הרשם הבכיר בנימין בן סימון מבית משפט השלום בחיפה דחה בקשה לסילוק על הסף שהגיש אור דדון, בעל דירה, כנגד תביעתה של עורכת הדין מונא חאג' מוחמד. חאג' מוחמד טוענת כי דדון סירב להשכיר לה את דירתו אך ורק בשל מוצאה הערבי, וכן הפר הסכמות חוזיות לאחר שהיו מגעים מתקדמים. בית המשפט נענה לבקשת התובעת לתקן את כתב התביעה, תוך שהוא מדגיש: "סירוב להשכיר דירה על רקע מוצא או כל עילה מפלה אחרת עלול להוות עילה לתביעה בהתאם לדיני החוזים".
בית משפט השלום בחיפה דן לאחרונה בבקשה לסילוק על הסף שהוגשה במסגרת תביעה שהגישה עו"ד מונא חאג' מוחמד נגד אור דדון, בעל דירה, בטענה לאפליה והפרת חוזה. הרקע לתביעה, שהוגשה כתובענה אזרחית קטנה (תאד"מ 7187-09-25), הוא טענתה של חאג' מוחמד כי דדון סירב להשכיר לה דירה שהייתה מפורסמת בפייסבוק, כאשר הסיבה היחידה לסירובו, לטענתה, הייתה מוצאה הערבי.
לפי כתב התביעה המקורי, מדובר באפליה על רקע לאומי/אתני, הנוגדת את הוראות חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, תשס"א-2000. בנוסף, טענה התובעת להפרת חוזה, שכן לשיטתה נוצרה הסכמה מחייבת על תנאי השכירות, והיא אף ביצעה פעולות כספיות והתארגנות בהתאם להסכמות אלו. בכך, נטען, הופרה התחייבות חוזית מהותית, בניגוד לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973.
הנתבע, אור דדון, פנה לבית המשפט בבקשה למחיקת התביעה על הסף, בהתבסס על תקנה 41א(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018. דדון טען כי לתובעת אין עילת תביעה, מאחר שלמשיבה לא נגרם נזק, וכן משום שחוק איסור הפליה אינו רלוונטי לנסיבות המקרה כפי שהוצגו בכתב התביעה.
עו"ד חאג' מוחמד, המתנגדת לבקשת הסילוק, הדגישה כי מדובר בסעד חריג ודרסטי שראוי להינתן רק במקרים שבהם ברור שאין כל עילת תביעה – תנאי שאינו מתקיים לטענתה במקרה זה. היא טענה כי פרסום הדירה להשכרה ברשת החברתית מהווה הצעה לציבור הרחב, ולכן יש מקום לטענת אפליה לפי החוק, במיוחד לאור פסיקה הרואה ב"תכלית החברתית וההרתעתית של חוק איסור הפליה" ערך שיש לחזק. כמו כן, נטען כי עילת האפליה אינה העילה היחידה, שכן התביעה כוללת גם טענות לחוסר תום לב במשא ומתן, לעוולת הפרת חובה חקוקה ולפגיעה בכבוד ובשוויון. לדידה, די באחת מעילות אלו כדי למנוע סילוק מוקדם של התביעה. בנוסף, ציינה התובעת כי קיימות מחלוקות עובדתיות מהותיות המחייבות בירור ראייתי, וכי קבלת הבקשה תשלול את יומה בבית המשפט. ככל שתידרש הבהרה משפטית, ביקשה התובעת כי יותַר לה לתקן את כתב התביעה.
לאחר עיון בטענות הצדדים, הרשם הבכיר בנימין בן סימון דחה את הבקשה לסילוק התביעה על הסף, והיענות לבקשת התובעת לתקן את תביעתה. הרשם הדגיש כי ההלכה המשפטית מחייבת את בית המשפט לנקוט בזהירות רבה בעת מחיקת כתב-תביעה, ו"די באפשרות קלושה שהתובע יזכה בסעד המבוקש על-ידיו כדי שבית-המשפט יימנע ממחיקת התביעה על הסף". בהקשר זה צוטטה ההלכה מבית המשפט העליון, לפיה דחייה על הסף היא "צעד קיצוני הננקט במצבים חריגים… עלינו לנהוג בזהירות רבה ולעשות שימוש באמצעי זה רק באותם מקרים שבהם ברור כי סיכויי התביעה הנם, למעשה, אפסיים".
לגופו של עניין, ו"מבלי לקבוע מסמרות", סבר הרשם הבכיר כי "פרסום דירה להשכרה במרחב הפומבי על ידי אדם פרטי אינו כפוף בהכרח לחוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות ציבוריים, תשס"א-2000". יחד עם זאת, הבהיר כי אינו פוסל עילה זו על הסף.
הרשם הבכיר בנימין בן סימון הגיע למסקנה כי "סירוב להשכיר דירה על רקע מוצא או כל עילה מפלה אחרת עלול להוות עילה לתביעה בהתאם לדיני החוזים". לפיכך, נענה לבקשת התובעת לתקן את תביעתה ולהגישה מחדש תוך 30 יום. הוא קבע כי בנסיבות העניין, כל צד יישא בהוצאותיו.
