בית משפט השלום בחיפה, מפי סגן הנשיאה השופט אבישי רובס, פסק תשלום פיצויים נוסף לרוכשי דירה ברחוב זוהר 2 בעיר, אשר הגישו תביעה עקב ליקויי בנייה. הנתבעת – חברת י.ב. זיו נכסים וקבלנות בע"מ – חויבה לשלם לתובעים, קובי יעקב סורוג'ון וערן גרוס, סך מצטבר של עשרות אלפי שקלים נוספים, מעבר לסכום של 107,881 ש"ח שכבר סוכם עליו בחלקו הראשון של פסק הדין. מנגד, דחה בית המשפט את דרישת התובעים להחליף את כלל הריצוף בשטח הציבורי בדירה, ששטחו כ-51 מ"ר, והותיר על כנו את הפתרון שהציע מומחה בית המשפט, המאפשר שימוש חוזר באריחים מהממ"ד.
הסכמה חלקית: 95,881 ש"ח עבור תיקונים ו-12,000 ש"ח לדיור חלופי
התביעה המקורית, שהוגשה על ידי סורוג'ון וגרוס, עמדה על סך כולל של 285,132 ש"ח ונגעה לליקויים שהתגלו בדירה לאחר קבלת החזקה, שנרכשה ב-2015. בין הליקויים נטענו בעיות איטום, רטיבות, אריחים שבורים וליקויי אלומיניום. התובעים, שיוצגו על ידי עורכי הדין מ. וסקר ואח', טענו כי הנתבעת, שיוצגה על ידי עורכי הדין ד. מרץ ואח', הפרה את ההסכם ובנתה את הדירה ברמה מקצועית ירודה ובניגוד לתקנים.
חברת י.ב. זיו נכסים וקבלנות בע"מ התגוננה בטענה כי לא שימשה כקבלן המבצע וכי הדירה נמסרה כראויה למגורים. במקביל, הגישה הנתבעת הודעת צד שלישי נגד הקבלנים המבצעים-משנה ובעליהם, עומר ב.ר יזום ובנייה בע"מ, בונה ריינה – בניה ופיתוח (2000) בע"מ, אנואר בסול וסעיד בסול, שיוצגו על ידי עורכי הדין ת. גינצבורג – בן ארי-פיש, עורכי דין. במסגרת הסדר דיוני בין הנתבעת לבין הצדדים השלישיים, נקבע כי הקבלנים ישאו בכל סכום בו תחויב הנתבעת כלפי התובעים.
נוכח הפערים המשמעותיים בין חוות הדעת ההנדסיות שהוגשו- המהנדס שאול דקל מטעם התובעים העריך את עלות התיקונים בכ-204,832 ש"ח, בעוד המהנדס רונן שטרנברג מטעם הנתבעת והצדדים השלישיים העריך אותם בכ-22,590 ש"ח בלבד- מונה המהנדס יוסף שולץ כמומחה מטעם בית המשפט. שולץ קבע כי עלות תיקון הליקויים היא 95,881 ש"ח (כולל פיקוח הנדסי ומע"מ), ואף העריך את משך התיקונים בכחודש, הדורש דיור חלופי.
במהלך דיון קדם משפט, הגיעו הצדדים להסכמה חלקית שקיבלה תוקף של פסק דין: הנתבעת תשלם לתובעים 95,881 ש"ח עבור ליקויי הבנייה ו-12,000 ש"ח נוספים בגין דיור חלופי והוצאות העברת תכולה- ובסה"כ 107,881 ש"ח. הצדדים השלישיים, כאמור, התחייבו לשפות את הנתבעת בסכומים אלו.
דחיית הדרישה להחלפת ריצוף והחלטה על עוגמת נפש
נותרה מחלוקת מרכזית אחת להכרעה: דרך התיקון של ריצוף החלל הציבורי בדירה. התובעים דרשו להחליף את כלל הריצוף בשטח הציבורי (כ-51 מ"ר), בטענה שלא סופקה כמות מספקת של אריחים רזרביים וקיים חשש לפגיעה באריחים סמוכים בעת תיקון וכן להבדלי גוון עתידיים. עלות החלפת כלל הריצוף הוערכה ב-23,147 ש"ח נוספים.
השופט רובס דחה את טענות התובעים וקיבל את הפתרון שהציע מומחה בית המשפט שולץ- פירוק הריצוף הקיים בממ"ד (9 מ"ר), שימוש באריחים התקינים שפורקו מהממ"ד לצורך החלפת האריחים הפגומים בחלל הציבורי, וריצוף הממ"ד מחדש. עלות פתרון זה, שכבר נכללה בסכום הפיצוי המוסכם, הוערכה ב-11,200 ש"ח.
"אין שום הצדקה לבצע החלפה של הריצוף בכל השטח הציבורי, תוך הרס של שטחים גדולים של הדירה", קבע השופט רובס, שהוסיף כי הפתרון שהציע שולץ "סביר, נימוקיו הגיוניים ולא מצאתי מקום לסטות מחוות דעתו". בית המשפט ציין כי הפגם הוא "ספורדי במספר אריחים" וכי גם אם יידרשו להחלפה עד תשעה אריחים, כמות האריחים שתפורק מהממ"ד, בניכוי פחת, תספק את הנדרש ותותיר אריחים רזרביים.
בנוגע לראש הנזק של עוגמת נפש, פסק בית המשפט לתובעים 20,000 ש"ח, על אף שסכום הליקויים שנפסק לבסוף היה נמוך משמעותית מהתביעה המקורית. השופט התחשב בכך ש"יש בחלק מהליקויים כדי להפחית משמעותית את מידת ההנאה… מהשימוש בדירה" ובצורך של התובעים לפנות את הדירה למשך חודש ימים לצורך ביצוע התיקונים.
לבסוף, חויבה הנתבעת לשלם לתובעים הוצאות משפט, הכוללות את המחצית הראשונה של האגרה, שכר טרחת המומחה מטעמם (4,300 ש"ח בשערוך), חלקם בשכר טרחת מומחה בית המשפט שולץ, ושכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ש"ח. סכומים אלו, יחד עם הפיצוי על עוגמת נפש, מביאים את הסכום הכולל שנקבע לתובעים, מעבר לסכום החלקי, לכ-44,300 ש"ח. הצדדים השלישיים, כמפורט בהסדר הדיוני, ישפו את י.ב. זיו נכסים וקבלנות בע"מ בכל הסכומים שנפסקו.
💬 0 תגובות
עדיין אין תגובות. היה הראשון להגיב!