בית המשפט השלום בקריות דחה תביעת ביטוח שהגישה תושבת האזור, דיאנה שקריה, נגד חברת הפניקס, מבטחת רכבה, וקבע כי אירוע מכירת הרכב שלה, שהסתיים בהונאה וכשל תמורה, אינו בגדר "גניבה" המכוסה על ידי הפוליסה התקנית. ההחלטה, שניתנה על ידי השופט יובל וסרקרוג ביום 10 בנובמבר 2025, מדגישה את ההבחנה בין הונאה אזרחית לבין גניבה פלילית וביטוחית, וממקדת את הדיון בפרשנות המונח "גניבה" בהקשר של עסקאות מכר.
פרטי המקרה: מכירת הרכב שהסתבכה
המקרה החל כאשר שקריה פרסמה מודעה למכירת רכבה באתר יד2 במרץ 2021. זמן קצר לאחר מכן, פנה אליה אדם בשם דן דיאצ'וק, שהציג את עצמו כקונה פוטנציאלי, והצדדים חתמו על זיכרון דברים למכירת הרכב תמורת 91,000 ש"ח. דיאצ'וק שילם מקדמה בסך 2,000 ש"ח בהמחאה שנפרעה, וסוכם כי מסירת הרכב ויתרת התשלום בסך 89,000 ש"ח יתבצעו ב-14 באפריל 2021.
בפועל, הקונה הקדים את מועד המסירה ביום אחד, הגיע לביתה של שקריה ב-13 באפריל והציג לה אישור הנחזה להיות העברה בנקאית של 88,500 ש"ח, בתוספת 500 ש"ח במזומן. בנוסף, הוא מסר לה המחאה בסך 88,500 ש"ח כבטוחה, והבטיח כי ההעברה תתקבל למחרת. בנסיבות אלו, הוא קיבל את החזקה ברכב. הקונה אף העביר את הבעלות ברכב על שמו כבר ב-14 באפריל 2021, והעביר אותו לצד שלישי ב-18 באפריל 2021.
לטענת שקריה, היא הסכימה לתת לדיאצ'וק את הרכב אך ורק לצורך "נסיעת מבחן", ואז הוא נמלט עמו וגנב אותו. רק ב-19 באפריל 2021, לאחר שהשיק שמסר הקונה סורב בבנק יום קודם לכן, הגישה שקריה תלונה במשטרה בגין גניבת הרכב. בנוסף, הוגשה נגד דיאצ'וק תביעה אזרחית להחזרת הרכב בבית משפט השלום בקריות, והוא אף הואשם במסגרת כתב אישום פלילי שהוגש נגדו בבית המשפט השלום בחיפה, בין היתר בגין פרשה זו.
ההכרעה: הונאה תחת כסות מכירה אינה גניבה
חברת הפניקס דחתה את דרישתה של שקריה לתשלום תגמולי ביטוח, בטענה כי לא מדובר באירוע של גניבה, אלא בסכסוך אזרחי עסקי של מרמה והונאה, אשר אינו מכוסה במסגרת הפוליסה.
השופט וסרקרוג קיבל את עמדת חברת הביטוח וקבע כי התביעה נדחית, וזאת ללא צורך להכריע באופן סופי בין הגישות המשפטיות השונות באשר לפרשנות המונח "גניבה" בפוליסת רכב תקנית. בית המשפט נימק את החלטתו בכך שמכלול הנסיבות מצביע על אירוע מרמה והונאה לאחר מכירת הרכב וקבלת החזקה בו, ולא על גניבה אגב נסיעת מבחן.
בפסק הדין נמנו מספר נימוקים מרכזיים:
עיתוי מסירת הרכב: מסירת הרכב נעשתה כשבועיים לאחר חתימת זיכרון הדברים למכירה, במועד שבו סוכם מראש כי הקונה יקבל את החזקה בו בכפוף לתשלום יתרת התמורה, ולא בשלב ראשוני של נסיעת מבחן.
הסכמה למסירה והעברת בעלות: הקונה הגיע לביתה של שקריה בתיאום ובהסכמה כדי לקבל את הרכב. שקריה אישרה שהסכימו להקדים את מועד המסירה. הקונה אף הצליח להעביר את הבעלות ברכב על שמו יום למחרת, וזאת בהתאם לזיכרון הדברים שקבע שהעברת הבעלות תתבצע עם התשלום. לא נטען כי לשם כך נעשה שימוש במסמך מזויף.
מועד התלונה: התלונה במשטרה הוגשה רק שישה ימים לאחר מסירת הרכב, ורק לאחר שההמחאה שמסר הקונה סורבה בבנק. עובדה זו מעידה על כך שלא היה מדובר ב"גניבה" מיידית או אירוע פתאומי.
השופט וסרקרוג הדגיש כי נטילת הרכב נעשתה בהסכמת שקריה וברשותה, לאחר שהוצגה לה אסמכתא (כוזבת) לתשלום התמורה. "האירוע שמבוקש לייחס לו כאירוע ביטוחי, הוא העובדה שהשיק חזר או שההעברה הבנקאית שהוצגה לכאורה לא בוצעה בפועל – משמע מעשה הונאה מצד הקונה וכשלון תמורה. אלה אינם יכולים להחשב כאירוע ביטוחי בהתאם לפוליסה", קבע השופט וסרקרוג.
עוד צוין בפסק הדין כי התובעת עצמה תבעה את הפרש הסכום שלא שולם (לאחר קיזוז המקדמה), בעוד שבארוע גניבה רגיל הייתה דורשת את שווי הרכב המלא.
בסיום פסק הדין, חויבה דיאנה שקריה לשלם לחברת הפניקס הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 2,500 ש"ח, תוך התחשבות בכך שההליך הסתיים בהסדר דיוני וללא דיון הוכחות, וכן בנסיבות הנזק שנגרם לשקריה עקב מעשה המרמה.
