מוכר רכב יד שניה יפצה את הקונה בגין כתב יד לא ברור

בית משפט השלום בחיפה חייב סוחר רכב לשלם פיצוי בסך 3,300 שקלים לקונה שרכש רכב משומש, לאחר שקבע כי המוכר לא עמד באופן מלא בחובת גילוי נאות. הרשמת הבכירה דנה ביאלר קבעה כי אף שהתובע חתם על מסמכי העסקה, הסוחר השתמש בכתב יד לא ברור ובמונחים חלקיים במקום לפרט באופן מפורש את מצב הרכב.

הקונה חיפש באוקטובר 2024 רכב משומש באתר "יד 2" ומצא מודעה של סוחר רכב למכירת רכב שברולט ספארק. במודעה צוין כי לרכב מבחן רישוי בתוקף עד מרץ 2025. ביום 16 באוקטובר 2024 הגיע הקונה למגרש הרכבים של הסוחר, שם קיבל את פניו נציג שבדק עמו את הרכב.

הקונה ביקש לקחת את הרכב לבדיקה טרם רכישה במכון שיבחר, אך לטענתו נציג הסוחר הפעיל עליו לחץ לבצע את הבדיקה במכון ספציפי. הקונה טען כי היה בלחץ זמנים בשל ערב החג, ולכן הסכים להצעת הנציג לבצע את הבדיקה במכון ע.נ.א פסגה שירותי רכב, שם שילם 700 שקלים עבור הבדיקה.

לאחר הבדיקה הוסבר לקונה כי קיימות תקלות פשוטות ברכב, אך באופן כללי הרכב תקין. באותו יום שילם הקונה את מלוא התמורה עבור הרכב בסך 33,000 שקלים – 25,800 שקלים בהעברה בנקאית, 3,700 שקלים במזומן ו-500 שקלים באמצעות אפליקציית ביט.

בעת חתימת הצדדים על מסמכי הרכישה, ביקש הקונה לעיין במסמכים טרם חתימתם אך נמסר לו כי המסמכים ימסרו לו במלואם לאחר החתימה. נחתמו בין הצדדים זיכרון דברים וטופס גילוי נאות. בטופס גילוי הנאות נכתב בכתב יד "נלקח לבדיקה הרכב אובדן" וליד התוספת מופיעה חתימת הקונה. בטופס זיכרון הדברים הוסף בכתב יד "הרכב עבר תאונה הוסבר ללקוח אין אחריות לרכב משומש נלקח לבדיקה".

כשביקש הסוחר להעביר את הבעלות על הרכב לשם הקונה, טען כי קיימת תקלה באתר הממשלתי. ימים לאחר מכן, כאשר קיבל הקונה את טופס העברת הבעלות, התחבר לאתר הממשלתי וגילה כי רישיון הרכב אינו בתוקף וכי חלה חובה לבצע מבחן רישוי. הסוחר השיב כי מדובר ב"טעות שלנו" והציע שהקונה יגיע למגרש לצורך ביצוע טסט.

בשלב זה החל הקונה לחשוד במהימנות הסוחר, והנפיק דוח ממערכת בלקר, בו גילה לראשונה כי הרכב הוגדר "אובדן להלכה". הקונה פנה מיד לסוחר בבקשה לביטול העסקה, וטען כי לו ידע מראש על כך לא היה רוכש את הרכב. הסוחר השיב כי מצבו של הרכב היה ידוע לקונה בעת ביצוע העסקה, והפנה אותו למסמכי העסקה שם נזכרת העובדה כי הרכב "אובדן".

הקונה פנה למכון בדיקה אחר בשם "קומפיוטסט" לצורך בדיקה נוספת של הרכב ביום 22 באוקטובר 2024. לטענתו בדוח הבדיקה השני נמצאו ליקויים נוספים ואי התאמות מהותיות לעומת ממצאי הבדיקה הראשונה. הקונה הגיש תביעה בסך 37,700 שקלים וטען כי הסוחר פעל במרמה ובהטעיה, וכי מכון הבדיקה פסגה שירותי רכב פעל בקנוניה עם הסוחר.

הסוחר טען כי עוסק בתחום מכירת רכבים כעשור, וכי כל רכב הנמכר על ידו מוגדר כרכב משומש ללא אחריות. לטענתו ניתנה לקונה האפשרות לבחור בעצמו את המכון שבו תתבצע הבדיקה. הסוחר הוסיף כי נמסר לקונה שהוחלפו ברכב טמבון וכנף, ומאליו יובן שהדבר קרה עקב תאונה. לטענתו בדרך הכלל קיים במסמכי העסקה סעיף ספציפי כי הרכב לא עבר תאונות, אך בעניין זה הסעיף נמחק ובמקומו הוסף סעיף בכתב יד המציין כי הרכב עבר תאונה. הסוחר הוסיף כי הקונה קיבל הנחה משמעותית של למעלה מ-10,000 שקלים ממחיר המחירון של הרכב, שעמד באותה עת על כ-43,000-45,000 שקלים, וזאת בשל הכרזת הרכב כ"אובדן להלכה".

מכון הבדיקה פסגה שירותי רכב טען כי ביצע את עבודתו באופן מקצועי, וכי אין כל קשר העולה כדי קנוניה בינו ובין הסוחר. לטענת המכון גם מעיון בדוח המכון השני עולות תקלות דומות לאלה שמצא המכון בבדיקתו. נציג המכון העיד כי לאחר סיום כל בדיקה ניתן ללקוח הסבר של ממצאי הבדיקה, וכי חובת המכון מתמקדת בבדיקה מכנית וחיצונית של הרכב בלבד, ולא בבדיקת עברו הביטוחי או ההיסטוריה התאונתית.

הרשמת ביאלר קבעה כי התביעה התקבלה בחלקה. היא דחתה את טענת הקונה להטעיה וקבעה כי חתימתו על מסמכי העסקה, גם בשוליהם וגם לצד ההערות שהוספו בכתב יד, מחייבת אותו. היא הפנתה להלכה הפסוקה לפיה חתימת אדם בגיר על מסמך מהווה ראיה להסכמתו לתוכן המסמך. הרשמת ביאלר הוסיפה כי ככל שייטען שחל במקרה זה סעיף 14 לחוק החוזים העוסק בטעות, מדובר לכל היותר בטעות בכדאיות העסקה אשר אינה עילה לביטול העסקה.

עם זאת קבעה הרשמת ביאלר כי נפלו פגמים בהתנהלות הסוחר. היא ציינה כי העובדה שאף בית המשפט נזקק ל"תרגום" המלל שנכתב על ידי הסוחר על גבי המסמכים שמה את התנהלותו באור בעייתי, וזאת ביתר שאת כאשר מדובר במונחים מקצועיים כמו השימוש במילה "אובדן" כאשר הכוונה הייתה ל"אובדן גמור". הרשמת קבעה כי היה על הסוחר לפרט כנדרש כי הרכב הוכרז "אובדן להלכה", וכי הוא עשה כן באופן חלקי בלבד.

הרשמת ביאלר הדגישה כי חוק מכירת רכב משומש מחייב עוסק למסור לרוכש עד למועד חתימת החוזה ובנפרד ממנו טופס גילוי נאות חתום המפרט באופן מדויק את פרטי העסקה, לרבות פגיעות שנגרמו לרכב. היא קבעה כי השימוש בכתב יד לא ברור ובמונחים חלקיים אינו מספיק, וכי היה על הסוחר לכתוב את הדברים בטופס גילוי הנאות באופן מפורש ובצורה ברורה שגם אדם מן הישוב ידע להבינה.

לאור האמור קבעה הרשמת ביאלר כי הסוחר ישלם לקונה פיצוי בסך 3,300 שקלים, המהווה כעשרה אחוזים ממחיר העסקה, בשל העמידה החלקית בלבד בהוראות החוק. בנוסף חויב הסוחר לשלם לקונה הוצאות בסך 800 שקלים הכוללים גם החזר אגרה.

באשר לתביעה כנגד מכון הבדיקה פסגה שירותי רכב, קבעה הרשמת ביאלר כי יש לדחותה. היא קבעה כי מקובלת עליה עמדת המכון שביצע את הבדיקה בהתאם לרגולציה החלה עליו, וכי ממצאי הבדיקה שיקפו את מצב הרכב במועד ביצועה. הרשמת ציינה כי לאחר ששמעה את עדות נציג המכון, שעומת כמעט עם כל סעיפי הבדיקה שבשני טפסי הבדיקה, נחה דעתה כי המכון פעל ללא משוא פנים ובמקצועיות. היא קבעה כי הקונה לא הצליח להרים את הנטל להוכיח שהתקיימה קנוניה בין הנתבעים או שהמכון פעל באופן לא מקצועי. התביעה כנגד המכון נדחתה ללא צו להוצאות.

פסק הדין ניתן בבית משפט השלום בחיפה ביום 9 בנובמבר 2025. הסכומים ישולמו לקונה בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין, אחרת יישאו הפרשי ריבית והצמדה כדין. לצדדים זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 30 יום.