בית המשפט המחוזי בחיפה קיבל באופן חלקי עתירה של שלושה עורכי דין מהמחוז והורה על הפסקת הליך משמעתי שהתנהל כנגדם בוועדת האתיקה הארצית. השופט גיל קרזבום קבע כי ועדת האתיקה הארצית פעלה בניגוד לנוהל כאשר טיפלה בתלונה מבלי שיו"ר ועדת האתיקה המחוזית הפעיל שיקול דעת והחליט על העברתה.
העותרים, עורכי הדין האני טנוס, סרי חורייה וגמאל פטום, מייצגים את עורך הדין כליפה בהליך משמעתי. במסגרת ייצוגם הגישו כתבי טענות והגישו בקשות לפסילתו של עורך הדין יוסי חכם, ראש בית הדין המשמעתי במחוז חיפה. בעקבות התבטאויות שנכתבו בכתבי הטענות כלפי חכם, הוגשו שתי תלונות נפרדות נגד שלושת עורכי הדין המייצגים.
תלונה אחת הוגשה לאחר שיו"ר בית הדין המשמעתי הארצי, עורך הדין שלומי באשי, דחה ערעור של העותרים על החלטת חכם שלא לפסול את עצמו. באשי הורה על העברת הנושא לטיפול ועדת האתיקה בגין אופן התבטאות העותרים. תלונה זו הועברה בסופו של דבר לטיפול ועדת האתיקה במחוז חיפה, לאחר שהתברר כי הוועדה הארצית שימשה כקובלת בעניינו של עורך הדין כליפה ונוצר חשש לניגוד עניינים.
התלונה השנייה הוגשה ביום 18 במאי 2025, כאשר חכם דחה את עתירת הלשכה להשעייתו הזמנית של עורך הדין כליפה. במסגרת החלטתו הורה חכם על העברת בקשות הפסילה, שכללו התבטאויות שונות כלפיו, לידי ועדת האתיקה הארצית. תלונה זו נשארה בטיפול הוועדה הארצית, וזו היא העתירה נשוא פסק הדין.
העותרים טענו כי תלונה זו צריכה להתברר בפני ועדת האתיקה המחוזית, ולא בפני הוועדה הארצית. לטענתם, לא היה מקום להבחין בין שתי התלונות בכל הנוגע לזהות הגוף המטפל. כמו כן טענו כי עניינם אינו בא בגדר סעיף 7 לנוהל טיפול בתלונות אתיקה, המאפשר העברת תלונות בעלות חשיבות מיוחדת או עניין ציבורי לטיפול הוועדה הארצית. העותרים הוסיפו כי הלשכה פועלת בעניינם משיקולים זרים ובחוסר שקיפות, וכי בעצם העברת הטיפול לוועדה הארצית נפגעת זכות הטיעון שלהם.
ועדת האתיקה הארצית, בייצוגה של עורכות הדין שלי וקנין ומירה מטאנס, טענה כי פעלה בהתאם לנהלים ובסמכות מלאה. לטענת המשיבים, תלונות שעניינן עבירה אתית כלפי גורם שיפוטי מועברות דרך קבע לטיפול הוועדה הארצית. כמו כן נטען כי יש למחוק את העתירה על הסף בשל שיהוי ובשל חוסר תום לב, נוכח העובדה שהעתירה הוגשה גם באופן אישי כנגד בעלי תפקידים בוועדות האתיקה.
השופט קרזבום דחה את הטענות למחיקת העתירה על הסף. ביחס לטענת השיהוי קבע כי המועד הרלוונטי הוא התאריך בו התבקשה תגובת העותרים לתלונה, ולא התאריך בו חכם העביר את התלונה. באשר לטענה כי העתירה הוגשה באופן אישי כנגד בעלי תפקידים ללא הצדקה, קבע כי ניתן לתת מענה בדרך של השתת הוצאות.
בבחינת הטענות לגופן דחה השופט את רוב הטענות. הוא קבע כי הטענות לפוליטיזציה ושיקולים זרים נטענו בעלמא ללא כל פירוט או ראיות. גם הטענה לפגיעה בזכות הטיעון נדחתה, כמו גם הבקשה לאחד את שתי התלונות. השופט הבהיר כי שתי התלונות עוסקות בשתי הזדמנויות שונות, בהליכים שונים ובפני ערכאות שונות, ולכן מדובר בשתי עבירות אתיות נפרדות.
עם זאת, השופט קיבל את הטענה המרכזית של העותרים. הוא קבע כי סעיף 7 לנוהל ניגוד עניינים לא קוים במקרה זה. על פי הסעיף, יו"ר ועדת האתיקה רשאי להחליט כי בשל חשיבות מיוחדת או עניין ציבורי תלונה תטופל בוועדת האתיקה הארצית. במקרה זה התלונה לא הועברה ליו"ר ועדת האתיקה המחוזית, ובהתאם הוא גם לא קיבל כל החלטה בעניין.
השופט הדגיש כי החלטות מנהליות, במיוחד אלו המצריכות שיקול דעת, מחייבות נימוק כתוב כדי להבטיח שקיפות, עקביות והגינות. הוא דחה את הטענה כי קיים נוהג לפיו תלונות מסוג זה מועברות באופן גורף לוועדה הארצית, וקבע כי נוהג כזה אינו מתיישב עם לשון הסעיף המחייב הפעלת שיקול דעת. לדבריו, אילו היה מדובר בפעולה אוטומטית, הדבר היה נרשם בנוהל באופן מפורש.
פסק הדין קובע כי ההליכים בתלונה 191/25 יופסקו, ותלונתו של חכם תועבר ליו"ר ועדת האתיקה המחוזית אשר יפעל בהתאם לשיקול דעתו. השופט הבהיר כי אין בכך כדי להביע עמדה או לרמוז על תוכן החלטת יו"ר ועדת האתיקה או על אופן המשך הטיפול בתלונה.
בסוף פסק הדין ציין השופט כי נכון היה להשית הוצאות על שני הצדדים – על העותרים בשל צירופם של בעלי תפקידים בלשכה באופן אישי, ועל המשיבים נוכח תוצאות העתירה. בנסיבות אלו הוא החליט שלא להטיל הוצאות על מי מהצדדים, אך הבהיר כי ככלל צירופם של בעלי תפקידים באופן אישי ללא הצדקה יכול לגרור השתת הוצאות לדוגמה.
העותרים יוצגו על ידי עצמם, בעוד הלשכה יוצגה על ידי עורכות הדין שלי וקנין ומירה מטאנס. יו"ר ועדת האתיקה במחוז חיפה הוא עורך הדין הישאם דאוד, ויו"ר ועדת האתיקה הארצית הוא עורך הדין מנחם מושקוביץ.
💬 0 תגובות
עדיין אין תגובות. היה הראשון להגיב!