נדחתה תביעה בסך למעלה ממיליון שקל של "מאפיית המפגש בצ'ק פוסט" נגד בעלי נכס בקרית חיים

בית משפט השלום בחיפה דחה תביעה בסך מיליון ו-130 אלף שקל שהגישה מאפית המפגש וחברת נאור הגליל נגד בעלי נכס בקרית חיים. השופטת כאמלה ג'דעון קבעה כי התובעות ידעו על המצב התכנוני של הנכס עוד לפני החתימה על הסכם השכירות, ולפיכך דחתה את טענותיהן בדבר הטעיה והסתרת מידע. בית המשפט חייב את התובעות בתשלום הוצאות משפט בסך 40 אלף שקל.

הסכסוך נסב על נכס בשטח של 100 מ"ר בקומת קרקע ברחוב אלישע קפלן 13 בקרית חיים, שהושכר במאי 2017 למאפית המפגש. התובעות טענו כי בעלי הנכס, שמואל ורחל שטרית, הסתירו מהן מידע מהותי והציגו מצגי שווא לגבי המצב התכנוני של הנכס, וכי בגין כך נגרמו להן נזקים כספיים משמעותיים.

לפי כתב התביעה, מאפית המפגש חתמה על הסכם שכירות לתקופה של 10 שנים לאחר שהובטח לה כי הנכס נמצא בשלב תכנוני מתקדם להסדרת שימוש חורג ותב"ע נקודתית. התובעות טענו כי רק לאחר החתימה על ההסכם התברר להן כי היתר השימוש החורג שניתן לנכס פג כבר בינואר 2016, וכי בעלי הנכס לא התחילו בהליכי ההסדרה כפי שהובטח.

בנוסף, התובעות טענו כי בהסכם השכירות נקבע שמטרת השימוש בנכס היא "מאפייה לממכר סמבוסקים, סלטים, שתייה בלבד", אך הן הבינו שניתן יהיה להפעיל במקום בית מאפה עם מקומות ישיבה ללקוחות. לטענתן, בעלי הנכס פעלו במזיד למנוע את השימוש כבית אוכל.

בית המשפט דחה את טענות התובעות על כל חלקיהן. השופטת ג'דעון קבעה כי מנכ"ל מאפית המפגש, אליהו נאור, ידע היטב על המצב התכנוני של הנכס עוד לפני החתימה על ההסכם. זאת, בין היתר, מתוך תצהיר שהוא עצמו חתם עליו ביולי 2017, בו הצהיר במפורש כי ידוע לו שביום 23 בינואר 2016 פג תוקפו של ההיתר לשימוש חורג שניתן לנכס.

בפסק הדין צוטטה גם עדותו של שטרית, שנשאל בחקירה הנגדית מדוע לא צוין בהסכם השכירות שהשימוש החורג פג. שטרית השיב: "אבל הוא בדק את זה בעירייה, הוא הלך לעירייה והעו"ד שלו בקי מורד, שהוא המשרד שלו בתוך העירייה, בדק ואומר הכל בסדר, אין בעיה צאו לדרך".

בית המשפט ציין כי אין הוכחה לכך שלאחר קבלת צו מניעת פעולות מהעירייה ביוני 2017, פנה מנכ"ל מאפית המפגש לבעלי הנכס בטענה שהם רימו אותו או הסתירו ממנו עובדות. להיפך, התובעות המשיכו בביצוע עבודות השיפוץ בנכס מתוך ציפייה להסדרת השימוש בו.

באשר למטרת השכירות, קבעה השופטת ג'דעון כי הנוסח בהסכם השכירות היה ברור וחד־משמעי, וקבע שהשימוש המותר הוא מאפייה לממכר סמבוסקים, סלטים ושתייה בלבד. בית המשפט הוסיף כי אפילו בתצהיר שהגיש מנכ"ל מאפית המפגש לבית המשפט ביולי 2017, הוא הצהיר במפורש: "השימוש המבוקש על ידי המבקשים אינו בית אוכל אלא מאפייה מסחרית קמעונית אשר אינה מייצרת ו/או מבצעת פעולות הכנה, אלא מקבלת מוצרים מוגמרים, מחממת אותם במקום והמוצר המחומם נמכר ללקוח – כאשר אין ישיבה במקום".

השופטת דחתה גם את הטענה שבעלי הנכס הציגו מצג שווא לגבי הליכי התכנון. מהראיות התברר כי שטרית אכן פעל להסדרת שינוי הייעוד של הנכס עוד לפני החתימה על הסכם השכירות, והמשיך בקידום ההליכים גם לאחר מכן. האדריכל שערך את התב"ע הנקודתית, יוסף יהושע פרוכטר, העיד כי ניסה להכליל בתכנית גם אישור לבית אוכל, אך העירייה דחתה זאת. פרוכטר אמר בעדותו: "ניסיתי לבקש שימוש לבית האוכל וזה נמחק לי. המקסימום שהם היו מוכנים ללכת לקראתי זה לאשר אוכל בעטיפות סגורות".

בית המשפט קבע כי שטרית נשא בתשלומי האגרות וההיטלים לרבות היטל השבחה בסכום של 414 אלף שקל, ובזכות הליכים אלו התובעות המשיכו להפעיל את העסק בנכס.

באשר לנזקים שנתבעו, דחה בית המשפט את הדרישה להחזר הוצאות הקמה בסך 423,656 שקל, בציינו כי התובעות המשיכו וממשיכות להפעיל את העסק בנכס ולהנות מפירות ההוצאות הללו. כמו כן נדחתה הדרישה לפיצוי בגין הפסדי הכנסה בשנים 2018-2019, משום שהיא התבססה על הנחה שניתן היה לתלות שלט ולהוציא כסאות ושולחנות – דברים המנוגדים למטרת השכירות המוסכמת ולשימושים המותרים בנכס.

בית המשפט הוסיף כי את התביעה כנגד רחל שטרית יש לדחות בהעדר יריבות, שכן היא לא חתומה על הסכם השכירות ולא הוכחה כל מעורבות שלה בהשתלשלות העניינים.

התובעות יוצגו על ידי עורכת הדין מ. כהן-ניסן, והנתבעים יוצגו על ידי עורך הדין י. גולדברג. פסק הדין ניתן ביום 10 באוגוסט 2025.