בית המשפט לתביעות קטנות בקריות קיבל חלקית תביעה של מתווך מקרקעין מנהריה וחייב קונה דירה לשלם לו כמעט 12 אלף שקל דמי תיווך, למרות שעל הדירה היה תלוי שלט שציין "ללא תיווך". הרשם הבכיר נדים מורני קבע כי השלט משמעו שהמוכרים לא ישלמו דמי תיווך, אך אם הקונה הגיע לדירה באמצעות מתווך שלו, עליו לשלם לאותו מתווך.
אברהם בן-הרוש, מתווך מקרקעין בעל משרד לתיווך בנהריה, הגיש תביעה קטנה נגד פני גרובמן בסכום של 19,742 שקל בגין דמי תיווך שמגיעים לו בגין רכישת דירה שביצעה. האירועים שהובילו לתביעה החלו בדצמבר 2018, כאשר גרובמן פנתה לבן-הרוש וביקשה לראות באמצעותו דירות המיועדות למכירה בנהריה.
ביום 13 בדצמבר 2018 נפגשה גרובמן עם בן-הרוש, שהראה לה מספר דירות המיועדות למכירה. עוד באותו יום הוא החתים אותה על טופס הזמנת תיווך שהעתק ממנו צורף לכתב התביעה. אין מחלוקת בין הצדדים שהם נפגשו שוב ביום 17 בדצמבר 2018 כדי לשוחח עם חלק מבעלי הדירות שהוצגו בפני גרובמן.
מעדויות הצדדים עולה כי באותו יום, 17 בדצמבר, הציג בן-הרוש בפני גרובמן דירה הנמצאת ברחוב שמריהו לוין 7/4 בנהריה שבבעלות משפחת נוח. אין מחלוקת שעל הדירה נתלה שלט עליו נרשם "דירת 4 חדרים ללא תיווך", ואף צוין על השלט מספר טלפון. כשלושה שבועות לאחר מכן, ביום 3 בינואר 2019, נחתם הסכם מכר בין גרובמן לבין משפחת נוח לפיו רכשה את הזכויות בנכס.
על פי טופס ההזמנה צוינו פרטי שבע דירות, כאשר הדירה ברחוב שמריהו לוין הייתה בשורה השביעית והאחרונה מתחת לפרטי שש דירות נוספות. צוין על טופס ההודעה כי דמי התיווך הם בשיעור אחוז וחצי כולל מעמ. בן-הרוש פנה לגרובמן וביקש את דמי התיווך המגיעים לו, והוא נענה בסירוב. המתווך הקליט את השיחה שהתנהלה בינו לבין גרובמן וצירף לכתב התביעה תמליל לאותה הקלטה.
גרובמן הגישה כתב הגנה והעלתה מספר טענות. היא טענה כי בן-הרוש מעולם לא מסר לה העתק מטופס ההזמנה, וכי ראתה את הדירה ביום 17 בדצמבר כאשר רשום על השלט שנתלה על הדירה שהיא ללא תיווך. לטענתה, פרטי הדירה לא היו רשומים על טופס ההזמנה והם הוספו על ידי בן-הרוש בדיעבד שלא בידיעתה ובהסכמתה. גרובמן טענה כי בהגיעה לקרבת הדירה יחד עם המתווך, היא אמרה לו מדוע הוא מביא אותה לדירה המפורסמת ללא תיווך, והלה השיב לה שרק תיכנס לראות את הדירה וכי אכן אין דמי תיווך על הדירה. היא הוסיפה כי בתה ראתה את הפרסום על הדירה באתר יד 2 ואף דיברה עם אמה של בעלת הדירה.
בן-הרוש העיד כי לכל הזמנת תיווך על פי פנקס ההזמנות יש שלושה עותקים, וכי הוא נוהג למסור ללקוחותיו את ההעתק השני בצבע ורוד. הוא אף הציג בפני בית המשפט את הפנקס המקורי ואת שני העותקים של ההזמנה שנותרו בפנקס.
בפסק הדין שניתן ב-20 בפברואר 2020, קבע הרשם מורני כי עיין בטופס ההזמנה המקורי שעודנו בפנקס ומצא שהדירה אכן מופיעה כדירה אחרונה ברשימת הדירות, כאשר צוינו פרטי שש דירות מעליה, ומצבע הדיו לא ניתן להבחין שהיא הוספה במעמד מאוחר למעמד החתימה על הטופס.
בית המשפט ציין שגרובמן חתמה על שולי טופס ההזמנה והיא לא הוחתמה ליד כל דירה מהדירות שנכללו בתוך הטופס. הרשם מורני סבר שראוי שכל מתווך יחתים את לקוחו ליד כל דירה המוצעת לו על מנת למנוע את המצב שאליו הצדדים הגיעו במקרה זה. הוא ציין כי במידה וגרובמן הייתה חתומה ליד הדירה, הסכסוך היה מתייתר. בית המשפט היה ער לכך שתקנות המתווכים במקרקעין אינן כוללות דרישה זו, ועל אף זאת מומלץ בפני כל מתווך להחתים את הלקוח ליד פרטי כל דירה.
בית המשפט קבע כי אין חולק שבן-הרוש הציג את הדירה לגרובמן ביום 17 בדצמבר והיא רכשה אותה ביום 3 בינואר, וברור שהוא היה גורם יעיל לביצוע העסקה. גרובמן העידה שהיא ראתה את השלט על הדירה ואף אמרה למתווך שמדובר בדירה ללא תיווך, ובית המשפט קבע כי במידה ולא רצתה לראות את הדירה באמצעות המתווך ולא לשלם בגינה דמי תיווך, הייתה צריכה להימנע מלבקר בדירה ביחד איתו.
ההחלטה המרכזית של בית המשפט נגעה לפרשנות המשפט "דירה ללא תיווך". הרשם מורני קבע כי משמעותו של משפט זה היא שמוכרי הדירה לא התחייבו לשלם דמי תיווך והם לא יכפו על הקונה תשלום דמי תיווך, אולם אין להבין מכך שאם הקונה הגיע לדירה באמצעות מתווך שלו, הוא פטור מתשלום דמי תיווך לאותו מתווך.
בית המשפט דחה את טענת גרובמן כי בתה ידעה על הדירה ואף התקשרה לאמה של הדיירת שבדירה. גרובמן לא ציינה מתי בתה עשתה זאת ולא טרחה להופיע את בתה למתן עדות. היא אף לא הזמינה את מוכרי הדירה למתן עדות, והם לא ציינו בתצהירם מתי בתה של גרובמן התקשרה אליהם, לפני ביקור הקונה בדירה או לאחר מכן.
הרשם מורני עיין בתמליל שצורף לכתב התביעה וציין שממנו ניתן להבין שגרובמן ניסתה בתחילת השיחה עם המתווך להתכחש לעניין רכישת הדירה, ולאחר מכן הודתה בכך בחצי פה לאחר שבן-הרוש הודיע לה שהוא ראה אותה יחד עם משפחת נוח אצל עורך הדין שטיפל במכירה.
מאחר שקיים סיכוי כלשהו שבן-הרוש אכן הוסיף את פרטי הדירה מתחת לשש הדירות לאחר שגרובמן חתמה על טופס ההזמנה, ובהתחשב באפשרות שבמקרה הדירה נרשמה אחרונה בטופס ההזמנה, החליט בית המשפט להפחית בדמי התיווך שעל גרובמן לשלם למתווך לסכום של 10,000 שקל ומעמ בתוספת 197 שקל בגין אגרת משפט, בסך הכול 11,897 שקל.
בסיכום, קיבל בית המשפט את התביעה באופן חלקי וחייב את גרובמן לשלם לבן-הרוש סך של 11,897 שקל תוך 30 יום מיום קבלת העתק מפסק הדין, שאם לא כן הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
