בית משפט השלום בחיפה דחה השבוע בקשה לפסילת חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט במסגרת תביעה של שני מיליון שקל בין חברת פיסגה מימוש זכויות לבין שלומית וולך וחברתה. השופטת סיגלית מצא דחתה את כל טענות הנתבעות, שמיוצגות על ידי עורך הדין אלון סיסו, נגד רואה החשבון יהושע הזנפרץ שמונה כמומחה, וחייבה את הנתבעות בהוצאות הבקשה בסך 2,000 שקל.
התובעת, חברת פיסגה מימוש זכויות, היא חברה הפועלת להשגת הטבות כספיות שונות עבור לקוחותיה מול רשויות שונות. הנתבעת שלומית וולך עבדה כשכירה בחברת ישר אובוז נכסים ואחזקות עד שנת 2009, שם הכירה את ניר ישר שמנהל כיום את חברת פיסגה. באוקטובר 2009 נחתם הסכם ראשון בין חברת ישר ניר לבין וולך וחברה שהקימה, במסגרתו הוסכם על שיתוף פעולה עסקי והעברת תיקי לקוחות. ההסכם קבע כי הצדדים יישאו בחלקים שווים ברווחים הנקיים והפסדים כתוצאה מהפעילות המשותפת.
בשנת 2015 נוסדה חברת פיסגה מימוש זכויות, ובספטמבר אותה שנה נחתם הסכם בין חברת ישר ניר לחברת פיסגה, לפיו העבירה חברת ישר ניר לפיסגה, ללא תמורה, את מלוא הזכויות במאגר לקוחות ואת הזכויות לקבלת עמלות ורווחים מהלקוחות במאגר. במרץ 2019 נחתם הסכם שני בין פיסגה וניר ישר מצד אחד לבין הנתבעות מצד שני, שהיווה המשך להסכם הראשון.
ההסכם השני קבע כי התובעת התחייבה ליתן לנתבעות להמשיך לטפל בתיקים הקיימים באופן מלא עד לסיומם, וכי כלל ההכנסות שיצמחו מהתיקים יחולקו בחלקים שווים. בנוסף נקבע כי הנתבעות מתחייבות שמאגר הלקוחות לא יועבר לצד שלישי, ושהן יעבירו למר ישר ולתובעת אחת לחודש דיווח המפרט את פעילותן העסקית. גם הוסכם כי לגבי כל עסקה חדשה עם לקוח מהמאגר, על הנתבעות לקבל אישור בכתב ולשלם 50 אחוז מהעמלה לתובעת.
התביעה הוגשה ביולי 2020, כאשר פיסגה טענה כי הנתבעות הפרו את ההסכמים. החברה עתרה לפיצויים בסך שני מיליון שקל בגין הנזקים שנגרמו לה, וכן לפיצויים מוסכמים בסך 500,000 שקל. התובעת גם ביקשה צו למתן חשבונות ומינוי מומחה מטעם בית המשפט שיבחן את החשבונות. לאחר שהצדדים לא הגיעו להסכמות בגישור, הורה בית המשפט על הגשת ראיות.
במרץ 2024 הסכימו הצדדים על מינוי מומחה מטעם בית המשפט שהוא רואה חשבון. ביוני 2024 מינתה השופטת מצא את רואה החשבון יהושע הזנפרץ כמומחה מטעם בית המשפט, וקבעה כי חוות הדעת תתייחס לתקופה מיולי 2013 עד למועד הגשת התביעה ביולי 2020. המומחה הגיש את חוות דעתו בספטמבר 2024, והנתבעות הגישו בינואר 2025 בקשה לפסילת חוות הדעת.
הנתבעות העלו מספר טענות עיקריות: ראשית, כי המומחה לא הגיש טופס היעדר ניגוד עניינים, וכי קיים חשש לניגוד עניינים מכיוון שרעייתו של מנהל התובעת היא רואת חשבון ובמקור היא חיפאית, כאשר למומחה סניף בחיפה ורואי חשבון מסניף זה עסקו בהכנת חוות הדעת. שנית, כי חוות הדעת הוגשה באיחור ביחס למועד שנקבע בתקנות. שלישית, כי המומחה העביר טיוטת חוות הדעת לצורך קבלת הערות הצדדים, מה שלטענתן אינו עניין שבשגרה. רביעית, כי המומחה התייחס גם ללקוחות של חברות אחרות מלבד התובעת. חמישית, כי המומחה לא התייחס לכל העניינים שפורטו בהחלטת המינוי והתייחס רק לתקופה מצומצמת. ולבסוף, טענו הנתבעות לשגיאות חישוב בחוות הדעת.
בית המשפט דחה את כל הטענות. לגבי טענת ניגוד העניינים, השופטת מצא קבעה כי המומחה אמנם לא הגיש טופס בנוסח הקבוע בתקנות, אך הוא כתב בהודעה כי אין לו ניגוד עניינים, והנתבעות לא הצביעו אחרת. באשר לחשש שהעלו הנתבעות מהיכרות אפשרית בין רעייתו של מנהל התובעת לרואי חשבון מסניף חיפה, קבעה השופטת כי מדובר בחשש תיאורטי בלבד שאין בו די כדי להביא לפסילת חוות הדעת.
לגבי האיחור בהגשת חוות הדעת, השופטת קבעה כי איחור בהגשה אינו מהווה טעם לפסילה, וכי הנתבעות לא הלינו על כך בזמן אמת אלא רק לאחר שחוות הדעת הוגשה. בנוסף, בהתחשב בהיקף החומר, פרק הזמן שארך להכנת חוות הדעת היה סביר.
באשר להעברת טיוטת חוות הדעת להערות הצדדים, קבעה השופטת כי אין בכך טעם לפגם, והדבר אינו סותר את התקנות. להיפך, העברת הטיוטה מאפשרת לצדדים לוודא שהמומחה התייחס לכל העניינים הנדרשים. לגבי צירוף לקוחות של חברות אחרות, השופטת קבעה כי המומחה נתן לכך טעמים משכנעים, בהתאם להחלטת המינוי ולהסכם השני, ולכן אין זו חריגה מסמכות.
באשר לתקופה אליה התייחס המומחה, השופטת ציינה כי המומחה הסביר בחוות דעתו שרק לאחר חתימת ההסכם השני במרץ 2019 הנתבעת החלה לגבות עמלות ודמי פתיחת תיקים ישירות מלקוחותיה, ולכן ההתייחסות הייתה לתקופה שממרץ 2019 עד יולי 2020. גם אם הנתבעות סבורות שהיה ראוי לנהוג אחרת, הן יכולות לשגר למומחה שאלות הבהרה ולחקור אותו בעניין.
לגבי טענות השגיאות בחישוב, קבעה השופטת כי זה אינו מהווה עילה לפסילה והנתבעות יוכלו לחקור את המומחה בעניין. השופטת הוסיפה כי הנתבעות טענו לנטייה ברורה בחוות הדעת לטובת התובעת, אך לא ביססו כלל טענה זו, ונראה שהיא נובעת מחוסר שביעות רצונן ממסקנות המומחה.
בהחלטה ציינה השופטת את עקרון הפסיקה לפיו מומחה מטעם בית המשפט נהנה ממעין חזקת תקינות, ובית המשפט לא יפסול בנקל את חוות דעתו. סתירת חזקה זו מחייבת הוכחת קיומן של אינדיקציות ברורות לניגוד עניינים. גם כאשר מתגלים פגמים בחוות דעת, המסקנה אינה בהכרח פסילת חוות הדעת, אלא על בית המשפט לבחון אם מדובר בפגם היורד לשורשו של עניין. פסילת המומחה היא הסנקציה החריפה ביותר, ובית המשפט לא ימהר לעשות כן כשניתן להסתפק בהוראה מתונה יותר.
השופטת הדגישה גם כי יש להקפיד הקפדה יתרה בבואו של בית המשפט לבחון בקשת פסילה בשלב שלאחר המצאת חוות דעת המומחה, שכן הנטייה לפסול מומחה פוחתת כאשר תוכנה של חוות הדעת עשוי לכאורה להשפיע על שיקוליו של מבקש הפסילה. בהקשר זה ציינה כי הנתבעות לא העלו טענה כלשהי נגד המומחה לפני הגשת חוות הדעת, ולכן יש לבחון את בקשת הפסילה בקפידה יתרה.
בסיכום החלטתה קבעה השופטת מצא כי הבקשה לפסילת חוות הדעת נדחית, וחייבה את הנתבעות לשלם לתובעת הוצאות הבקשה בסך 2,000 שקל. המומחה זומן לחקירה בבקשת הנתבעות לישיבה שתתקיים במרץ 2025, והצדדים ימשיכו בהליך המשפטי.
💬 0 תגובות
עדיין אין תגובות. היה הראשון להגיב!