בית המשפט המחוזי בחיפה דחה תביעה של חברת א.ד. גבהים לבניין ובעל מניותיה, ישראל טוקאר, נגד שותפים לשעבר בחברה. התביעה, שהוגשה בסכום כולל של כמיליון שקל, התמקדה במחלוקות כספיות שנוצרו בעקבות פרויקט להתחדשות עירונית בקרית ביאליק.
השופט הבכיר רון סוקול קבע כי הסכם העברת המניות שנחתם בין הצדדים בדצמבר 2019 סילק את כל המחלוקות הכספיות ביניהם. על פי פסק הדין שניתן ביום 10 בפברואר 2025, התובעים יחויבו לשלם לנתבעים הוצאות משפט בסך 10,000 שקל.
רקע לסכסוך
חברת א.ד. גבהים עסקה בביצוע עבודות בנייה, ובשנת 2014 החליטו ישראל טוקאר ודן אנטין, שהיה בעל המניות היחיד בחברה, לשתף פעולה. טוקאר קיבל 50 אחוז ממניות החברה ללא תמורה, כאשר הוסכם שהוא יעסוק בניהול והשגת פרויקטים, ואילו המשפחה של אנטין, ובכללה אביו המהנדס אנטולי אנטין, תספק את הידע המקצועי והסיווג הקבלני הנדרש.
הפרויקט המרכזי שעמד במוקד המחלוקת היה פרויקט חיזוק מבנים לפי תמ״א 38 בבניין ברחוב בן גוריון 56 ו־58 בקרית ביאליק. על פי הדיווח בפסק הדין, החברה חתמה על הסכם לביצוע הפרויקט בשנת 2016, והיתר בנייה ניתן על ידי הוועדה המקומית בפברואר 2017.
המחלוקת על הדירה
לצורך קידום הפרויקט, החליטה החברה לרכוש דירה בבניין שתשמש כ״יחידה רישומית״. בחודש יולי 2016 נרכשה דירה על ידי אנטולי אנטין תמורת 1.2 מיליון שקל, כאשר המימון הגיע כולו מכספי החברה. בפברואר 2019 נמכרה הדירה תמורת 1.46 מיליון שקל, אך אנטולי העביר לחברה רק 760,000 שקל מתוך התמורה.
על פי טענות התובעים, אנטולי ודן ביצעו שלא כדין שינויים בכרטסת הנהלת החשבונות של החברה וקיזזו כספים שלא כדין. טוקאר טען כי התברר לו שהנתבעים ״משחקים״ בהנהלת החשבונות ומסתירים ממנו מידע, ועל כן דרש להיפרד מהם ולקבל החזר השקעותיו בחברה.
הנתבעים מנגד טענו כי אנטולי היה זכאי לקזז מיתרת התמורה את כל ההוצאות שהוציא, לרבות הוצאות שיפוץ הדירה בסך כ־104,000 שקל, תשלום מס שבח, והחזר הלוואה בסך 350,000 שקל שהעמיד דן לחברה בשנת 2014.
פסיקת בית המשפט
השופט סוקול קבע כי אנטולי היה רשאי לקזז מיתרת התמורה את ההוצאות שהוציא בפועל, לרבות הוצאות השיפוץ ומס השבח, וכן את החזר קרן ההלוואה. על פי חישוביו של השופט, אנטולי השיב לחברה במזומן ובדרך של קיזוז סך של כ־1.22 מיליון שקל, סכום העולה על קרן ההלוואה המקורית.
בית המשפט גם התייחס למחלוקת נוספת בנוגע להלוואה של 200,000 שקל שניתנה לקרובי משפחה של הנתבעים לצורך רכישת דירה בפרויקט. התובעים טענו שההלוואה לא הוחזרה, אך השופט קבע כי גם עניין זה הוסדר במסגרת הסכם העברת המניות.
בפסק דינו ציין השופט כי ״החברה לא נוהלה באופן מסודר, הצדדים סמכו זה על זה ועירבו בין ההתחייבויות האישיות להתחייבויות החברה״. עם זאת, הוא קבע שההסכם שנחתם בין הצדדים בדצמבר 2019, לפיו רכש יעקב טוקאר, בנו של ישראל, את מניותיו של דן תמורת 130,000 שקל, נועד ״להשלים את הליך ההיפרדות ולסלק את כל החיובים ההדדיים של הצדדים״.
השופט הוסיף כי טוקאר ידע על כל הפעולות הכספיות כבר בטרם נחתם הסכם העברת המניות, ולמרות זאת הסכים לרכוש את המניות בתנאים שנקבעו. על פי הדיווח בפסק הדין, טוקאר אף העיד כי ראה שיש ״נזקים גדולים״ אך החליט לקחת את החברה ״עם כל ההפסדים שלה״ כדי למזער נזקים.
במסגרת פסק הדין, בית המשפט דחה את מלוא טענות התובעים וקבע כי לא הוכח חוב של מי מהנתבעים לחברה. בהתחשב בכך שהנתבעים היו ״שותפים לאי הסדרים בניהול עניינה הכספיים של החברה״, הוא קבע סכום מופחת של הוצאות משפט.
💬 0 תגובות
עדיין אין תגובות. היה הראשון להגיב!