בית משפט השלום בקריות חייב אישה שרכשה דירה להשקעה בקרית ים לשלם למתווך הדירות דמי תיווך בסך כולל של מעל 23 אלף שקלים, לאחר שניסתה להתחמק מהתשלום בטענות שונות. פסק הדין, שניתן על ידי הרשם בכיר יניב לוזון בספטמבר 2022, מדגים את חשיבות עמידה בהתחייבויות שנחתמו מול מתווכים, גם כאשר לא כל פרטי העסקה הושלמו במלואם.
יפים זאיאץ, מתווך דירות, הגיש תביעה כנגד ברוניה רויטמן בגין אי תשלום דמי תיווך על סך 23,600 שקלים. זאיאץ טען כי בין הצדדים נחתם טופס התחייבות בכתב לתשלום דמי תיווך, לפיו התחייבה רויטמן לשלם 1.5 אחוז בתוספת מע"מ עבור הקניה, בסכום של 14,550 שקלים בתוספת מע"מ, וכן סכום של חודש אחד בתוספת מע"מ, 3,500 שקלים בתוספת מע"מ, עבור השכרת הדירה.
רויטמן התעניינה ברכישת דירה להשקעה, והדירה שנרכשה ממוקמת ברחוב משה שרת 19 בקרית ים. הסכם המכר נחתם ב-9 בנובמבר 2021 במשרד עורכת הדין סופיה נוחימוביץ. כחלק מההסכם, נמשך שטר בטחון על שם עורכת הדין על סך 98,000 שקלים לטובת רויטמן, למקרה שהדירה לא תירשם על שמה עד ל-1 באוקטובר 2022. ב-13 בפברואר 2022 נרשמה הערת אזהרה על הדירה, והיא הושכרה לדיירים בשכירות חודשית של 3,500 שקלים.
רויטמן ניסתה להתחמק מתשלום דמי התיווך והעלתה מספר טענות. היא טענה כי טרם ניתן צו ירושה בנכס, דבר המונע את העברת הדירה על שמה, כי קיים חוב ארנונה בסך 8,000 שקלים, וכי טרם קיבלה מפתח לנכס. בהתבסס על טענות אלה, ביקשה רויטמן לבטל את עיסקת התיווך. עם זאת, במהלך ההליכים הודתה כי ניתן צו ירושה כבר ב-11 בינואר 2022, וכי נאמר לה על ידי עורכת הדין שחוב הארנונה שולם וכי קיימת קבלה.
בית המשפט נדרש לבחון את התנאים המצטברים שנקבעו בחוק המתווכים במקרקעין, תשנ"ו-1996, לזכאותו של מתווך לדמי תיווך. החוק קובע שלושה תנאים: המתווך היה בעל רישיון בתוקף בעת שעסק בתיווך, הלקוח חתם על הזמנה בכתב לביצוע פעולת תיווך במקרקעין, והמתווך היה הגורם היעיל שהביא להתקשרות הצדדים בהסכם מחייב.
הרשם לוזון קבע כי זאיאץ עמד בכל התנאים. הוא הציג בפני בית המשפט טופס התחייבות לתשלום דמי תיווך מיום 2 בנובמבר 2021, בו צוינה כתובת הנכס "משה שרת 19 קרית ים", שיעור שכר הטרחה, וחתימת רויטמן בתחתית הטופס. כמו כן הוצגו הסכם המכר מיום 9 בנובמבר 2021, שטר הבטחון על סך 98,000 שקלים, נסח טאבו המעיד על רישום הערת אזהרה ב-13 בפברואר 2022, וחוזה שכירות בין רויטמן לדיירים בנכס מיום 26 בנובמבר 2021.
זאיאץ העיד בבית המשפט: "ב-01.1.22 הדירה עברה לחזקתה של הנתבעת. היא מקבלת שכר דירה כבר 3 חודשים. שכר דירה של 3,000 שקלים. הנתבעת לא שילמה את כל הדירה. מחיר הדירה היה 970,000 שקלים. היה חסר 270,000 שקלים. פרסו לה את התשלום ל-10 תשלומים. הלכנו לקראת הנתבעת. התשלום האחרון הוא בתשלומים. היא מקבלת 3,500 שקלים מהנכס שכר דירה."
בית המשפט דחה את טענות רויטמן בזו אחר זו. לגבי הטענה כי לא צוין מספר הדירה המדויק, בית המשפט ציין כי רויטמן עצמה ציינה בכתבי בי דין כי מדובר בדירה במשה שרת 19/7. לגבי הטענה שלא נרשמה הערת אזהרה, בית המשפט הבהיר כי הערת האזהרה הוצגה בפניו. צו קיום הצוואה הוצג גם הוא ותאריכו 11 בינואר 2022.
באשר לטענה שרויטמן לא קיבלה מפתח לדירה, הרשם לוזון הסביר כי הסיבה לכך היא שהתשלום האחרון עבור הדירה אמור להתבצע רק ב-1 באוקטובר 2022. זאיאץ העיד: "הדירה תעבור על שם הנתבעת לאחר שתשלים תשלום הדירה, הדבר יקרה בחודש 10/22." בינתיים, בדירה מתגוררים דיירים בשכירות המשולמת לרויטמן מידי חודש בחודשו.
בית המשפט הדגיש נקודה משפטית חשובה נוספת: גם אם ההסכם יבוטל בעתיד, בהתאם לסעיף 7 בטופס ההתחייבות לתשלום דמי תיווך צוין מפורשות: "במידה ואגיע להסכם עם הצד השני לעסקה – גם אם יופר ההסכם על ידי אחד הצדדים או בהסכמת שניהם יחד, אהיה חייב לשלם דמי תיווך בשיעור שצויין לעיל."
באשר לטענת חוב הארנונה, בית המשפט ציין כי רויטמן עצמה הודתה באחד מכתבי בי דין כי נאמר לה על ידי עורכת הדין שחוב הארנונה שולם וכי קיימת קבלה. זאיאץ אף העיד: "יש כסף בחשבון נאמנות".
בסיכום, קבע הרשם לוזון כי טענות רויטמן אינן מזכות אותה בפטור מתשלום. הוא קיבל את התביעה במלואה וחייב את רויטמן לשלם לזאיאץ 21,118.5 שקלים כולל מע"מ, וכן הוצאות משפט בסך 2,000 שקלים. הסכומים אמורים להיות משולמים תוך 30 יום, וישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל ממועד מתן פסק הדין ועד למועד התשלום המלא בפועל. פסק הדין ניתן ב-5 בספטמבר 2022 בהעדר הצדדים.
