בית המשפט המחוזי בחיפה דחה בקשה לצו מניעה זמני שהגישו בני זוג נגד חברת אפריקה ישראל מגורים, שנועדה לאכוף עליה מכירת דירת גן בפרויקט "סביוני הגבעה" בקריית אתא. השופט אחסאן כנעאן קבע כי למרות החתימה על בקשת רכישה ותשלום מקדמה, לא נוצרה התקשרות חוזית מחייבת בין הצדדים.
בני הזוג חתמו ב-17 בפברואר 2025 על בקשת רכישה לדירת גן בפרויקט המגורים בקריית אתא, ושילמו מקדמה בסך 26,950 שקלים, המהווים אחוז אחד מערך הדירה. לאחר החתימה, הם פעלו להשגת מימון בנקאי לרכישת הנכס. ביום 2 במרץ העביר סוכן מטעם החברה למזמינים את מלוא פרטי העסקה, לרבות מפרטים טכניים, שרטוט הדירה, מיקומה במבנה ומיקומו של המבנה בפרויקט.
ב-23 במרץ קיבלו בני הזוג אישור עקרוני מהבנק לקבלת ההלוואה, והאישור הועבר באותו יום לסוכן. אולם, ב-23 באפריל הודיעה להם החברה כי בקשת הרכישה נדחתה, לטענתה עקב שינויים תכנוניים שנערכו בפרויקט.
לטענת בני הזוג, חתימתם על בקשת הרכישה ותשלום המקדמה יצרו התקשרות מחייבת, או לכל הפחות הסתמכות סבירה להתקשר בחוזה. לשיטתם, הודעת החברה על דחיית הבקשה הייתה ניסיון פסול להעלות את מחיר הדירה, תוך פגיעה בעקרונות ההסתמכות ותום הלב. הם טענו שהסיבה האמיתית לדחייה הייתה חוסר כדאיות כלכלית של העסקה והרצון לקבל מחירים גבוהים יותר בעבור דירות הגן בעתיד.
מנגד, החברה התנגדה למתן צו המניעה בטענה כי לא ניתן אישור בכתב לבקשת הרכישה כנדרש על פי תנאיה, וכי בין הצדדים לא נחתם הסכם מכר סופי. לשיטתה, כל עוד לא ניתנה הסכמתה המפורשת בכתב, אין לראות בבקשה התחייבות חוזית מחייבת. החברה טענה שבקשת הרכישה היא שלב מקדמי במשא ומתן שאינו יוצר התחייבות, ובהיעדר אישור בכתב מטעמה לא נוצר קיבול כדין.
בית המשפט נדרש לשתי שאלות מרכזיות: האם בקשת הרכישה שנחתמה יוצרת התקשרות חוזית מחייבת, או שמא מדובר בהצעה חד צדדית שתוקפה כפוף לאישור בכתב מטעם החברה. והאם שתיקת החברה ואי מסירת הודעת דחייה מפורשת במועד עשויות להתפרש כהסכמה המשתכללת לכדי קשר חוזי מחייב.
בהחלטתו, דחה בית המשפט את הבקשה לצו מניעה זמני. השופט כנעאן הבהיר כי אינו יכול להסכים לטענה שלפיה אם החברה אינה מוסרת הודעה בתוך 14 ימים ממועד חתימת הבקשה, יש לראות בכך אישור אוטומטי וכריתת הסכם מחייב. נקבע שלא סביר שנכרת חוזה מחייב, מאחר שהבקשה לרכישת הדירה הייתה כפופה לאישור של החברה, אישור שלא ניתן.
ההכרעה נשענה על הוראות סעיף 4(1) לחוק החוזים, שלפיו הצעה פוקעת כשדחה אותה הניצע או עבר המועד לקיבולה, וכן על סעיף 6(ב) לחוק הקובע כי קביעת המציע שהעדר תגובה מצד הניצע ייחשב לקיבול אין לה תוקף.
בית המשפט הסתמך על נוסח סעיפים 8.1 ו-8.2 לבקשת הרכישה, הקובעים כי "בקשה זו כפופה לאישור החברה, לפי שיקול דעתה הבלעדי והמוחלט של החברה, ובמידה ולא תאושר יוחזרו לו התשלומים אשר שולמו על ידו על פי בקשה זו, בערכם הנומינלי ולמבקש לא תהיה כל טענה ו/או תביעה ו/או דרישה כלפי החברה במידה ובקשה זו לא תאושר". כמו כן, הסעיף קובע כי "בקשת הרכישה תחשב כמאושרת ע"י החברה עם קבלת אישור בכתב מהחברה או עם חתימת חוזה המכר בנוסח ובתנאים אשר אושרו ע"י החברה במשרד המכירות בפרויקט, לפי המוקדם".
בית המשפט עמד על כך שבדומה לפסיקה קודמת, גם במקרה הנוכחי לא צורף מפרט מלא להצעת הרכישה, והמקדמה ששולמה עמדה על סכום נמוך יחסית של אחוז אחד בלבד ממחיר העסקה.
לעניין סיכויי הערעור, קבע בית המשפט: "עולה לכאורה, כי כללי המשחק היו שקופים וידועים מראש למבקשים. הם ידעו כי אין הסכם ללא אישור החברה. כאמור בבקשת הרכישה האישור צריך להינתן בכתב כאמור בסעיף 8.1 לבקשה. הם ידעו כי החברה יכולה לדחות את בקשתם מכל סיבה כאמור בסעיף 8.1 ולפי שיקול דעתה הבלעדי, ולהם לא תהיה שום טענה בעניין זה". השופט הוסיף כי "גם אם אניח לרגע, כי הפסקת שיווק דירות הגן הייתה בשל רצון להשיא רווחים יותר גדולים או בשל כדאיות בעסקה, הדבר לא יכול להקנות למבקשים עילת תביעה בשל ניהול משא ומתן בחוסר תום לב, לאור האמור בסעיף 8.1 לבקשה. נימוק זה מפחית עד מאוד מסיכויי התביעה".
הפסיקה ממחישה את חשיבות הנוסח והמוסכם במסגרת בקשות לרכישת דירה. נוסח ברור של בקשת הרכישה נועד להגדיר את גבולות ההתקשרות שבין הצדדים ולמנוע מהרוכש העלאת טענות עתידיות בדבר קיומן של זכויות חוזיות, בניגוד מפורש לתנאים שעליהם הוסכם במסגרת בקשת הרכישה.
