המחוזי דחה ערעור על בקשה למניעת הטרדה מאיימת בסכסוך על דמי תיווך

בית המשפט המחוזי בחיפה דחה ערעור של עדן עמר על החלטת בית משפט השלום בעכו, שדחתה את בקשתה למתן צו למניעת הטרדה מאיימת נגד דרור פאר ואורין אסולין. השופטת עדי חן ברק קבעה כי המערערת לא הציגה ראיות מספיקות להוכחת טענותיה וכי הליך למניעת הטרדה מאיימת אינו המקום המתאים לפתור סכסוכים אזרחיים בין הצדדים. פסק הדין ניתן ביום 20 באפריל 2025 ללא צורך בתשובה מהמשיבים.

המקרה החל בסכסוך כספי בין הצדדים סביב דמי תיווך. המשיבים זכו בפסק דין בתביעה קטנה שהגישו נגד עמר בטענה לאי תשלום דמי תיווך, כאשר עמר טענה כי זכייתם בתביעה נעשתה תוך שימוש במסמך מזויף. בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי על פסק הדין בתביעה הקטנה נדחתה. בעקבות אי עמידתה של עמר בחיוב הכספי בהתאם לפסק הדין שניתן נגדה, פתחו המשיבים בהליך הוצאה לפועל נגדה.

במסגרת הבקשה למניעת הטרדה מאיימת טענה עמר בבית משפט השלום בעכו כי המשיבים מפרסמים תמונותיה ברבים, כי זייפו חתימתה על מסמך דיגיטלי, וכי שלחו אנשים שיגרמו לה לבטל תביעה ותלונות שהגישה נגדם. השופט ויליאם חאמד דחה את הבקשה ביום 30 במרץ 2025 וקבע כי עמר לא עמדה בנטל ההוכחה להוכיח כי בוצע נגדה מעשה הטרדה מאיימת, ולא הוכח כי המשיבים עלולים לשוב ולבצע מעשי הטרדה מאיימת כלפיה גם בעתיד.

בית משפט השלום בעכו קבע כי עמר לא תמכה את טענתה לפיה המשיבים שלחו אליה אנשים על מנת להביא אותה לבטל תלונה או תביעה שנטען כי הגישה, ולו בראשית ראיה. בית המשפט ציין כי עמר לא ציינה את המקום ואת מועד ביצוע המעשה, ולא מסרה פרטי זיהוי של האנשים שלטענתה נשלחו אליה. הראייה היחידה והעיקרית שעמר הגישה לתמוך בבקשתה הייתה תמונה שהוגשה על ידי המשיבים לתיק הוצאה לפועל שפתחו כנגדה, כאשר נטען כי מדובר בהפצת תמונה שלא בהסכמתה ותוך פגיעה בשמה הטוב. אולם בית המשפט קיבל את הסבר המשיבים להגשת התמונה, לפיו מדובר בראייה שהוגשה מטעמם על מנת לתמוך בבקשתם הקשורה למצב הכלכלי של עמר, ועל כן נקבע כי לא מדובר במעשה של הטרדה מאיימת או בפרסום לשון הרע.

בערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי בחיפה חזרה עמר על כל הטענות שהעלתה בבית משפט קמא. בנוסף נטען כי בית משפט קמא לא נתן משקל מספיק להטרדות, איומים, שיחות ממספרים חסויים והפצת תמונות, אשר מצביעים לשיטתה על מסכת הטרדה מתמשכת. כן נטען כי בית משפט קמא לא נתן דעתו להתבטאויות פוגעניות שביצעו המשיבים כלפי המערערת במהלך הדיון אשר יש בהם כדי לבסס יסודות של הטרדה ואיום. עמר אף העלתה טענות הקשורות להליך המשפטי הנוסף שהתנהל בין הצדדים, כלומר התביעה הקטנה שהגישו המשיבים כנגדה.

השופטת חן ברק דחתה את הערעור לאחר שעיינה בכתב הערעור, בפסק הדין של בית משפט השלום, בפרוטוקולים של הדיונים שהתקיימו ובכל החומר. היא קבעה כי בהתאם לתקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי משנת 2018, דין הערעור להידחות אף בלא צורך בתשובה, שכן אין לערעור סיכוי להתקבל. השופטת הדגישה כי המערערת לא הציגה ראיות להוכחת טענותיה כי מתקיימים התנאים למתן הצו, לא ראיות בדבר הטרדה חוזרת ונשנית, ולא ראיות המלמדות על קיום חשש סביר שהמטריד יחזור על התנהגותו.

השופטת ציינה כי לא צוינו פרטים כלשהם לגבי האיומים הנטענים, לרבות המקום בו בוצעו האיומים, המועד ופרטי זיהוי של האנשים שנטען כי נשלחו למערערת, כפי שקבע בצדק בית המשפט קמא, ולמעשה מדובר בטענה שנטענה באופן סתמי ועמום. באשר לטענה בדבר צירוף תמונה שנטען כי פגעה בשמה הטוב של המערערת במסגרת הליך ההוצאה לפועל שפתחו המשיבים בעקבות אי ביצוע פסק הדין שניתן נגד עמר, השופטת הצטרפה לקביעת בית המשפט קמא לפיה אין מדובר במעשה של הטרדה מאיימת, אלא בראייה לגיטימית שהוגשה מטעם המשיבים במסגרת הליך ההוצאה לפועל, אשר הוצגה שם על מנת לתמוך בבקשת המשיבים הנוגעת להוכחת מצבה הכלכלי של המערערת.

השופטת חן ברק הדגישה כי אין לראות בהגשת ראיה במסגרת הליך משפטי כמעשה של הטרדה מאיימת, בפרט כאשר ראייה זו רלוונטית לצורך הפרכת טענה שהעלתה המערערת במסגרת הליך ההוצאה לפועל. היא הזכירה כי בין הצדדים התקיימו הליכים משפטיים שהחלו בתביעה כספית שניהלו המשיבים כנגד המערערת, במסגרתה חויבה המערערת בתשלום כספי למשיבים, ומדובר בסכסוך כספי בין הצדדים בגינו התנהלו הליכים משפטיים.

בהחלטתה קבעה השופטת כי אין מקום לבירור הטענות הנוגעות לסכסוך הכספי במסגרת בקשה למניעת הטרדה מאיימת, שכן הליך המתנהל בהתאם לחוק מניעת הטרדה מאיימת אינו האכסניה המתאימה לכך. היא הסבירה כי מטרתו של מתן צו בהתאם לחוק הטרדה מאיימת אינה לפתור סכסוכים אזרחיים אותם יש לפתור במסגרת אחרת. לעניין זה הפנתה השופטת לפסק דין של בית המשפט המחוזי בתל אביב בעניין גונן נגד חמיס, בו נקבע כי בקשה למניעת הטרדה מאיימת אמורה להפסיק את ההטרדה המאיימת אך לא לתת סעדים שמקומם בהליך משפטי מלא ומקיף, וכי סכסוך שכנים או סכסוך קנייני לא ייפתר בדרך של צו למניעת הטרדה מאיימת, גם אם יינתן צו.

לאור כל האמור הורתה השופטת חן ברק על דחיית הערעור. היא ציינה כי משלא נתבקשה תשובה מהמשיבים, אין צו להוצאות. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים.