בית משפט השלום בחיפה חייב את חברת נוף כרמל התחדשות עירונית ואת מנהלה מרדכי אשגב לשלם למתווך זאב סוחחצקי סך של 78,000 שקלים בגין דמי תיווך עבור פרויקט תמ"א 38 ברחוב הביכורים 54 בחיפה. השופטת רויטל באום דחתה את טענות הנתבעים לפיהן המתווך ויתר על זכויותיו והסתיר מהם מידע חיוני, וקבעה כי הם ממשיכים לקדם את הפרויקט ולכן חייבים לשלם. פסק הדין ניתן ביום 25 ביולי 2025 והוא כולל גם חיוב בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 17,000 שקלים נוספים.
המקרה המשפטי המורכב התמקד בשאלה האם המתווך, שהוא גם בעל דירה באותו בניין, זכאי לדמי תיווך לאחר שחתם על חוזה תמ"א עם החברה. בחודש מרץ 2017 נחתם בין הצדדים הסכם לתשלום שכר טרחת תיווך בגין פרויקט תמ"א 38 בבניין, שבו התובע הוא גם בעל דירה. על פי ההסכם, התחייבה החברה לשלם 50,000 שקלים בתוספת מע"מ עם חתימת חוזה תמ"א עם בעלי הדירות, ו-50,000 שקלים נוספים עם קבלת היתר בנייה. ביום 19 ביוני 2018 נחתם הסכם לביצוע עבודות הריסה ובניה בהתאם לתכנית תמ"א 38 בין החברה לכלל בעלי הדירות בבניין, כולל התובע.
החברה וסוחחצקי ניהלו מאבק משפטי סביב מספר טענות מרכזיות. החברה טענה כי משחתם התובע על חוזה התמ"א, שכלל סעיף שלפיו הצדדים מוותרים על כל ההסכמים וההתחייבויות הקודמות ביניהם, הוא ויתר על זכויותיו הנובעות מהסכם התיווך. בנוסף, הנתבעים טענו כי התובע לא גילה להם שלעיריית חיפה זכויות במקרקעין עליהם עומד הבניין, מה שמונע את קבלת היתר הבנייה ופוגע בכדאיות הכלכלית של הפרויקט. החברה גם טענה כי התובע לא היה הגורם היעיל בעסקה כפי שנדרש על פי חוק המתווכים במקרקעין, וכי הואיל והפרויקט לא יצא לפועל, אין הם חייבים בתשלום דמי תיווך.
מנגד, סוחחצקי טען כי הסכם התיווך וחוזה התמ"א הם שני הסכמים נפרדים לחלוטין, שנחתמו על ידו בשני כובעים שונים: כמתווך מקצועי וכבעל דירה פרטי. הוא הדגיש כי לא ויתר על זכויותיו מכוח הסכם התיווך, וכי זכויות העירייה במקרקעין רשומות בנסח הרישום והיו גלויות לכל. בנוסף, התובע טען כי החברה אף פעם לא ביטלה את חוזה התמ"א ולא מפסיקה לקדם את הפרויקט, ממש בימים אלה.
השופטת באום דחתה את כל טענות החברה בפסק דין מפורט ומנומק. היא קבעה כי הסכם התיווך וחוזה התמ"א הם שני הסכמים נפרדים ושונים במהותם ובתכליתם, שנחתמו על ידי צדדים שונים ובמועדים שונים. השופטת הדגישה כי הצדדים להסכם התיווך הם התובע והנתבעים בלבד, בעוד הצדדים לחוזה התמ"א הם כלל בעלי הדירות והחברה. על פי ההחלטה, הסכם התיווך נחתם על ידי התובע בכובעו המקצועי כמתווך במקרקעין, בעוד חוזה התמ"א נחתם על ידו באופן אישי כבעל זכויות בדירה בבניין.
השופטת ציינה כי לו הייתה לנתבעים כוונה בזמן אמת שחוזה התמ"א יבטל את הסכם התיווך, היו צריכים להביע כוונה זו באופן מפורש ובכתב, דבר שלא נעשה. היא הדגישה כי כשם שהסכם התיווך נערך בכתב, ביטולו היה צריך להיעשות בכתב באופן ברור ומפורש, וחתימת התובע על חוזה התמ"א באותו נוסח עליו חתמו יתר בעלי הזכויות בבניין אינה עונה על דרישת הכתב הברורה והמפורשת.
באשר לטענה בדבר הסתרת זכויות העירייה, השופטת קבעה כי אין בידה לקבלה משני טעמים. ראשית, זכויות העירייה מצוינות בנסח הרישום בטאבו ובנקל היו הנתבעים יכולים לעיין בו עובר לחתימה על ההסכם. שנית, הוכח כי טענה זו לא הייתה רלוונטית להחלטת הנתבעים להתקשר בפרויקט, שכן הם עצמם העידו שרק לאחר שקיבלו הסכמה מעיריית חיפה שניתן למכור את השטח, התחילו לתכנן את הפרויקט וחתמו על חוזה תמ"א עם הדיירים.
השופטת באום הדגישה בחריפות כי הנתבעים מנסים לאחוז במקל בשני קצותיו: לטעון מצד אחד כלפי המתווך שחשף אותם לפרויקט כי לא גילה את מלוא הנדרש כדי להימנע מתשלום דמי תיווך, ומצד שני להתקדם בפרויקט, להחתים את כל בעלי הדירות על חוזה התמ"א, לא לבטל את החוזה הואיל ויש בו כדאיות כלכלית וטכנית, ולהמשיך לקדמו. מתצהיר עובד ציבור שהגיש מנהל אגף נכסים ושמאות בעיריית חיפה, ניר גראואר, עלה כי העירייה היא זו שמעכבת את קידום הפרויקט, ולתובע אין כל דרך לפעול כדי לגרום לעיריית חיפה להביא את הנושא בפני מועצת העיר.
אשגב העיד בבית המשפט כי החברה מתקדמת בפרויקט כל שבוע, וכי הם פרסמו כבר התנגדויות על פי דרישת עיריית חיפה. הוא הסביר כי יש לו כדאיות כלכלית וטכנית בפרויקט, אותה הוא העריך כסכום המתקבל ממכפלת 21,000 שקלים למטר רבוע ב-100 מטר רבוע לדירה ובמכפלת 22 דירות, פחות מחירן של שמונה דירות שתינתנה לבעלי הדירות הנוכחיים. כאשר נשאל מדוע אינו משלם לתובע את המגיע לו, השיב כי ההסכם יכול להתבטל וכי יכול להיות שהכדאיות הכלכלית שלו תיעלם. השופטת קבעה כי תשובה זו מלמדת על ניסיון התחמקות מתשלום ותו לא.
בהחלטתה קבעה השופטת כי התובע היה הגורם היעיל בעסקה, בבחינת מי שהפגיש בין הצדדים וזרע את הזרע לעסקה. היא הדגישה כי אלמלא התובע, שפנה אל הנתבעים ועניין אותם בהריסת הבניין והקמת מבנה חדש תחתיו, ייתכן והנתבעים כלל לא היו נחשפים לפרויקט זה. השופטת קבעה כי משנחתם ביום 19 ביוני 2018 חוזה תמ"א עם כל בעלי הדירות, קמה לתובע זכות לקבלת 50% מסכום התמורה הנקובה בהסכם התיווך. כאשר יינתן היתר בנייה, תקום לתובע זכות לקבלת 50% נוספים מסכום התמורה.
השופטת דחתה את תביעת התובע להקדמת המחצית השנייה של התמורה כבר כעת, הואיל וטרם התקיים התנאי לכך. בהעדר היתר בנייה, לא מגיעה לתובע התמורה השנייה הנקובה בהסכם התיווך, וככל שלא יינתן היתר בנייה, לא יהיה התובע זכאי לתשלום זה. החלטה זו מבוססת על ההבנה כי הפרויקט טרם יצא אל הפועל, אך יכול להתממש בעתיד, והנתבעים מבצעים גם היום פעולות החותרות לכך.
לאור כל האמור, השופטת חייבה את החברה ואת אשגב, ביחד ולחוד, לשלם לסוחחצקי את הסכום של 50,000 שקלים בתוספת מע"מ מיום 19 ביוני 2018, קרי 78,000 שקלים במעוגל. בנוסף, חויבו הנתבעים בהוצאות המשפט של התובע בסכום של 2,500 שקלים ובשכר טרחת עורך דין בסכום של 14,500 שקלים. הסכומים ישולמו עד ליום 30 בנובמבר 2025, שאם לא כן יישאו ריבית שקלית מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל. זכות הערעור לבית המשפט המחוזי נשמרה למשך 60 יום.
💬 0 תגובות
עדיין אין תגובות. היה הראשון להגיב!