בית משפט השלום בקריות גזר ב־30 בספטמבר 2025 עונש מאסר בפועל בן 10 חודשים על שלום בן חמו, שהורשע – על בסיס הודאתו – בעבירה של פציעה כשהעבריין מזוין לפי סעיפים 335(א)(1) ו־334 לחוק העונשין. את ההליך ניהלה שלוחת תביעות זבולון, והנאשם יוצג בידי עו"ד פארס בריק. גזר הדין ניתן בידי השופטת מריה פיקוס בוגדאנוב.
על פי כתב האישום המתוקן, ביום 10.7.25 סמוך לשעה 11:40, ברחוב העצמאות בקרית אתא, פנה הנאשם למתלונן לאחר ששמע אותו משוחח בערבית, שאל למוצאו האתני וביקש כי יסיע אותו למקום אחר. משסירב המתלונן, ניגש הנאשם לתיק שהיה מונח לצדו, שלף ממנו חפץ חד שנחזה להיות סכין ודקר את המתלונן בכתפו השמאלית. הנאשם נמלט מהמקום. כתוצאה מהדקירה נגרם למתלונן חתך אלכסוני באורך כ־1.5 ס"מ בזרוע שמאל, חדירה מעבר לעור ולתת־עור, והוא נזקק לטיפול רפואי ולתפרים.
במסגרת שלב הטיעונים לעונש הגישה המאשימה גיליון הרשעות קודמות המונה שלוש הרשעות מן השנים האחרונות, תצלום המתעד את הפציעה ותעודה רפואית. מנגד הציג הסנגור חוות דעת פסיכיאטרית מתיק אחר בעניינו של הנאשם, שלפיה הוא סובל מתחלואה כפולה. ב"כ המאשימה הדגיש את הפגיעה בערכים המוגנים של שלומו וביטחונו של הציבור בכלל וגופו של המתלונן בפרט, עתר למתחם ענישה שבין 12 ל־24 חודשי מאסר וביקש כי ייגזרו עליו לא פחות מ־14 חודשי מאסר בפועל, לצד מאסר מותנה, פיצוי, קנס והתחייבות – תוך מתן משקל לשיקולי הרתעה של היחיד והרבים.
מנגד טען ב"כ הנאשם כי לא קדם תכנון לאירוע וכי הוא נבע ממצבו הנפשי המעורער של הנאשם. עוד ציין כי החבלה שנגרמה למתלונן הייתה יחסית קלה וביקש לקבוע מתחם נמוך יותר – בין 6 ל־12 חודשי מאסר – ולקבוע את העונש בתחתיתו. הסנגור תיאר כי ההידרדרות של מרשו התעצמה לאחר שהוריו הוציאו נגדו צו הרחקה, וכי מאז הוא מצוי ברחוב, משתמש בסמים וצבר בשל כך את שלוש הרשעותיו בשנים האחרונות.
בדברו לבית המשפט אמר הנאשם כי הוא "עובר התעללות הן בין כותלי בית הסוהר והן מחוצה לו". השופטת ציינה כי נשקלו דבריו, אולם ההכרעה נדרשה להתבסס על בחינה עניינית של חומרת המעשים והמסוכנות המשתקפת מהם.
בניתוח נסיבות האירוע קבעה השופטת כי אף שמדובר במפגש אקראי ללא היכרות מוקדמת, הנאשם החזיק חפץ חד בהישג יד ושילף אותו על רקע סירובו של המתלונן להעניק לו טרמפ. "מדובר במעשה בריוני המצביע על המסוכנות הנשקפת מהנאשם", כתבה בגזר הדין. עוד הדגישה כי מדובר באירוע שהתרחש במרחב ציבורי, תוך שימוש בנשק קר, ועל רקע של מה בכך – נסיבות המעלות את עוצמת הפגיעה בערכים המוגנים והופכות אותה ל"ממשית". לצד זאת נתנה השופטת משקל לפגיעה שנגרמה בפועל – פצע בכתף שהצריך תפירה – ולסיכון שהיה טמון בשימוש בחפץ חד כלפי עובר אורח.
בגיבוש מתחם הענישה הראוי יישמה השופטת את עקרון ההלימה, תוך התחשבות בערכים המוגנים, בנסיבות ביצוע העבירה ובמדיניות הענישה הנהוגה. לשם כך בחנה שורה של פסקי דין, בהם עניינים שבהם נגזרו עונשים של חודשים דו־ספרתיים של מאסר בפועל בעבירות פציעה כשהעבריין מזוין, לעתים עם החמרה בערכאת הערעור. מן הפסיקה עלה כי בעבירות דומות – הכוללות שימוש בסכין או בחפץ חד וגרימת חתכים או פצעי דקירה – נעים המתחמים בין מאסר בעבודות שירות לבין שנתיים ואף שלוש שנות מאסר, בהתאם לנסיבות ולמסוכנות שהתגלתה בכל מקרה.
לאחר שקלול מכלול השיקולים קבעה השופטת כי מתחם העונש ההולם בתיק זה נע בין 10 ל־20 חודשי מאסר בפועל. היא לא מצאה הצדקה לחריגה מן המתחם – לא לחומרא ולא לקולא – משיקולי שיקום או אחרים. לקולא נשקלו הודאתו המיידית של הנאשם במסגרת דיון מוקד ונטילת האחריות שחסכו זמן שיפוטי ואת הצורך להעיד את המתלונן, וכן מצבו הנפשי הקשה והאבחנה הפסיכיאטרית שהוצגה. לחומרה נשקלו עברו הפלילי הטרי של הנאשם והמסוכנות המשתקפת מדקירה במרחב הציבורי באמצעות חפץ חד.
בסופו של דבר גזר בית המשפט על הנאשם 10 חודשי מאסר בפועל, שמניינם מיום מעצרו – 10.7.25. בנוסף הוטלו עליו 5 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, והתנאי הוא שבתקופה זו לא יעבור עבירת אלימות מסוג פשע ויורשע בגינה. עוד חויב הנאשם לשלם למתלונן פיצוי בסך 2,000 ש"ח בתוך 120 יום. הפיצוי יועבר באמצעות המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות ברשות האכיפה והגבייה, ואין צורך בשוברי תשלום ייעודיים. בשים לב לנסיבות, לא הוטל עונש כלכלי נוסף.
בית המשפט הבהיר כי זכות ערעור עומדת לצדדים בתוך 45 יום לבית המשפט המחוזי. בכך הושלם ההליך הפלילי בשלבו הדיוני הנוכחי, תוך מסר ברור בדבר הצורך בהגנה על תחושת הביטחון של הציבור במרחב העירוני ובלימת שימוש בנשק קר במסגרת סכסוכים רגעיים.
האירוע התרחש בלב מרחב אזרחי פעיל, בשעת יום, ועל רקע סירובו הלגיטימי של עובר אורח להיענות לבקשה להסיע אדם שאינו מוכר לו. בהדגישה את ההקשר הזה, ציינה השופטת כי "הפגיעה בערך המוגן היא ממשית" וכי בנסיבות של שימוש בחפץ חד כלפי עובר אורח, גם נזק קל יחסית אינו מפחית מן החומרה. לצד זאת, בחר בית המשפט לקבוע את העונש בתחתית המתחם, וזאת בשל ההודאה המיידית, חיסכון הזמן השיפוטי והנתונים האישיים והבריאותיים שהוצגו.
