בית משפט השלום בחיפה פסק פיצוי של 21,003 שקל לזוג רוכשי דירה בעתלית שתבעו את חברת שתית בע"מ בסך 200,000 שקל בגין ליקויי בניה. פסק הדין, שניתן ביום 21 בנובמבר 2023 על ידי השופט אבישי רובס, סגן נשיא בית המשפט, קובע כי הליקויים שנמצאו בדירה שברחוב האנפה 2 היו מינוריים בהרבה מהנטען על ידי התובעים, נועם זריהן וקטרין ברגר זריהן.
הזוג רכש את הדירה מחברת שתית בהתאם להסכם שנחתם ביום 8 במרץ 2018, והדירה נמסרה להם ביום 26 בפברואר 2020. התובעים טענו כי החברה התרשלה בבניית הדירה, לא אטמה את המרפסת וגרמה לחדירת מים מתחת לאריחי הרצפה בסלון. בנוסף, טענו לשורה ארוכה של ליקויים נוספים, לרבות פגמים בדלת הכניסה, בארון חשמל, במעקה המרפסת, בחלונות ובדלתות בחדרים רטובים.
התובעים צרפו לתביעתם את חוות דעתו של המהנדס בן עזרא מיום 4 במרץ 2020, לפיה קיימים בדירה ליקויים שעלות תיקונם עומדת על סך של 205,199 שקל כולל פיקוח הנדסי ומעמ. בנוסף, עתרו התובעים לפצותם בגין פינוי הדירה או הפרעה למגורים במהלך התיקונים בסך 12,000 שקל ועוגמת נפש בסך 30,000 שקל. הם העמידו את תביעתם על 200,000 שקל לצורכי אגרה.
חברת שתית, שיוצגה על ידי עורך הדין רועי כנפו, התגוננה בתוקף מפני התביעה וכפרה בטענות התובעים. החברה טענה כי הדירה נבנתה במסגרת פרויקט מחיר למשתכן שקידם משרד הבינוי והשיכון בעתלית, וכי היא בנתה את הדירה כדין בהתאם לכל ההוראות, התקנות והתקנים החלים. החברה צרפה חוות דעת מטעם המהנדס מרדכי שטיינר מיום 3 בינואר 2022, לפיה קיימים בדירה ליקויים מינוריים בלבד.
בית המשפט מינה את המהנדס שמאי יוסי לזר כמומחה מטעם בית המשפט לבדיקת הדירה. בחוות דעתו שהוגשה ביום 30 במרץ 2022, קבע לזר כי עלות תיקון הליקויים בדירת התובעים היא בסך של 12,700 שקל בלבד, בתוספת פיקוח של 12 אחוזים ומעמ.
השופט רובס עבר בפסק הדין בהרחבה על כל הליקויים הנטענים והכריע בין גרסאות המומחים השונות. הוא קבע כי יש לאמץ את מסקנות המומחה לזר בנוגע למרבית הליקויים, תוך הוספה של 400 שקל בגין זכוכית לא תקינה בחדר רחצה הורים. סך עלות תיקון כלל הליקויים הוערכה ב-13,100 שקל, שבצירוף פיקוח הנדסי ומעמ הגיעה לסכום של 17,166 שקל.
אחת המחלוקות המרכזיות בתיק הייתה סביב טענת התובעים לקיומה של רטיבות כלואה תחת ריצוף הסלון. התובעים הסתמכו על בדיקת מכון התקנים שנערכה ביום 10 במרץ 2020, שמצאה כי "הרטיבות בריצוף הסלון גדולה מהמותר בתקן" בשיעור של 3.88 אחוזים לעומת 3 אחוזים מותרים. המומחה לזר קבע כי אמנם הייתה רטיבות בתשתית הריצוף סמוך למסירת הדירה, אך לא קיימת רטיבות פעילה. השופט קיבל את עמדת המומחה וקבע כי מדובר ברטיבות כלואה ישנה שמקורה בתהליך הבניה, ולא בבעיה מתמשכת המצדיקה החלפת כל הריצוף.
מחלוקת נוספת הייתה סביב דלתות בחדרים רטובים. התובעים טענו כי הדלתות בחדר רחצה הורים ובחדר האמבטיה אינן מתאימות למגע עם מים. השופט קיבל את עמדת המומחה לזר כי הדלתות נושאות תו תקן ועומדות בדרישות, וכי האזהרה "יש להימנע ממגע ישיר עם מים" מכוונת לכך שאין להניח את הדלת על שלולית ברצפה, ולא למגע אקראי וחולף במסגרת שימוש סביר.
גם בנושא שטחי החלונות היה מחלוק. התובעים טענו כי חלונות בשלושה חדרים קטנים מהדרוש בתקנות, בפרט כאשר מודדים את שטח מעבר האוויר בחלונות מסוג כנף על כנף. השופט דחה את הטענה והפנה לפסיקת בית המשפט העליון שקבעה כי שטח חלון נמדד לפי מידות הבניה החיצוניות ולא לפי פתח האור בין מסגרות החלון.
חברת שתית טענה במהלך ההליך כי יש לאפשר לה לתקן את הליקויים בעצמה במקום לשלם פיצוי כספי. השופט דחה את הטענה וקבע כי החברה לא הזדרזה לתקן את הליקויים בדירה, ובשלב בו ביקשה לעשות כן חלפו מספר שנים מאז מסירת הדירה. בנוסף, השופט ציין את חוסר האמון הניכר בין הצדדים והחשש מפני התמשכות ההליכים, ולכן לא מצא מקום לאפשר לחברה לבצע את עבודות התיקון.
לעניין עוגמת נפש, התובעים עתרו לפיצוי של 30,000 שקל. השופט קבע כי נוכח אופי הליקויים שנמצאו בפועל והתיקונים הנדרשים, יפוצו התובעים בסך 2,000 שקל בלבד בגין עוגמת נפש. הדרישה לפיצוי בגין פינוי הדירה או הפרעה למגורים נדחתה לחלוטין, שכן השופט קבע שאין צורך בפינוי הדירה לצורך ביצוע התיקונים הנדרשים.
בהתייחסו להוצאות המשפט, השופט ציין כי התובעים העמידו תביעתם על 200,000 שקל בהתבסס על חוות דעת מומחה לפיה עלות התיקונים עומדת על למעלה מ-205,000 שקל, אך בסופו של דבר נמצאו ליקויים שעלות תיקונם מסתכמת בכ-19,000 שקל בלבד, כ-10 אחוזים בלבד מעלות תיקון הליקויים שנטענה בתביעה. בנוסף, השופט ציין את "נוסח הדברים המשתלח נגד המומחה בסיכומי התובעים". בנסיבות אלה, הוא קבע כי חברת שתית תישא רק במחצית אגרות המשפט ומחצית שכר טרחת מומחה התובעים.
בסיכום, השופט רובס חייב את חברת שתית לשלם לתובעים סך של 21,003 שקל, בתוספת הוצאות משפט בסך 5,419 שקל ושכר טרחת עורך דין בסך 3,700 שקל. פסק הדין ממחיש את חשיבות חוות הדעת של מומחה מטעם בית המשפט בתביעות בגין ליקויי בניה, והנטייה של בתי המשפט לקבל את מסקנותיו של מומחה אובייקטיבי על פני מומחי הצדדים.
💬 0 תגובות
עדיין אין תגובות. היה הראשון להגיב!