בית המשפט המחוזי בחיפה דחה ערעור של חברת יעקב גלבוע בניה ויזמות בע"מ על פסק דין שחייב אותה בתשלום 60 אחוז מפיצוי לאישה שנפלה ונפצעה ברחוב בקריית מוצקין. ההחלטה ניתנה ביום 2 בדצמבר 2024 על ידי הרכב של שלושה שופטים בראשות סגנית הנשיא נאות פרי, והיא מסיימת הליך משפטי שהחל בעקבות תאונה שהתרחשה ביום 27 במרץ 2018.
המקרה התחיל כאשר אישה, שזהותה לא פורסמה ומכונה בפסק הדין הנפגעת, נפלה ברחוב בקריית מוצקין לאחר שמעדה בשל ריצוף מפורק של המדרכה וחצץ שהיה מפוזר על המדרכה. המפגע היה ממוקם באזור בו התקיימו עבודות בנייה של מספר חברות קבלניות. הנפגעת הגישה תביעה הן כלפי עיריית קריית מוצקין והן כלפי חברת יעקב גלבוע בניה ויזמות, על בסיס הטענה שהמפגע נוצר עקב עבודות קבלניות שבוצעו מטעם החברה באתר בנייה סמוך למקום המעידה.
הצדדים הגיעו להסדר בהמלצת בית המשפט השלום בחיפה בנוגע לגובה הנזק, ונפסק כי הפיצוי שיש לשלם לנפגעת יהיה בסך של 63,000 שקל בצירוף שכר טרחת עורך דין והוצאות. לאחר שנקבע גובה הפיצוי, המחלוקת שהתבררה במשפט הייתה למעשה רק בשאלת החבות, כלומר מי אחראי לנזק ובאיזה שיעור.
בית המשפט השלום בחיפה, בפני השופטת טלי מירום, שמע את עדותם של שלושה עדים: הנפגעת עצמה, מהנדס עיריית קריית מוצקין ומנכ"ל חברת גלבוע. לאחר שמיעת העדויות, קבע בית המשפט כי הוכח ברף ההוכחה הנדרש שהמפגע נגרם בשל עבודות בנייה שביצעה החברה באתר הסמוך למקום הנפילה, ויש לראותה כאחראית לנזקי הנפגעת. במקביל, נפסק כי יש לראות גם בעירייה כאחראית למפגע בשל חובתה הכללית לשמירה על תקינות המדרכות בתחומה. לכן נקבע כי יש להשית את האחריות הן על החברה והן על העירייה, ובאשר לחלוקת האחריות נקבע כי העירייה תישא בפיצוי בשיעור של 40 אחוז מהנזק והחברה בשיעור של 60 אחוז.
חברת גלבוע לא השלימה עם פסק הדין והגישה ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה. החברה טענה לטעויות רבות שנפלו בפסק הדין והעלתה את העמדה כי לא היו ראיות שאפשרו להגיע למסקנה בדבר קשר כלשהו בין העבודות שבוצעו מטעמה לבין המפגע שגרם לנפילה. החברה ביקשה לקבל את הערעור ולהורות שאין להשית עליה כל אחריות בנוגע לנפילה ותוצאותיה. עיריית קריית מוצקין, מנגד, סברה כי לא נפל כל פגם בפסק הדין והתנגדה לערעור.
בית המשפט המחוזי, בהרכב של שלוש שופטים, נאות פרי כאב בית הדין, ציגלר ובאומגרט, דחה את הערעור. בפסק הדין, שניתן ביום 2 בדצמבר 2024, נקבע כי לא נמצאה בפסק הדין קמא טעות המצדיקה התערבות של ערכאת הערעור. בית המשפט קבע כי אין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק הדין, הממצאים תומכים במסקנה המשפטית שנקבעה ואין לגלות בפסק הדין טעות שבחוק.
בית המשפט המחוזי הסביר כי הקביעות של בית המשפט קמא באשר לשאלה היכן בדיוק התרחשה הנפילה והקביעות לגבי מהות המפגע וטיב הפסולת, כגון חצץ, פסולת בנייה ואבני שפה, הן קביעות עובדתיות ברורות. כך גם הקביעה לגבי הקרבה בין האתר שבו בוצעו העבודות מטעם החברה לבין מקום הימצאות הפסולת והמפגע. בית המשפט ציין כי נערך השוואה בין המרחק הזה לבין מרחקים שבין מקום המפגע לאתרי עבודה של שני קבלנים נוספים שביצעו עבודות באותו רחוב, חברת שתית וחברת קרדן.
בית המשפט המחוזי הדגיש כי נקבעה קביעה עובדתית נוספת לפיה הפסולת לא קשורה לעבודות שבוצעו על ידי חברה רביעית שביצעה עבודות של הנחת צנרת באזור, חברת אחים אדרי. הקביעה הייתה כי המפגע נמצא בסמוך לאתר של החברה, במקום שבו נכנסים רכבים לאתר של החברה, וכי הפסולת מתאימה לפסולת שנוצרת בשלבי הבינוי באתר של החברה באותו המועד. זאת בניגוד לפסולת אופיינית בהתאם לשלבי הבנייה באתרי הבנייה של חברת שתית או חברת קרדן, כאשר מבנה אחד היה כבר בשלב הגמר ובמבנה האחר העבודות עצרו באותה העת.
בית המשפט המחוזי הבהיר כי למעשה, פסק הדין קמא כולו מתבסס על קביעות עובדתיות ברורות של בית המשפט, וכידוע, ערכאת הערעור לא מתערבת בקביעות עובדתיות כאלה אלא במקרים חריגים, וזה אינו אחד מאותם מקרים. השופטים הפנו בהקשר זה לפסיקה קודמת שקבעה עקרון זה.
בנוסף, בית המשפט המחוזי הדגיש כי במקרה זה הקביעות העובדתיות מבוססות בעיקר על שמיעת שלושת העדים, כאשר בית המשפט השלום הסביר ונימק מדוע הוא מאמץ את העדות של הנפגעת ושל מהנדס העירייה ומעדיף את שתי העדויות הללו על פני העדות של מנכ"ל החברה. בפסק הדין קמא הוסבר כי בית המשפט התרשם מהבקיאות של מהנדס העירייה בפרטים הכרוכים בעבודות שבוצעו בזמן הרלוונטי, ונקבע כי העדות לא נסתרה ונמצאה מהימנה ומשכנעת.
לעומת זאת, לגבי מנכ"ל חברת גלבוע, נקבע כי לא ניתן לקבל את גרסתו. בית המשפט קמא פירט באריכות מדוע הגרסה של החברה לא יכולה להתקבל, ובעיקר הפנה לכך שהניסיון ליצור מצג לפיו אתר העבודה של החברה היה מרוחק מאוד ממקום הנפילה התברר כלא נכון, והוכח כי המפגע היה ממש בחזית של אתר העבודה של החברה. כמו כן הוכחו נתונים נוספים שסותרים את גרסת החברה.
בית המשפט המחוזי הסביר כי במצב בו בית המשפט קמא ביסס את קביעותיו העובדתיות על ניתוח של העדויות שנשמעו בפניו, הסביר מדוע הוא מעדיף גרסה אחת על פני השנייה וקבע ממצאי מהימנות לחובת מנכ"ל החברה, חלה ההלכה לפיה ערכאת הערעור לא נוטה להתערב בקביעות עובדתיות שמבוססות על התרשמות מהעדים.
החברה טענה בערעור כי נפל פגם בכך שבית המשפט קמא קבע קביעות עובדתיות שנסמכות על השערות, הערכות והיסקים לוגיים, למרות שלמעשה אין אף ראיה ישירה של עד ראייה שראה שהמפגע נגרם על ידי כלי רכב שנכנסו לאתר של החברה וגרמו להתפוררות המדרכה ועודפי החצץ. אולם בית המשפט המחוזי דחה גם טיעון זה. השופטים הסבירו כי במקרים רבים בהם עולות טענות לגבי רשלנות הכרוכה בקיומו של מפגע בטיחות, אין עדות ישירה לגבי הגורם שיצר את המפגע בזמן אמת. בית המשפט ציין כי בית המשפט קמא ביסס את קביעותיו על העדויות, שחלקן בבחינת ראיות נסיבתיות, ויישם כדין את דיני נטלי ההוכחה על מאגר הראיות. השופטים הזכירו כי מדובר ברף הוכחה של מאזן ההסתברויות ולא מעבר לכך.
נוכח כל האמור, הערעור נדחה. חברת גלבוע חויבה לשלם לעיריית קריית מוצקין הוצאות משפט בסך של 20,000 שקל, כולל מעמ. הסכום ישולם מתוך הסכום שהופקד להבטחת ההוצאות, באמצעות באי כוח העירייה.
פסק הדין מדגיש את האחריות של חברות קבלניות לשמור על בטיחות המרחב הציבורי סביב אתרי הבנייה שלהן, ובמקביל גם את האחריות המוטלת על הרשויות המקומיות לשמור על תקינות המדרכות בתחומן. המקרה ממחיש כיצד בתי המשפט בוחנים באופן מעמיק את מכלול הראיות והנסיבות על מנת לקבוע אחריות במקרים של נפילות במרחב הציבורי.
