התמודדות כואבת עם זיכרון הנופלים במלחמת "חרבות ברזל" מתחוללת בימים אלו בקריית אתא, בעקבות הסרתו של ציור קיר ספונטני שהנציח לוחמים בני העיר בשטח האצטדיון העירוני. גרפיטי צבעוני שיצר אמן מקומי על חומת האצטדיון, כמחווה לזכרם של סמל ירון זוהר ז"ל ורס"ל אוראל אלון ז"ל שנפלו במלחמה, נצבע לאחרונה בצבע אחיד על ידי גורמים מטעם עיריית קריית אתא. פעולה זו עוררה גל של תדהמה, זעם ופגיעה עמוקה בקרב רבים מתושבי העיר, ובפרט במשפחות השכולות.
ציור הקיר נוצר, על פי דיווחים, כחודש לאחר מתקפת השבעה באוקטובר, לבקשת משפחותיהם של הלוחמים, על ידי אמן הגרפיטי איתי ארד. המיקום ליד האצטדיון העירוני נבחר בין היתר בשל אהבתו הגדולה של ירון זוהר ז"ל לכדורגל – ספורט בו היה שחקן מצטיין בצעירותו. ציור ההנצחה היה עבור המשפחות דרך מיידית ואישית לשמר את זכר יקיריהן במרחב הציבורי המקומי, נושא בעל חשיבות עצומה במיוחד כאשר "לא נשאר לנו כלום", כפי שהסביר בכאב עמי זוהר, אביו של ירון ז"ל, בראיונות לכלי התקשורת. עבורו, לראות את ציור בנו על הקיר היה "עושה קצת טוב בלב" במסע האבל וההנצחה האישי והלאומי בו הוא שרוי מאז האסון.
הסרת הגרפיטי עוררה תגובות נזעמות ברשתות החברתיות ובקרב תושבים. עמי זוהר תקף בחריפות את עיריית קריית אתא בחשבון האינסטגרם שלו, וביטא תחושות קשות של אכזבה ואף נטישה. "מילא שלא עשיתם כלום כלום בשביל הבן שלי", כתב, "אבל למחוק את התמונה שלו? אתם לא ראויים לו". הוא הגדיר את הפעולה כ"קו אדום מבחינתי", והבהיר כי "אף אחד לא יכול להתקרב לבן שלי". לדבריו בראיונות, הוא ניסה ליצור קשר עם ראש העיר לקבלת הסבר, אך לא קיבל מענה. אמן הגרפיטי איתי ארד ביטא אף הוא כאב והלם כשגילה שהקיר נצבע מחדש, ותהה מדוע דווקא הנצחה לגיבורים מוסרת במהירות, בעוד ציורי גרפיטי אחרים בעיר נותרים על כנם. קולות כמו של אילנית ברנס, שכינתה את המחיקה "מזעזע" ודרשה כי "החיילים האלו צריכים להיות בענק על שלטי חוצות", שיקפו תחושות ציבוריות רחבות יותר של זעם על הפגיעה בסמל זיכרון לנופלים.
מנגד, בעיריית קריית אתא מסרו תגובה המציגה את הרציונל מאחורי ההחלטה, תוך התייחסות לשדרוג המתוכנן של האצטדיון. על פי הנהלת העירייה, אצטדיון הכדורגל העירוני עובר בימים אלה שדרוג תשתית נרחב ומתוכנן, הכולל בין היתר בנייה של מגרשי אימון חדשים. במסגרת עבודות השיפוץ והבינוי במתחם, נהרסה לאחרונה חומה דרומית באצטדיון, והחומה עליה צוירו ציורי ההנצחה מיועדת אף היא להריסה כחלק מהפרויקט. בעירייה הסבירו כי ההחלטה לצבוע את הקיר המדובר התקבלה "על מנת שלא ליצור מצב של קיר הנהרס על ידי דחפור יחד עם תמונות הנופלים". כלומר, המחיקה נועדה למנוע מצב בו דיוקנאות החללים יוסרו באופן פיזי ואולי פוגעני על ידי ציוד מכני כבד במהלך עבודות ההריסה המתוכננות.
עוד מסרו בעירייה כי "מרבית משפחות הנופלים מכירות את עמדת העירייה בנושאי הנצחה, ומקבלות אותה בהבנה", נימוק שזכה לביקורת נוכח כאבן של משפחות הנופלים המעורבות בפרשה זו. העמדה הרשמית של העירייה מגיעה מתוך תפיסה של "שמירה על המרחב הציבורי העירוני ושמירת החוק", כלומר, העדפה של תהליכי הנצחה רשמיים ומתוכננים על פני יוזמות פרטיות במרחב הציבורי. בעיריית קריית אתא הדגישו את האובדן העצום שפקד את העיר במלחמת "חרבות ברזל", וכי הם "מלווים באופן צמוד את משפחות הנופלים לאורך כל חודשי המלחמה". בהתייחס לעתיד, נמסר כי "עיריית קריית אתא, כפי שכבר ציינה בעבר, תמצא את הדרך הראויה והמכובדת ביותר להנציח את חללי מלחמת חרבות ברזל, מלחמה הנמשכת גם בימים אלה, בדרך המכובדת ביותר לזכרם של הנופלים". התגובה הסתיימה בתקווה לימים טובים יותר ותפילה לחזרתם של החטופים.
סיפורו של סמל ירון זוהר ז"ל, אחד משני הלוחמים שהונצחו בגרפיטי שהוסר, הוא סיפור של גבורה ואובדן כואב. ירון, יליד קריית אתא, היה בן 19 בלבד כאשר נפל בקרב בנחל עוז בשבעה באוקטובר, במסגרת שירותו כטען מרגמות בגדוד 13 של חטיבת גולני. הוא היה חייל מצטיין ואמור היה לצאת לקורס מ"כים. אביו תיאר אותו כילד טהור שאהב כדורגל, אך בחר לשרת כלוחם קרבי מתוך תחושת שליחות. ביום הקרב המכריע, הוא נלחם בגבורה עילאית, ירה מאות פצמ"רים, וסירב לנטוש את עמדתו אף שהוצע לו. הוא נפגע מרסיס בראשו ומת מפצעיו לאחר מספר שעות בבית החולים. "הקושי הוא זמני, הגאווה היא נצחית", משפט שאפיין את ירון, הופיע גם הוא על קיר ההנצחה שנמחק.
האירוע בקריית אתא ממחיש את הרגישות העצומה סביב נושא הנצחת חללי המלחמה, במיוחד כאשר מדובר ביוזמות הנצחה אזרחיות וספונטניות אל מול תוכניות רשמיות ומתוכננות של הרשויות המקומיות. בעוד שהעירייה מנמקת את מעשיה בשיקולים תכנוניים ובשמירה על המרחב הציבורי, הרי שהסרת סמל הנצחה אישי וכואב פוגעת עמוקות ברגשות המשפחות השכולות ובתושבים המבקשים לחלוק כבוד לזכר הנופלים באופן מיידי ונגיש. המתח שנוצר בעיר בין הצורך הקהילתי והאישי בהנצחה מיידית לבין הצורך הרשמי בתכנון ארוך טווח, משקף דילמה רחבה יותר האופיינית לתקופה זו. כעת נותר לראות כיצד תפעל עיריית קריית אתא לממש את התחייבותה למצוא דרך הנצחה ראויה ומוסכמת על המשפחות, אשר תכבד כראוי את זכר הנופלים ותאפשר לקהילה להתייחד עם זכרם באופן הולם.
