בית המשפט המחוזי בחיפה, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, קבע החלטה בתיק שבמרכזו מכרז שפרסמה עיריית חיפה לביצוע עבודות אחזקה, שיפוצים ובניה. השופט זיו אריאלי החליט לחייב את העירייה בתשלום הוצאות בסך 2,500 שקלים לחברת ב.ר.ק. רפאל שירותים לתעשיה, לאחר שהתברר כי העירייה טעתה בהחלטתה ופעלה באופן שהצריך את החברה לפנות לבית המשפט.
על פי החלטת בית המשפט מיום 4 ביוני 2025, החברה התמודדה במכרז פומבי שפרסמה עיריית חיפה, וביום 9 בינואר 2025 התקבל אצלה מכתב זכייה במכרז. אולם לאחר הודעת הזכייה, ובמסגרת התכתבויות בין הצדדים, העלתה נציגת העירייה דרישות שונות שלטענת החברה אינן מתיישבות עם הוראות ההסכם למתן שירותים. בין היתר, נדרשה החברה לספק ערבות בנקאית בסך 500,000 שקלים, וכן דרישות נוספות לעניין הביטוח.
החברה פנתה לנציגת העירייה והעמידה אותה על כך שהדרישות אינן עומדות בקנה אחד עם הוראות ההסכם שעמד בבסיס המכרז, אך טענות אלו נדחו. ביום 30 במרץ 2025 נשלחה לחברה הודעת דואר אלקטרוני המודיעה על "אי זכייה", ולפיה ועדת המכרזים של העירייה החליטה שלא לבחור בהצעת החברה כהצעה הזוכה במכרז. החברה טענה כי לא ניתן כל הסבר על ידי נציגת העירייה מדוע הועלו דרישות החורגות מההסכם, וכי עולה חשש לפעולה בחוסר ניקיון כפיים מצד העירייה.
בשל המצב שנוצר, הגישה החברה ביום 8 במאי 2025 בקשה לבית המשפט להארכת מועד להגשת עתירה מנהלית. השופט אריאלי הורה לעירייה להגיש תגובה לבקשה, ובתגובה שהוגשה ביום 25 במאי נחשפה טעות מהותית.
עיריית חיפה מסרה בתגובתה כי נוכח הבקשה נבדק פעם נוספת ההליך שהתקיים בפני ועדת המכרזים בקשר עם הצעת החברה. הבדיקה העלתה כי המלצתה של ועדת המכרזים שלא להכריז על הצעת החברה כאחת ההצעות הזוכות במכרז – ניתנה בטעות. העירייה הודיעה כי לאור זאת יובא עניינה של החברה פעם נוספת לוועדת המכרזים, שתתבקש להכריז על הצעת החברה כאחת ההצעות הזוכות במכרז. לדעת העירייה, מכאן מתייתר הצורך בהגשת עתירה מנהלית.
החברה הגישה תגובה לתשובת העירייה ועמדה על חיוב העירייה בהוצאות בגין הצורך בהגשת הבקשה והעלויות הכרוכות בה. לטענתה, הבקשה לא הייתה באה לעולם לו הייתה העירייה פועלת על פי חוק, ולולא הייתה מתעלמת מפניות החברה במשך מספר חודשים ומסרבת ליתן כל הסבר לבחירתה לחרוג מההוראות שבהסכם. החברה טענה בנוסף כי בתגובת העירייה אין כדי ללמד על מקור הטעות, והיא מסתפקת במסירת גרסה עמומה.
השופט אריאלי קבע בהחלטתו כי ישנה מידה מסוימת של צדק בטרוניית החברה כלפי אופן התנהלות העירייה. על פי ההחלטה, על פניו אין מחלוקת כי נפלה שגגה בהחלטת העירייה לשנות מהחלטתה המקורית ולהודיע לחברה על אי זכייתה במכרז. השופט ציין כי אף לא היה מקום בדרישות הנוספות החורגות מהוראות ההסכם למתן שירותים. שגגה זו של העירייה, אשר לא ניתן לה הסבר מפורט ומספק, הביאה את החברה לפתחו של בית המשפט עם הבקשה מושא ההליך. משכך, קבע השופט כי יש מקום לחייב את העירייה בהוצאות.
יחד עם זאת, השופט אריאלי ציין כי יש לזכור שמדובר בפתחו של ההליך, כאשר מטעם החברה הוגשה בקשה להאריך את המועד להגשת עתירה. העירייה ערכה בדיקה נוספת נוכח טענות החברה, הגיעה למסקנה כי יש ממש בטענות אלו או לפחות חלקן, ואף פעלה לתיקון הטעות ולהשבתה על כנה של ההחלטה המקורית בדבר זכיית החברה במכרז. בכך נחסכו זמן ומשאבים של הצדדים ושל בית המשפט.
במכלול שיקולים אלו קבע השופט כי הגם שנוכח תשובת העירייה מתייתר הצורך בהכרעה בבקשה להארכת מועד, הרי שיש לחייב את העירייה בהוצאות החברה, אם כי מדובר בהוצאות מתונות. לפיכך, ונוכח הצהרת העירייה כמפורט בתגובתה, הורה השופט על מחיקת הבקשה להארכת מועד להגשת עתירה מנהלית, וחייב את העירייה בהוצאות החברה בהליך זה בסך 2,500 שקלים, שיועברו תוך 21 יום לחברה באמצעות בא כוחה.
