בית משפט השלום בקריות חייב אדם שרכש דירה ברחוב מורן בקריית ים לשלם למתווכת כמעט 40 אלף שקלים, למרות שלא חתם על הסכם תיווך רשמי. השופט יובל וסרקרוג קבע במאי 2022 כי בנסיבות החריגות של המקרה ניתן להשלים את דרישת הכתב החוקית, אך מנגד דחה את תביעת המתווכת בגין עסקת מכירה של דירה אחרת שהתבצעה לאחר תום תקופת הבלעדיות.
חברת פמילי נדל"ן והשקעות הגישה תביעה כנגד זהר דוד בגין דמי תיווך עבור שתי עסקאות נפרדות. העסקה הראשונה הייתה רכישת דירה חדשה ברחוב מורן בקריית ים, והשנייה הייתה מכירת דירתו הישנה של דוד ברחוב דולב, גם היא בקריית ים. לטענת החברה, היא סיפקה לדוד שירותי תיווך בשתי העסקאות.
באפריל 2018, דוד ראה את הדירה ברחוב מורן 44 באמצעות החברה, שגם ניהלה בשמו את המשא ומתן לרכישת הדירה. לטענת דוד, לאחר שראה את הדירה, ערך לעצמו תרשומת פנימית של עלויות צפויות, כולל דמי תיווך ושכר טרחת עורך דין. הוא טען שמדובר במסמך פנימי ואישי שאינו ממלא אחר דרישת הכתב הקבועה בחוק.
לטענת דוד, בתום פגישה עם המתווך אייל שמול ביום 24 באפריל 2018, סוכם שהוא יגיש הצעת מחיר לרכישת הדירה בסכום של 1,925,000 שקלים במקום הסכום שהתבקש 1,950,000 שקלים. ככל שההצעה תתקבל, הוא יעביר את מכירת דירתו ברחוב דולב לחברה לתיווך בלעדי במחיר בין 1,380,000 ל-1,420,000 שקלים, תמורת דמי תיווך בשיעור 2 אחוז בתוספת מע"מ. בנוסף, טען דוד שסוכם שעבור הדירה ברחוב מורן לא ישולמו דמי תיווך.
ביום 26 באפריל 2018, הודיעו בעלי הזכויות של הדירה ברחוב מורן שהם מסכימים להצעה של דוד למכירת הדירה בסכום של 1,925,000 שקלים. שלושה ימים לאחר מכן, חתם דוד עם החברה על הסכם תיווך למכירת דירתו ברחוב דולב בשיעור של 2 אחוז בתוספת מע"מ, וכן על הסכם בלעדיות לתקופה של שישה חודשים, מיום 29 באפריל 2018 ועד ליום 29 באוקטובר 2018. ביום 23 במאי 2018, דוד חתם על הסכם רכישת הדירה ברחוב מורן בסכום של 1,925,000 שקלים.
באשר לדירה ברחוב דולב, ביום 30 באוקטובר 2018, לאחר תום תקופת הבלעדיות, פרסם דוד בעצמו את הדירה למכירה באמצעות אתר יד 2. ביום 14 בנובמבר 2018, כשבועיים לאחר סיום תקופת הבלעדיות, נחתם הסכם למכירת הדירה בסכום של 1,350,000 שקלים.
השופט וסרקרוג נדרש לסוגיה המשפטית המרכזית של דרישת הכתב בחוק המתווכים. החוק קובע כי מתווך לא יהיה זכאי לדמי תיווך אלא אם כן חתם הלקוח על הזמנה בכתב לביצוע פעולת תיווך. עם זאת, בית המשפט העליון קבע בפסיקה קודמת כי ניתן לאמץ באופן זהיר גישה המאפשרת הגמשה של דרישת הכתב במקרים מסוימים, בהתאם להשלמת פרטים חסרים.
באשר לעסקת הקנייה של הדירה ברחוב מורן, השופט קבע שמכלול הנסיבות מצביע על גמירת דעת של דוד לשלם דמי תיווך. בית המשפט הדגיש מספר נקודות: ראשית, דוד רשם בעצמו על גבי המסמך שדמי התיווך על הדירה ברחוב מורן יהיו בשיעור של 2 אחוז בתוספת מע"מ, ואילו על הדירה ברחוב דולב רק בשיעור של 1.5 אחוז בתוספת מע"מ. בנוסף, דוד ובת זוגו חתמו באותו היום על הצעה לרכישת הדירה ברחוב מורן בסכום של 1,925,000 שקלים, הצעה שהועברה למוכרי הדירה באמצעות החברה, על גבי מסמך עם לוגו של חברת התיווך רימקס.
השופט וסרקרוג קבע: "צירופם של שני מסמכים אלה יחדיו, בתוספת שאר הנסיבות שפורטו, יש בהם כדי להגשים ולמלא אחר דרישת הכתב ולהצדיק בנסיבות את הגמשתה של דרישה זו מכוח עקרון תום הלב."
השופט גם קבע שהחברה הייתה הגורם היעיל בעסקת הקנייה, שכן היא זו שהציגה לדוד את הדירה, ניהלה בשמו משא ומתן והצליחה להפחית את סכום התמורה עבור הדירה. "התובעת ניהלה בשמו מו"מ לרכישת הדירה והצליחה להפחית את סכום התמורה עבור הדירה מ-1.950 מיליון שקלים לכ-1.925 מיליון שקלים", נכתב בפסק הדין.
מנגד, באשר לעסקת המכירה של הדירה ברחוב דולב, השופט דחה את התביעה. בית המשפט קבע שהעסקה נחתמה כשבועיים לאחר תום תקופת הבלעדיות, כאשר הדירה פורסמה באתר יד 2 על ידי דוד רק ביום שלאחר סיום תקופת הבלעדיות. הרוכשת של הדירה, סמדר בן עזרא, העידה והגישה תצהיר כי נחשפה לפרסום באמצעות הודעה שפרסם דוד באתר יד 2 והגיעה לראות את הדירה רק מספר ימים לאחר סיום תקופת הבלעדיות, ביום 5 בנובמבר 2018.
השופט ציין כי פרסום הדירה, הקשר בין המוכר לקונה, הביקור בדירה, המשא ומתן ועסקת המכירה נעשו כולם בתום תקופת הבלעדיות. "לא נטען ולא הוכח כי רוכשת הדירה אשר עמה נחתמה עסקת המכירה הובאה על ידי התובעת או נכללה במאגר הלקוחות מטעם התובעת", נקבע בפסק הדין.
בחישוב דמי התיווך, השופט קבע שהחברה הייתה נכונה להפחית את דמי התיווך עבור שתי הדירות לסכום של 63,000 שקלים כולל מע"מ. משנמצא שיש לחייב את דוד רק על עסקת הקנייה, הסכום עמד על 36,419 שקלים כולל מע"מ. בנוסף, חויב דוד בתשלום של 3,000 שקלים בגין שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט.
בפסיקת ההוצאות, השופט לקח בחשבון את העובדה שהתביעה התקבלה באופן חלקי וכן שהחברה לא החתימה את דוד על הסכם תיווך מסודר ביחס לעסקת הקנייה, דבר שעשוי היה לחסוך את הצורך בהליך המשפטי. מטעמים אלה, בית המשפט לא הוסיף הפרשי הצמדה וריבית על סכום דמי התיווך. הסכומים אמורים להיות משולמים תוך 45 יום, ורק במידה ולא ישולמו במועד יישאו הפרשי הצמדה וריבית מאותו מועד.
💬 0 תגובות
עדיין אין תגובות. היה הראשון להגיב!