בית המשפט דחה תביעה ייצוגית נגד עיריית טירת כרמל

בית המשפט המחוזי בחיפה דחה בקשה לאישור תביעה ייצוגית שהוגשה נגד עיריית טירת כרמל בגין אי הנגשת מבני העירייה. התביעה הוגשה בשנת 2021 על ידי אייל רוזנצוויג, אדם עם מוגבלות המתנייד בכיסא גלגלים חשמלי ופועל למען קידום זכויות של אנשים עם מוגבלות.

רוזנצוויג טען כי העירייה הפרה את חובתה להנגיש את מבני הציבור שלה בהתאם לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות ולתקנות שהותקנו מכוחו. הבקשה התייחסה לשני מבנים עיקריים: הבניין המרכזי של העירייה ברחוב הרצל 6, ומבנה נוסף ברחוב מוצקין 17 שבו ממוקמים משרדי מחלקות ואגפים שונים. לטענתו, לקומה השנייה בשני המבנים ניתן להגיע רק באמצעות מדרגות ללא מעלית או מעלון, מה שמונע מאנשים עם מוגבלות להגיע למשרדי העירייה ולקבל שירות כמו כל אדם.

רוזנצוויג העריך כי הקבוצה מונה לפחות 1,000 אנשים, ותבע בשם כל אחד מהם פיצוי של 10,000 שקלים בגין כל פעם שנמנע מחבר קבוצה להגיע למשרדי העירייה. סך הפיצוי הכולל שנתבע עמד על 10 מיליון שקלים. כמו כן, עתר למתן צווי עשה שיורו לעירייה להנגיש את המבנים ולהפסיק את פעילותה במבנים הלא נגישים עד להשלמת העבודות.

מצד העירייה נטען כי מערכת החקיקה המחייבת הנגשה לוקה בחסר, בעיקר בשל אי הקצאת משאבים לפעולות ההנגשה שכרוכות בעלויות גבוהות. העירייה הדגישה שבניגוד לגורם עסקי, רשות מקומית אינה יכולה להחליט לסגור את שעריה אם אין באפשרותה לעמוד בהוראות החוק, וכי היא חייבת להמשיך ולהעניק שירות לתושבים. כן צוין שהעירייה עמלה על בניית בניין עירייה חדש שיהיה מונגש לכלל הציבור, וכי חיוב העירייה להנגיש את המבנים הקיימים בעוד שהיא בונה מבנה חדש מהווה הוצאה כספית כפולה שאינה הוגנת.

השופט הבכיר רון סוקול, שדן בתיק, התייחס למספר היבטים משפטיים ועובדתיים. אחד הנושאים המרכזיים שנדונו היה תיקון 19 לחוק השוויון, שאושר בנובמבר 2021 לאחר הגשת התביעה. התיקון הארכת את המועדים להשלמת עבודות ההנגשה של מבני ציבור קיימים ברשויות מקומיות באופן משמעותי. השופט קבע כי ההארכה חלה באופן רטרואקטיבי, גם על מועדים שכבר חלפו לפני התיקון.

לגבי המבנה שברחוב מוצקין, קבע השופט כי אין למתבע עילת תביעה משום שהמעלית הותקנה בו עוד במרץ 2023, לפני המועד המוארך שנקבע בחוק. באשר לבניין העירייה המרכזי ברחוב הרצל, התברר שהעירייה התקינה מעלון משופע במבנה עוד לפני הגשת התביעה. העירייה הציגה אישור ממורשה נגישות ולפיו המבנה נגיש ועומד בכל דרישות החוק.

רוזנצוויג טען כי המעלון אינו מספק מכמה סיבות: לא הוכח כדין שאי אפשר להתקין מעלית במבנה, השימוש במעלון אורך זמן ממושך ומסורבל, והוא אינו עומד בעקרון ההכלה שקובע כי דרך הגישה של אנשים עם מוגבלות צריכה להיות זהה לזו של כלל הציבור. בית המשפט קבע שאכן היה על העירייה לקבל אישור נוסף ממומחה למעליות לפני בחירת החלופה של מעלון משופע, אך בהעדר חוות דעת מומחה מטעם המתבע המעידה שהמבנה אינו נגיש בפועל, אין מקום לקבל את התביעה.

השופט הוסיף כי העובדה שהשימוש במעלון לוקח מספר דקות ומסורבל יחסית אינה משמעה שהמבנה אינו נגיש על פי חוק. לגבי עקרון ההכלה, השופט ציין שהתקנות מאפשרות מפורשות סטייה מדרך ההגעה הרגילה לשם התגברות על הפרשי גובה, ולכן אין בכך הפרה. בנוסף, השופט ציין שבבואו לקבל החלטה על אישור תביעה ייצוגית, שיש לה השפעות מרחיקות לכת על הרשות, יש להתחשב בעובדה שהעירייה עומלת על בניית מבנה חדש ונגיש.

בסיכום, השופט סוקול דחה את בקשת האישור ולא חייב את העירייה בהוצאות, בין היתר בשל שינוי הדין שחל במהלך ההליך. בשולי ההחלטה הוסיף השופט כי יש לקוות שעם השלמת המבנה החדש תהיה לכל אנשים עם מוגבלות גישה נוחה ומכובדת לכל משרדי העירייה ויתמלאו עקרונות החוק בדבר זכותם להשתתפות שוויונית ופעילה בחברה.