בית משפט השלום בחיפה חייב את משפחת סימן טוב מחיפה לשלם למתווכת ריקו בר יוסף וחברת מ.ק.ט תיווך ויזמות סך של 20,100 שקל בגין דמי תיווך, לאחר שנקבע כי הדירה ברחוב פרץ מרקיש 18 בחיפה נמכרה למרות שהייתה בתקופת בלעדיות עם המתווכת. השופטת סיגלית מצא דחתה את טענות המשפחה והכירה בזכאות המתווכת לתשלום, תוך קביעה שהיא הייתה הגורם היעיל בעסקה.
ההתקשרות עם המתווכת
על פי הדיווח בפסק הדין שניתן ביום 19 בינואר 2025, ביום 30 באוקטובר 2023 חתמה מיטל שקרצי, בתם של משה ואורה סימן טוב, על הסכם הזמנת שירותי תיווך עם המתווך ריקו בר יוסף לצורך מכירת דירת הוריה. באותו יום חתמה גם על הסכם בלעדיות לתקופה שהייתה אמורה להסתיים ב־30 באפריל 2024.
על פי ההסכמים, דמי התיווך המוסכמים עמדו על 1.5 אחוז מהמחיר הכולל של הדירה או 20,000 שקל בתוספת מע"מ, לפי הגבוה מביניהם. מחיר הדירה המבוקש שצוין בהסכם התיווך היה 1.195 מיליון שקל. בהסכם הבלעדיות נקבע כי תקופת הבלעדיות תהיה מ־30 באוקטובר 2023 עד 30 באפריל 2024, וכי שקרצי מתחייבת שלא לבקש או לקבל שירותי תיווך לשווק הנכס מכל מתווך אחר.
לאחר חתימת ההסכמים החל המתווך בביצוע פעולות שיווקיות שונות, לרבות פרסום הדירה באתרים שונים כמו יד 2 ומדלן, תליית פתקי תלישה וחלוקת עלונים. המתווך וצוותו הביאו לדירה פונים שהתעניינו ברכישתה, אולם על פי הדיווח בפסק הדין, כל ההצעות שהוגשו היו נמוכות מהמחיר המבוקש, ואף לא אחת מההצעות אושרה על ידי בעלי הדירה.
ביטול ההסכם והמחלוקת
בחודש ינואר 2024 הודיעה שקרצי למתווך כי הוריה החליטו שאין בדעתם למכור את הדירה וביקשה לבטל את ההסכמים. לדברי המתווך בעדותו, נמסר לו שמשה סימן טוב, אביה של שקרצי, החליט שלא למכור את הדירה לאחר שנתן לבתו את חלקה בדירה, כ־600,000 שקל, לו הייתה זקוקה לשם רכישת דירה אחרת.
המתווך העיד כי סוכם באותה שיחה טלפונית שיפוצה בגין מאמציו והשקעתו עד לאותו מועד. לדבריו דובר על 4,000 שקל, אולם בסופו של דבר העבירה לו אמה של שקרצי סך של 3,500 שקל. המתווך טען שמסר לשקרצי ולאמה כי כאשר יועבר הפיצוי יבוטלו ההסכמים.
מנגד, שקרצי העידה כי הוריה ביקשו לבטל את הסכם הבלעדיות מאחר שלא הסכימו למכור את הדירה במחיר נמוך מהמחיר שביקשו, והמתווך לא הביא מתעניינים שהציעו מחיר כאמור. היא הוסיפה כי אמרה למתווך שהוא יישאר מתווך בלעדי עד סוף התקופה המוסכמת, אולם הוא פטור מהגשת הצעות שכן הוריה אינם מעוניינים למכור את הדירה, ואז ביקש המתווך פיצוי בגין עבודתו.
המכירה למרות הבלעדיות
העובדה המרכזית שהכריעה את ההליך היא שביום 21 בפברואר 2024, עוד בתקופת הבלעדיות, נמכרה הדירה על ידי המשפחה באמצעות מתווך אחר, ארנון ברזין, ללקוח בשם ליאור אריה טישקוף תמורת 1.15 מיליון שקל. ביום 28 בפברואר 2024 נרשמה הערת אזהרה על זכויות המשפחה בדירה לטובת הקונה.
ביום 8 בפברואר 2024 פנתה שקרצי למתווך בבקשה לקבל עותק של הסכם הבלעדיות ולאחר מכן ביקשה ממנו אישור כי ההסכם בוטל. ביום 29 בפברואר 2024 נשלח לה מכתב מחברת התיווך בו נכתב כי הפעילות וההסכם מבוטלים החל מ־28 בפברואר 2024. במכתב צוין גם כי במידה ואחד מהלקוחות שהגיעו דרך המתווכת או דרך מתווך אחר לדירה והוחלט לקדם את מכירת הנכס עד ל־28 בפברואר 2024, המשפחה תהיה מחויבת בשכר טרחה מלא.
פסיקת בית המשפט
השופטת מצא קבעה כי המחלוקת המרכזית היא מתי בוטל הסכם הבלעדיות. המתווכים טענו שההסכם בוטל ביום 28 בפברואר 2024, כפי שצוין באישור הכתוב, בעוד המשפחה טענה שההסכם בוטל כבר ביום 16 בינואר 2024, במסגרת שיחת הטלפון בה הודיעה שקרצי שהוריה אינם מעוניינים עוד למכור.
השופטת העדיפה את עמדת המתווכים וקבעה כי ההסכם בוטל רק ביום 28 בפברואר 2024. השופטת ציינה כי ככלל יש לבטל הסכם באופן בו בוצע, ובמקרה זה בכתב. כמו כן, השופטת דחתה את טענת שקרצי שמחתה בפני המתווך על נוסח האישור, וקבעה שמדובר בגרסה כבושה שלא הופיעה בתצהירה. המשפחה גם לא זימנה לעדות את הנתבעת 2, אמה של שקרצי, שיכלה לתמוך בגרסתה.
השופטת קבעה כי גרסת המתווך, לפיה ביטול ההסכם והתשלום ששילמה המשפחה בגין פועלו היו מעין חיובים שלובים בהסכם לביטול ההסכם, היא הפרשנות המתאימה לנסיבות המקרה. משנקבע שההסכם בוטל רק ב־28 בפברואר, ובמועד זה הדירה כבר נמכרה על ידי המשפחה באמצעות מתווך אחר, המשפחה חבה למתווכים דמי תיווך.
השופטת הוסיפה כי למעלה מן הדרוש, נראה שהמתווך אף היה הגורם היעיל בביצוע העסקה, שכן על פי עדות שקרצי, המתווך ברזין פנה אליה לאחר שראה פרסום של הדירה באתר יד 2, פרסום שבוצע על ידי המתווכים. המשפחה לא הציגה את הפרסום שלה באתר, והמתווך ברזין לא התייצב לעדות מטעם המשפחה.
בית המשפט דחה גם את הטענות הנוספות של המשפחה, לרבות הטענה שלא קיבלה עותק של ההסכמים ולכן הם מחוסרי תוקף, והטענה שאין יריבות בין המתווכים לבין בעלי הדירה שלא חתמו על ההסכמים. השופטת קבעה כי משהציגה שקרצי עצמה בפני המתווך כמי שמטפלת בדירה עבור הוריה, היא מנועה לטעון כנגד המצג שיצרה.
בסופו של דבר חייב בית המשפט את המשפחה לשלם למתווכים סך של 20,100 שקל, לאחר שהופחתו 3,500 שקל ששולמו במהלך השנה. בנוסף חויבה המשפחה לשלם אגרות בית משפט וכן שכר טרחת עורך דין בסך 6,000 שקל. השופטת לא מצאה לחייב את המשפחה בקנס יומי בגין איחור בתשלום דמי התיווך, בשים לב למחלוקת הכנה בעניין הזכאות.
