בית המשפט חייב בעל עסק בקרית ביאליק לשלם דמי תיווך למתווכת לימור אטיאס

בית משפט השלום בקריות חייב את בעל עסק חומרי הבניין "כל כלי" בקרית ביאליק, אליהו חזות, לשלם למתווכת לימור אטיאס דמי תיווך בסך 11,770 שקל בגין מכירת העסק. פסק הדין, שניתן על ידי השופט מוטי כהן ביום 5 בפברואר 2025, עוסק בשאלה האם נכרת הסכם תיווך בין הצדדים למרות שלא נערך הסכם בכתב.

הסכם בעל פה שהוביל לתביעה

המקרה החל באפריל 2023 כאשר המתווכת נפגשה באקראי עם חגית חזות, אשת בעל העסק, במהלך ליווי של אחותה, אתי אטיאס, לפגישה מקצועית בחברת מטבחים. במהלך שיחה ידידותית ציינה חגית כי בעלה מעוניין למכור את העסק, והמתווכת הציעה את שירותיה.

בסופו של דבר, ביום 26 בספטמבר 2023, נמכר העסק לאתי אטיאס, אחותה של המתווכת, תמורת 588,500 שקל. לאחר השלמת העסקה פנתה המתווכת לבעל העסק בדרישה לתשלום דמי תיווך, אך הוא סירב. המתווכת טענה כי סוכם ביניהם על תשלום של 30,000 שקל בתוספת מע"מ עבור שירותיה, בעוד שבעל העסק טען כי לא התקשר עמה כלל בהסכם תיווך.

המחלוקת המשפטית

בבית המשפט הציגה המתווכת את גרסתה לפיה היא נפגשה עם בעל העסק במשרדו בחודש אפריל 2023, וביניהם סוכמו עיקרי ההסכם. לטענתה, הוא דרש 700,000 שקל עבור העסק, והוסכם על דמי תיווך בסך 30,000 שקל בצירוף מע"מ. המתווכת הסבירה בעדותה מדוע לא החתימה אותו על הסכם בכתב, ואמרה כי היא מכירה את אחות הנתבע שהיא קולגה שלה, וכי הוא הותיר בה רושם מהימן בהיותו אדם דתי, ולכן נתנה בו אמון.

מנגד, בעל העסק טען כי לא התקשר עמה בהסכם תיווך, וכי לאחר המפגש הראשוני בין אשתו למתווכת התברר שאתי מביעה עניין ברכישת העסק, ונוצר קשר ישיר ביניהם ללא מעורבות המתווכת. הוא הוסיף כי לא ניתנה התחייבות מצדו להתקשר עם המתווכת, לא הוסכם על תמורה, והמתווכת לא הייתה גורם יעיל להתקשרות בעסקה.

פסיקת בית המשפט

השופט כהן קבע כי למרות העדר הסכם בכתב, נכרת בין הצדדים הסכם תיווך בעל פה. השופט ציין כי מצא את עדותה של המתווכת מהימנה ועדיפה על פני עדותו של בעל העסק, ומכלול הראיות מעיד על כך שנכרת הסכם תיווך. בפסק הדין צוין כי בעל העסק עצמו אישר בתצהירו שהקשר בין הצדדים נרקם במטרה שהמתווכת תסייע לו למכור את העסק.

השופט הוסיף כי המתווכת אכן פעלה להציע את העסק לקונים פוטנציאלים אחרים, ובעל העסק אישר בעדותו כי היא שוחחה עמו על כך. כמו כן, מתכתובת הוואטסאפ בין הצדדים עלה שלאחר החתימה על הסכם המכר פנתה המתווכת מספר פעמים לבעל העסק ודרשה את שכרה, ומתשובותיו לא עלה שהוא כפר בקיומו של הסכם התיווך. השופט אף ציין כי בעל העסק אף נפגש עמה והציע לה 3,000 שקל כדי לסיים את המחלוקת.

עוד קבע בית המשפט כי המתווכת הייתה גורם יעיל להתקשרות בעסקה. מהעדויות עלה כי היא יצרה את הקשר בין בעל העסק לקונה, עמדה במהלך המשא ומתן בקשר עם בעל העסק, והוא עצמו פנה אליה בנוגע לעסקה. אחות המתווכת, שרכשה את העסק, אף העידה כי המתווכת עשתה המון לקידום העסקה.

דחיית הסכום הנתבע

עם זאת, השופט לא קיבל את גרסת המתווכת לגבי שיעור דמי התיווך של 30,000 שקל ומע"מ, שמהווים כ־5 אחוזים מסכום העסקה. השופט ציין כי המתווכת נמנעה מהבאת ראיות לסיכום בעניין זה, חרף טענתה בכתב התביעה שהדבר מגובה בהקלטות. כמו כן, עדותה הייתה עדות יחידה, והיא אף הודתה שהסכימה לקבל פחות מהסכום הנטען.

השופט קבע כי העדר תימוכין בכתב או באמצעי אחר מחליש את גרסתה בכל הנוגע לסיכום בעניין זה, במיוחד כאשר מדובר במתווכת מיומנת שעיסוקה בתיווך במקרקעין. בהיעדר הסכמה מפורשת על שיעור דמי התיווך, בחר השופט להחיל את הנוהג בתחום התיווך במקרקעין, שהוא 2 אחוזים מסכום התמורה, והגיע לסכום של 11,770 שקל.