בית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין בחיפה הרשיע את עורך הדין מאיר אסייג מקרית ביאליק בעבירות משמעת חמורות, לאחר שהתברר כי ניהל פעילות משפטית מקיפה וממושכת בזמן שטרם הוסמך כעורך דין. בית הדין גזר עליו עונש של השעיה על תנאי לשלוש שנים, שבמהלכן הוא לא יורשה לעבור עבירות משמעת דומות, וחייב אותו בפיצוי כספי בסך 10,000 שקלים למתלונן גבריאל כסה. עם זאת, אסייג זוכה מעבירת ההתחזות המרכזית שיוחסה לו, כאשר בית הדין קבע כי המתלוננים ידעו או לכל הפחות בחרו שלא לברר עד תום אם הוא עורך דין מוסמך.
על פי גזר הדין שניתן על ידי השופטים עורכי הדין פאדי ג'ובראן, מלי קובה ורון כהנא, אסייג הורשע בעבירות של עשיית פעולה שיוחדה לעורך דין, אי מתן דין וחשבון כספי ללקוח, הפעלת זכות עיכוב שלא כדין, וכן בעבירות הסל של התנהגות בלתי הולמת, הפרת חובת נאמנות ללקוח ופגיעה בכבוד המקצוע. ההרשעה הגיעה לאחר הליך משפטי ממושך שבו הודה אסייג, באיחור ניכר, בעבירה של הסגת גבול המקצוע. במהלך ההליך שוחררה באת כוחו הקודמת מייצוגו, ובתווך ייצג את עצמו, עד שעורך הדין טל אבריאל קיבל את ייצוגו בשלב הטיעונים לעונש.
העובדות שהובאו בפני בית הדין חשפו תמונה מורכבת. בשנת 2017, בזמן שאסייג היה מתמחה ולפני שהוסמך כעורך דין באוגוסט 2019, פנו אליו המתלוננים גבריאל כסה ובנו ניר כסה לצורך קבלת שירותים משפטיים. הפנייה הגיעה דרך חבר משותף בשם חביב סבאג שהמליץ למשפחה לפנות לאסייג. על פי הראיות שהוצגו, המשפחה התמודדה עם מצב משפטי מורכב הקשור לסכסוך עסקי של הבן ניר באילת, שם היה שותף בפאב שכשל וגרם לו לנקלע לחובות ולסכסוכים עם שותפיו ועם נושים כמו בנק הפועלים וחברת הכרם.
על פי הראיות, אסייג ערך הסכמי שכר טרחה רשמיים לטובת עורך הדין אמיר חניפס, החתים את המתלוננים על יפויי כוח, הכין מסמכים משפטיים מקיפים, וניהל בפועל את המאבק המשפטי של המשפחה במספר חזיתות והליכים שונים. המתלוננים שילמו סכום כולל של כ-600,000 שקלים בגין הליכים משפטיים ששוויים הכולל היה כ-800,000 שקלים. התשלומים בוצעו באמצעות עסק מורשה בשם "א.נ. שירותים עסקיים" שהיה בבעלותו של אסייג, שנתן לפי עדותו שירותי עזר משפטיים לעורכי דין במשך שנים. גבריאל כסה, רופא שיניים עצמאי שהפסיק לעבוד בשנת 2019 בשל בעיות רפואיות, מסר את הכספים לאסייג באמצעות שיקים, חלקם פתוחים ללא ציון שם המוטב, מעשה שהוא עצמו הודה כי לא היה חכם.
במהלך הטיפול בתיקים, אסייג נעזר בעורך הדין אמיר חניפס משפרעם, שהתייצב לדיונים בבית המשפט כמייצג רשמי של המשפחה. עם זאת, מהראיות שהוצגו בבית הדין עלה תמונה ברורה כי אסייג היה הרוח החיה בפרשה והוא זה שניהל בפועל את ההליכים המשפטיים, היה בקשר עם המתלוננים, הכין את החומרים, והנחה את מהלכי הטיפול בתיקים. חניפס העיד כי למיטב זכרונו הופיע בבית משפט בשם משפחת כסה בשלושה דיונים בלבד, אך לא היה מעורב בהכנת המסמכים ולא הנחה את אסייג בליווי התיקים. חניפס הודה כי אימות החתימות שלו על גבי יפויי הכוח ועל גבי התחייבויות לתשלום שכר טרחה לא נחתמו על ידו למרות שנחזים להראות כך, וכי אין לו הסבר כיצד מתנוססת החותמת שלו על חלק מהמסמכים.
חניפס הורשע קודם לכן, ביום 11 בינואר 2023, בעקבות הסדר טיעון שהושג בינו לבין הקובלת, בעבירות משמעת של אי מתן דין וחשבון, איסור שותפות, איסור מתן שירותים משפטיים במקרים מיוחדים, זכות עיכוב, הפרת חובת נאמנות ופגיעה בכבוד המקצוע. על חניפס נגזרו עונשים של השעיה על תנאי למשך שנה וחצי, נזיפה, הוצאות ללשכה ופיצוי למתלוננת אינה כסה, אימו של ניר ורעייתו של גבריאל. העובדה שחניפס הורשע בהסדר טיעון והודה בעובדות הקובלנה שימשה רקע חשוב להליך נגד אסייג, אך בית הדין הדגיש כי חלקו של אסייג בפרשה היה גדול לאין שיעור מחלקו של חניפס.
בית הדין, בהרכב השופטים עורכי הדין פאדי ג'ובראן, מלי קובה ורון כהנא, קבע כי למרות חומרת העבירות, לא הוכחה עבירת ההתחזות המרכזית. בהחלטתו המפורטת ציין בית הדין כי מלבד אמירה בעל פה של המתלוננים שאסייג הציג את עצמו כעורך דין, לא הוצג שום מסמך שנערך על ידו שבו נרשם שהוא עורך דין או מצג אחר שממנו ניתן להסיק התחזות פוזיטיבית. מנגד, הוצגו מספר רב של ראיות שהיו חייבות להדליק נורה אדומה אצל המתלוננים, ובהן פרוטוקולים של דיונים בבית המשפט שבהם נרשם במפורש שאסייג הוא מתמחה, התחייבויות לתשלום שכר טרחה המופנות לחניפס ולא לאסייג, יפויי כוח המייפים את כוחו של חניפס ללא ציון שמו של אסייג, חשבוניות וקבלות של עסק בשם "א.נ. שירותים עסקיים", ומסירת שיקים פתוחים ללא ציון שם המוטב.
גבריאל כסה העיד כי הגיע לאסייג דרך חבר ותיק של 30 שנה שהפנה אותו אליו, וראה אדם יושב במשרד מלא תיקים בחולצה לבנה כנהוג לעורכי דין. כסה הודה בעדותו כי לא זוכר בדיוק כיצד אסייג הציג את עצמו, אך טען שכאשר כינה אותו עורך דין, אסייג לא הכחיש זאת. עם זאת, כסה הודה גם כי נודע לו בתחילת 2019 שאסייג אינו עורך דין, אך המשיך לקבל ממנו שירותים כיון שכבר היה מושקע בהליכים ושילם סכומים גבוהים. רעייתו, אינה כסה, העידה כי משערת שבעלה נתן שיקים פתוחים וכי הדברים נעשו מצידו בצורה לא תקינה, אך הוסיפה כי ניצלו אותו. בנם ניר כסה, סטודנט בן 28, העיד כי לא התעמק במסמכים שחתם עליהם כיון שסמך על אביו, וכי נודע לו על ידי אביו רק בסוף ההתנהלות שאסייג לא היה בכלל עורך דין.
מנגד, עדי ההגנה שהבאם אסייג, ובהם חביב סבאג ויונה סופר, העידו כי המתלוננים ידעו שאסייג הוא מתמחה ולא עורך דין מוסמך. סבאג, בעל מספרה שהיה חבר ותיק של גבריאל כסה, העיד כי אמר לכסה בפירוש שאסייג עדיין לא עורך דין אלא מתמחה, אך הוא יכול לייצג אותו דרך המשרד של חניפס. סופר, פנסיונר ומשתתף קבוע ב"פרלמנט" שבו התכנסו במקום ציבורי בקריון מספר חברים ובהם אסייג וכסה, העיד כי כסה היה מתענין אם אסייג עבר את מבחני הלשכה. על סמך כל הראיות קבע בית הדין כי המתלוננים ידעו או לכל הפחות בחרו באופן מודע שלא לברר עד תום אם אסייג מוסמך כעורך דין.
בטיעוניהם לעונש, נציגי ועדת האתיקה הארצית של לשכת עורכי הדין דרשו להטיל על אסייג עונש השעיה בפועל של שלוש שנים, השעיה על תנאי ממושכת, קנס, פיצוי למתלוננים והוצאות ללשכה. עורך הדין כפיר ממן, שייצג את הקובלת, טען כי מדובר בהתנהלות שבוצעה באופן שיטתי במשך תקופה ארוכה מול גורמים רבים, בדגש על העובדה שהעבירות בוצעו בזמן שאסייג ניסה להתקבל ללשכת עורכי הדין, מה שמעיד על הפגנת זלזול במוסדות הלשכה. ממן הפנה את בית הדין למתחם הענישה הראוי והדגיש כי אסייג היה הרוח החיה בפרשה וחלקו גדול לאין שיעור מחלקו של חניפס, וכי שילשל לכיסו תשלומי שכר טרחה נכבדים. עוד ציין כי יש לשקול לחומרא את התמשכות ההליכים, את ההודאה החלקית והמאוחרת של אסייג באחת מעבירות המשמעת בלבד ובשלב מאוחר של ההליך, וכן את קו ההגנה האגרסיבי והראיות שבחר להביא כנגד המתלוננים במקום להביע חרטה ולקחת אחריות.
מנגד, עורך הדין טל אבריאל, שייצג את אסייג בשלב הטיעונים לעונש, טען שמרשו בהלם מחומרת הטיעון של הקובלת. אבריאל הדגיש כי יש לתת משקל נכבד לעובדה שאסייג זוכה מעבירת המשמעת המרכזית והחמורה מכולן, עבירת ההתחזות. עוד נטען כי לבית הדין אין סמכות להטיל קנס, וכי העונש צריך להיות קל הרבה יותר מהעונש שנגזר על חניפס, בעיקר מכיון שחניפס היה עורך דין בתקופה הרלוונטית ואסייג היה רק בשלב של לאחר התמחות ונסיונות חוזרים לעבור את מבחני הלשכה. בנוסף, לחניפס היה עבר משמעתי בשונה מאסייג שאין לו הרשעות קודמות. במישור הנסיבות האישיות נטען שיש להקל עם אסייג בהתחשב במצבו הרפואי הבעייתי, המחלות הרבות שהוא סובל מהן, בעובדה שהוא עובד כעורך דין יחיד וזו פרנסתו היחידה, בעובדה שהוא לא הורשע באף עבירת משמעת מאז הסמכתו כעורך דין, ובכך שאין יותר אפשרות ריאלית שהוא יסיג את גבול המקצוע. ההגנה טענה כי הטלת השעיה בפועל תפגע באופן בלתי מידתי בזכותו לחופש העיסוק ובכושר השתכרותו.
עוד הוסיף אבריאל וטען כי יש לקחת בחשבון את חלוף הזמן מאז ביצוע עבירות המשמעת, שהאירועים התרחשו בשנת 2017 והקובלנה הוגשה רק ב-2021, את תרומתו של אסייג לבית כנסת, את פעילותו בעבר כיו"ר ועד הורים בבית ספר הצבי ישראל, וכן את הודאתו בעבירת הסגת גבול המקצוע למרות שנעשתה באיחור. ההגנה טענה כי הכרעות הדין המשמעתיות שהוצגו על ידי הקובלת אינן רלוונטיות לנסיבות התיק, והוצגו הכרעות דין מקלות יותר שלגביהן נטען שהן מתאימות יותר למקרה. ההגנה סברה כי בנסיבות המקרה ניתן להסתפק בהטלת עונש של נזיפה, אך עונש השעיה על תנאי לא חורג לאור אחידות הענישה. לגבי דרישת הקובלת לפיצוי למתלוננים נטען שיש להמנע ממנו כיון שאסייג עבד מעולה והשיג תוצאות מצוינות למתלוננים.
בית הדין קבע בפסק דינו כי העונש שדרשה הקובלת של השעיה בפועל לשלוש שנים נמצא מעל לרף העונש ההולם את עבירות המשמעת בהן הורשע אסייג, אך מנגד לא יהיה זה מוצדק להסתפק בהטלת עונש של נזיפה בלבד. בית הדין הדגיש כי אמנם המתלוננים ידעו או בחרו שלא לברר עד תום אם אסייג הוא עורך דין, אולם אין בהתנהלות זו של המתלוננים כדי להקל מחומרת התנהלותו של אסייג. על פי ההחלטה, קשה להלום שמי שמתדפק על דלתות הלשכה, בזמן שהוא עושה מאמצים להתקבל כחבר בה, אינו דוחה על הסף בקשה של לקוחות פוטנציאליים לתת להם שירותים משפטיים שיוחדו לעורכי דין.
בית הדין ציין במפורש כי הסגת גבול המקצוע תוך כדי נסיונות להתקבל ללשכה מעידה על הפגנת זלזול במוסדות הלשכה, בכבוד מקצוע עריכת הדין, ובאחד מעקרונותיו הבסיסיים, זה של ייחוד המקצוע. עוד צוין כי לא מדובר בפעולה משפטית נקודתית חד פעמית, אלא בניהול מאבק משפטי ממושך, בחזיתות שונות ובהליכים שונים שעליהם ניצח אסייג. ללא רשיון עורך דין, הוא ערך הסכמי שכר טרחה, גבה כספים בגין שכר טרחה, הכין מסמכים משפטיים, ולמעשה ניהל את המאבק המשפטי של המתלוננים כאשר הוא מסיג את גבול המקצוע באופן בוטה.
בנוסף להרשעה בהסגת גבול המקצוע, הורשע אסייג גם בעבירת אי מתן דין וחשבון ושימוש בזכות עיכוב שלא כדין. המתלוננים הגישו דרישה לקבלת פירוט של סטטוס הטיפול, חשבונית וקבלות, ופירוט חיובי שכר טרחה והוצאות באמצעות עורך הדין שמעון פרץ, שקיבל את הטיפול בתיקים לאחר שהמתלוננים החליטו להפסיק את ייצוגם על ידי אסייג. במקום אסייג, השיב חניפס כי הדרישה מלמדה על רצון להתחמק מתשלום, ולכן הוא מודיע על עיכוב כל החומר והפעלת זכות עכבון. בית הדין קבע כי מדובר בשימוש בזכות עיכוב שלא כדין ובהפרת חובת מתן דין וחשבון ללקוח.
בית הדין גם דחה את קו ההגנה שבחר אסייג, לפיו הכספים ששילמו המתלוננים מגיעים לחניפס ולא לו, וכי הוא קיבל אותם מכח המחאת זכות מכיון שחניפס היה חייב לו כספים. בית הדין קבע כי קו ההגנה הזה רחוק היה מלשכנע, וציין מספר סתירות ובעיות: המחאות הזכות נחתמו רק בשנת 2018 לאחר שכבר נגבו כספים מהמתלוננים, לא הוצגו ראיות המוכיחות את עצם מתן הלוואה לחניפס את סכומה ומועדה ותנאי ההחזר, לא הוסבר מה עומד מאחורי המחאת זכות אחת על סכום ספציפי והמחאת זכות שנייה ללא הגבלת סכום באותו תאריך, ואסייג בחר שלא לעמת את חניפס עם מסמכי המחאת הזכות והציג ראיות אלה רק לאחר עדותו של חניפס. בית הדין ציין כי הנימוק של מצוקה כלכלית שטען אסייג אינו מתיישב עם הטענה שחניפס היה חייב לו כספים.
בנוסף, בית הדין לא יכול היה להתעלם מכך שלאחר הסמכתו כעורך דין, אסייג ייצג את חניפס בתביעה כספית שהוגשה נגד המתלוננים בגין אי תשלום שכר טרחה, מבלי שמוזכר בכתב התביעה ולו ברמז שחניפס המחה את זכויותיו לגביית הסכום לאסייג. בית הדין ציין כי אם הקובלנה הייתה כוללת התנהלות מוזרה זו בכתב, לא מן הנמנע שאסייג היה מורשע בעבירת משמעת נפרדת של הפרת החובה לעזור לבית המשפט לעשות משפט צדק.
בהחלטתו המפורטת, בית הדין הדגיש כי לצנינים היו בעיניו הטחת ההאשמות של אסייג במתלוננים, לקוחותיו לשעבר, וקו ההגנה שבו נקט בנסיון להטיל דופי באישיותם. בית הדין קבע כי היה מצופה מאסייג להפגין מידה לא מבוטלת של צניעות כלפי המתלוננים, שאת בקשותיהם לקבל ממנו סיוע משפטי תמורת תשלום שכר טרחה הוא לא דחה על הסף כפי שהיה מחוייב לעשות. עוד ציין בית הדין כי אסייג מנוע ומושתק מלטעון שהמתלוננים קיבלו תמורה ראויה עבור הכספים ששולמו, ומכך שעבירות הסל לא חלות עליו כיון שלא היה עורך דין במועד הרלוונטי, שכן כללי האתיקה חלים גם על מתמחים ולא רק על עורכי דין מוסמכים.
לאחר ששקל את הדברים ובחן את השיקולים השונים לקולא ולחומרא, החליט בית הדין להטיל על אסייג עונש של השעיה על תנאי לשלוש שנים, כאשר התנאי הוא שהוא לא יעבור עבירות משמעת של אי מתן דין וחשבון, זכות עיכוב, התנהגות בלתי הולמת, או פגיעה בכבוד המקצוע. תקופת התנאי תימנה מיום מתן גזר הדין. בנוסף, חויב אסייג בפיצוי כספי למתלונן גבריאל כסה בסך של 10,000 שקלים שישולם תוך 30 יום, אחרת הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד התשלום המלא בפועל. בית הדין קבע כי אין צו לחיוב בהוצאות, וזכות הערעור נשמרה כדין. גזר הדין נמסר על ידי המזכירות לצדדים.
