נזיפה והוצאות לעו״ד אלישיב ברקוביץ על אי־מענה לשתי תלונות אתיקה

בית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין בחיפה הרשיע השבוע את עורך הדין אלישיב ברקוביץ מפרדס חנה בשתי עבירות של אי מתן תשובה לתלונה, אך הסתפק בנזיפה וקנס נמוך יחסית לאחר שהנקבל הודה בעבירות והביע חרטה מלאה. בית הדין בחר שלא להטיל את העונש החמור יותר של השעיה על תנאי שביקשה הקובלת.

על פי הדיווח באתר בית הדין, האירועים החלו ביולי 2022 כאשר שמואל קליין הגיש תלונה נגד ברקוביץ במשרדי ועדת האתיקה של הלשכה. התלונה נשלחה לידיו של עורך הדין ביום 11 באוגוסט 2022, אך הוא לא השיב לה. ביום 7 בנובמבר 2022 נשלח מכתב תזכורת ראשון שנמסר לידיו ביום 17 בנובמבר, ובהמשך נשלח מכתב תזכורת נוסף ביום 1 בינואר 2023. גם לאחר מכתבי התזכורת, ברקוביץ נמנע מלהגיש תגובה.

בתחילת 2023 הגיש קליין שתי תלונות נוספות, ביום 30 בינואר וביום 5 בפברואר, אשר עסקו באותה מסכת עובדתית אך כללו הרחבה של העובדות. גם תלונות אלו נשלחו לברקוביץ, שקיבל אותן ביום 9 במרץ 2023, אך שוב נמנע מלהשיב להן.

בדיון שהתקיים ביום 25 במרץ 2025 בפני בית הדין בראשות חליל נעמה, יחד עם מונא אבו אל יונס וניצן בצון, הודה ברקוביץ בעבירות בפתח הדיון הראשון. על פי הדיווח באתר בית הדין, הוא ציין כי עובד כעורך דין כעשר שנים, יש לו חמישה ילדים, ומשרדו בפרדס חנה. ברקוביץ הביע חרטה גמורה על המחדל שבוצע והדגיש כי מדובר בהרשעה ראשונה שלו בעבירות מסוג זה.

באת כוח הקובלת, בתאל ארז, ציינה בטיעוניה לעונש כי לעבירה של אי מתן תשובה לתלונה יש שתי תכליות מרכזיות. על פי הדיווח באתר בית הדין, היא הסבירה כי "האחת למעשה לאפשר לגורמי האתיקה לקבל החלטה על יסוד תמצית עובדתית". בנוסף, היא ציינה כי התכלית הנוספת היא "למעשה הכבוד ללשכת עורכי הדין, כפי שמצופה מעורך דין שהוא חלק מהלשכה".

הקובלת הדגישה כי נערכו מספר פניות לברקוביץ תוך הבהרה ברורה שעליו להשיב לתלונה, והפניות נמסרו כדין מספר פעמים. עם זאת, על פי הדיווח באתר בית הדין, ארז ציינה במפורש כי היא הכירה בכך שההרשעות הקודמות של ברקוביץ אינן רלוונטיות למקרה זה ולכן מדובר בהרשעה ראשונה בעניין של אי מתן תשובה לתלונה. הקובלת ביקשה להטיל על ברקוביץ עונש של השעיה קצרה על תנאי, תוך שהיא מסתפקת רק ברכיב עונשי זה ולא מבקשת קנס.

מצדו, ברקוביץ טען בהגנתו כי הוא מודה בעבירות והבעתי חרטה גמורה. הוא ציין כי בתלונה אחרת שהוגשה נגדו, ניתן מענה מלא ובזמן ומפורט, וכי מדובר באותה תלונה ובאותו נושא. על פי הדיווח באתר בית הדין, ברקוביץ טען כי "אם הייתי מגיש אז החומרים היו יותר משמעותיים לבחינה, ואני לא בטוח שאי הגשת התלונה היא זו שגרמה לטרחה".

בית הדין ציין בפסק דינו מספר נסיבות מיוחדות שהובילו להקלה בעונש. על פי הדיווח באתר בית הדין נקבע כי "עסקינן בשתי תלונות אשר הוגשו על ידי אותו מתלונן בגין אותה מסכת עובדתית כאשר בתלונה השניה היתה הרחבה מבחינת העובדות". בנוסף, ועדת האתיקה בחנה את התלונות והגיעה למסקנה שאין בהן כדי להצדיק הגשת קובלנה, וזאת מבלי לקבל את התגובה של ברקוביץ.

בית הדין הדגיש כי עניינו של ברקוביץ שונה מהמקרים שהוזכרו בפסיקה שהציגה הקובלת, הן מהטעם שמדובר במי שנעדר עבר משמעתי בעבירות מסוג זה, והן מהטעם שהתלונות נגנזו ולא הבשילו לקובלנה. בנוסף, בית הדין לקח בחשבון את כתב התשובה שהוגש והכולל פירוט של נסיבותיו האישיות של הנקבל, ואת העובדה שהוא הודה בהזדמנות הראשונה וחסך זמן שיפוטי ומשאבים.

בגזר הדין, בית הדין התייחס לטיעוני שני הצדדים. על פי הדיווח באתר בית הדין, באת כוח הקובלת "ציינה בטיעוניה את האינטרסים השונים והבסיס שיש לעמוד בפני בית הדין בבואו לגזור את דינו של הנקבל, במיוחד לשם שמירה על מוסדות הלשכה, וקיום הוראותיה וכן מניעת בזבוז זמן ומשאבים". מנגד, ברקוביץ פרט את נסיבותיו האישיות והנסיבות שהביאו אותו לבצע את העבירה, והביע חרטה כנה תוך הפניה לכך שלמד את הלקח.

בסופו של דבר, בשקלול כל הנסיבות המיוחדות, גזר בית הדין על ברקוביץ שני עונשים: נזיפה, וחיוב בתשלום הוצאות הלשכה בסכום של 700 שקלים בלבד, סכום נמוך משמעותית מהקנסים המקובלים במקרים דומים. התשלום נקבע לתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין.