בית המשפט המחוזי בחיפה דחה ערעור של נהג שהורשע בנהיגה בשכרות ונשפט בהעדרו, לאחר שהוא ועורך דינו לא התייצבו למשפט. השופט שלמה בנג'ו קבע בפסק דינו כי אין עילה להתערב בהחלטות בית משפט השלום לתעבורה בחיפה, וכי החומר הראייתי מבסס את ההרשעה. המקרה מדגים את חומרת הענישה בעבירות שכרות בנהיגה ואת הקשיים בביטול פסק דין שניתן בהעדר נאשם.
סמיח-מוריס מרשי נתפס ביום 14 בספטמבר 2024, סמוך לשעה 01:54 בלילה, במחסום משטרתי ברחוב דשנים 10 בקרית אתא. שוטרים ערכו לו בדיקת נשיפון, שבה נמצאו 329 מיקרוגרם אלכוהול בדגימת אוויר נשוף, כמות העולה בהרבה על הריכוז הקבוע בתקנות שהוא 240 מיקרוגרם. על פי דוח התנועה, המערער הודה בזמן המעצר כי שתה אלכוהול קודם לכן ואמר: "אני רק הייתי בפאב שתית כוס אחת", כאשר לדבריו מדובר היה בכוס וויסקי.
מרשי הוזמן למשפט ליום 14 בינואר 2025 בבית משפט השלום לתעבורה בחיפה. עורך דינו דאז, מראון חתחות, הגיש בקשה לדחיית הדיון בטענה שאין לו את חומר החקירה, ובית המשפט נעתר ודחה את הדיון ליום 5 במרס 2025. במועד הנדחה, לא התייצבו המערער ועורך דינו. בית המשפט המתין עד השעה 14:15, ובהעדר התייצבות דן את המערער בהעדרו וגזר עליו 24 חודשי פסילה בפועל בניכוי 30 ימי פסילה מנהלית, שלושה חודשי פסילה על תנאי למשך שלוש שנים וקנס בסך 1,500 שקל.
ביום 6 באפריל 2025 הגיש עורך הדין חתחות בקשה לביטול פסק הדין. הוא טען שטעה ברישום ביומנו וכי מצבו הרפואי לא אפשר לו להתייצב לדיון. השופט אור לרנר בבית משפט השלום לתעבורה דחה את הבקשה בהחלטה מנומקת. בית המשפט קמא קבע כי טעות ברישום ביומן הסנגור אינה מהווה סיבה מוצדקת לאי התייצבות על פי פסיקת בית המשפט העליון. באשר לאישור המחלה שצירף עורך הדין, ציין בית המשפט כי הוא אינו מפורט דיו, אינו מצדיק היעדרות, ואף כתוב בו במפורש כי הוא לא תקף עבור מוסדות משפטיים. כמו כן, בית המשפט ציין כי לא צורף תצהיר המאמת את העובדות הנטענות בבקשה.
ביום 14 ביולי 2025 הוגש ערעור מחודש על ידי עורך דינו החדש של מרשי, אמיר מרג'יה. בכתב הערעור נטען כי בית המשפט קמא שגה כשלא קיבל את בקשת המערער לביטול פסק הדין. עורך הדין טען כי משלא קיים אישור מסירה למועד הדיון בו נשפט המערער בהעדרו, לא קנה בית המשפט קמא סמכות לדונו שלא בנוכחותו. עוד נטען כי בית המשפט שגה כשלא העדיף מתן צו הבאה כנגד המערער, בשים לב לכך שמדובר בעבירה מהחמורות שבפקודת התעבורה הנושאת קלון.
לגופו של עניין, טען עורך הדין כי המערער "לא שתה כמות אלכוהול המונעת בעדו מלנהוג", וכי הוא עבר בדיקת מאפיינים בהצלחה ולא ניכרו ממנו תסמיני שכרות. כמו כן, נטען כי לא נשמרו הנהלים לביצוע בדיקת שכרות תקינה, ובין היתר לא בוצעה בדיקת כיול כהלכה. בנוסף, נטען כי בית המשפט הכביד את ידו על המערער שעה שהטיל עליו עונשים כבדים.
השופט בנג'ו בבית המשפט המחוזי דחה את הערעור. הוא קבע כי הערעור הוגש באיחור ניכר, נוכח מועד ההחלטה מושא הערעור. עם זאת, בית המשפט לא הסתפק בעניין פרוצדוראלי זה ובחן את פסק הדין לעיצומו של עניין. השופט קבע כי קביעתו של בית משפט קמא, לפיה לא הייתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו של המערער לדיון, מבוססת כדין. בית המשפט הדגיש כי הנתונים בתיק מלמדים שהמערער זומן כדין למשפטו, והסניגור הקודם ידע על הדיון והגיש בקשה לדחייתו.
באשר לחשש לעיוות דין, קבע השופט בנג'ו כי המערער טען טענות בעלמא מבלי לתמוך אותן באסמכתאות מחומר החקירה. בית המשפט ביקש וקיבל את חומרי החקירה כדי לעמוד מקרוב על טיב הראיות. מהחומר עולה כי המערער נעצר במחסום בקרית אתא, ובוצעה לו בדיקת נשיפון באמצעות מכשיר הינשוף. השופט ציין כי בתיק קיימים דוחות המעידים על ביצוע הבדיקה כהלכתה, סרטון מצלמות גוף המתעד את האירוע, פלטי מכשירי ינשוף המעידים על כיול המכשיר, ותעודת כיול. כמו כן, בוצעה למערער בדיקת מאפיינים, שבה לא צלח את כל מבחניה: במבחן ההליכה על הקו התנדנד, ובמבחן הבאת אצבע לאף החטיא.
בית המשפט דחה גם את הטענה לכשל בייצוג, שעלתה לראשונה בדיון בערעור. השופט קבע כי טענה זו לא נטענה בכתב הערעור ועלתה רק בדיון בלשון רפה, וכי לא הובאה התייחסות של הסניגור הקודם לטענות כלפיו, כפי שדורשת ההלכה הפסוקה. מעבר לכך, בית המשפט עיין בחומר החקירה כדי לעמוד על סיכויי ההגנה, והגיע למסקנה שהחומר מבסס את ההרשעה.
