מחיפה לפרס נובל – פרופ' יואל מוקיר זכה בפרס היוקרתי לכלכלה

פרופסור יואל מוקיר, שגדל בחיפה לאם חד הורית ניצולת שואה, זכה בפרס נובל לכלכלה לשנת 2025. הזכייה, שהוכרזה השבוע, מעניקה הכרה לעבודת מחקר של יותר מחמישה עשורים על מקורות הצמיחה הכלכלית. מוקיר, בן 79, זכה בפרס יחד עם החוקרים פיליפ אגיון ופיטר הוויט, וקיבל את ההכרה בגין זיהוי התנאים המוקדמים לצמיחה כלכלית באמצעות התקדמות טכנולוגית.

על פי הדיווח באתר TheMarker, הוועדה להענקת הפרס ציינה את תרומתו הייחודית של מוקיר להבנת התהליכים שהובילו למהפכה התעשייתית והצמיחה הכלכלית המודרנית. המחקר שלו התמקד בשאלה מה גרם לשינוי מצמיחה אפסית ברמת החיים האנושית לגידול אקספוננציאלי שנמשך עד היום.

מוקיר נולד בהולנד ב-1946 להורים ניצולי שואה, שניהם יהודים הולנדים ששרדו בטרזינשטט. כשהיה בן שנה, נפטר אביו מסרטן. אימו גידלה לבדה ארבעה ילדים, ביניהם בת דודתו של מוקיר שהוריה נספו בשואה. בילדותו החליטה אמו לעלות לישראל, והוא גדל בחיפה. התקופה בחיפה עיצבה את אישיותו ואת דרכו האקדמית, והוא שומר על קשר הדוק עם ישראל לאורך כל השנים.

הקריירה האקדמית של מוקיר הייתה מהירה ומרשימה. בגיל 22 סיים בהצטיינות תואר ראשון בכלכלה ובהיסטוריה באוניברסיטה העברית בירושלים, ובגיל 28 כבר סיים דוקטורט בכלכלה בייל שבארצות הברית. מיד לאחר מכן נקלט כחוקר ומרצה באוניברסיטת נורת'ווסטרן בשיקגו, שבה הוא פועל עד היום. במקביל הוא משמש מרצה אורח קבוע באוניברסיטת תל אביב, ומלמד בה קורס אחת לשנה, גם בזמן המלחמה הנוכחית.

ד"ר יניי שפיצר, מרצה לכלכלה באוניברסיטה העברית ותלמיד דוקטורט לשעבר של מוקיר, הסביר את התרומה המרכזית של מחקריו. "מוקיר עוסק בגביע הקדוש של המחקר הכלכלי, השאלה מה גורם לצמיחה כלכלית ארוכת טווח", אמר שפיצר. "ספציפית, מוקיר מתמקד בשאלה מה גרם לשינוי הדרמטי בתקופת המהפכה התעשייתית, מצמיחה אפסית ברמת החיים האנושית לגידול אקספוננציאלי שנמשך עד היום".

על פי הדיווח באתר TheMarker, מוקיר מציג גישה שמתחברת לזו של חתן פרס נובל מהשנה שעברה, דרון אג'מולו, אך מעמיקה בה רובד נוסף. בעוד אג'מולו התמקד בטיב המוסדות בחברה כגורם המשפיע על פיתוח כלכלי, מוקיר טוען שגם המוסדות עצמם הם במידה רבה תולדה של סיבות קודמות, תרבות ותמריצים שמעודדים חדשנות.

הספר הבולט והמוכר ביותר של מוקיר הוא כנראה "The Enlightened Economy" משנת 2009, שמתאר את הכלכלה והחברה בבריטניה בין השנים 1700 ל-1850, ומסביר מדוע התרבות והתמריצים שמעודדים חדשנות יכלו לפרוח דווקא שם. שפיצר הבהיר כי "יואל הראה שבמאה ה-18 נוצרה בבריטניה תרבות ייחודית שהעניקה מקום של כבוד לחדשנות, בניגוד למקומות אחרים באירופה. בכל מקום יש אנשים חכמים ובעלי פוטנציאל, אבל לא תמיד התרבות או השוק יודעים לטפח אותם. הבריטים לא היו חכמים יותר מהצרפתים, אבל החברה הבריטית פיתחה הבנה עמוקה שיש לעודד מדע וטכנולוגיה באפיקים שמקדמים פיתוח כלכלי".

התובנות של מוקיר רלוונטיות גם לישראל של ימינו. שפיצר ציין כי "בחלקים מהחברה הישראלית, כמו הציבור החרדי שמונה 13 אחוז מהאוכלוסייה, יש דחייה מובנית של רעיון ההשכלה. בציבורים אחרים אולי מכירים בחשיבות החדשנות, אבל לא מבינים את התנאים החברתיים והתרבותיים שמאפשרים לה להתפתח, כמו עידוד חשיבה ביקורתית ופתיחות לרעיונות חתרניים".

לאורך השנים הנחה מוקיר כ-70 דוקטורנטים, והוא רואה בכך חלק מרכזי ומהותי בעשייתו האקדמית. ד"ר נתנאל בן פורת, תלמיד דוקטורט של מוקיר, מסר כי "מוקיר מנחה מדהים. הוא נגיש מאוד ואדיב. התמיכה שלו בתלמידים יוצאת דופן". שפיצר הסכים והוסיף דוגמה אישית. "שלחתי לו פעם טיוטה של 20 עמודים ב-2 בלילה. כשקמתי ב-9 בבוקר, ראיתי שהוא כבר השיב לי מייל מפורט עם הערות".

בין הדוקטורנטים שהנחה מוקיר ניתן לציין את פרופסור רן אברמיצקי ואבנר גרייף, שניהם חוקרים ישראלים בכירים באוניברסיטת סטנפורד. על פי הדיווח באתר TheMarker, אברמיצקי מסר כי "ליואל יש משפט קבוע שאין לי תלמידים לשעבר, רק תלמידים. מדי פעם הוא שולח לי מייל ומבקש שאספר לו על מה אני עובד בימים אלה. באותו רגע אני מפסיק כל מה שאני עושה ועונה לו באריכות. אני מקפיד על כך כדקאן בן 51 בדיוק כפי שעשיתי כסטודנט בן 26".

מוקיר יוצא דופן גם בשיטות המחקר שלו. שפיצר הסביר כי "המחקרים שלו איכותניים מאוד ביחס למה שנהוג בכלכלה. הוא נעזר גם במחקר כמותני, אבל הספרים שלו הרבה יותר נרטיביים. הם כוללים למשל סקירה של סיפורי חיים של ממציאים, כמו ג'יימס ואט, ותיאור של המצאות שונות מהתקופה, כמו מנוע הקיטור".

ב-51 שנות קריירה פירסם מוקיר 15 ספרים ויותר מ-100 מאמרים. גם כיום, לקראת סוף העשור השמיני לחייו, הוא ממשיך לעבוד במרץ. בן פורת מסר כי "הספר ה-16 שלו, שעוסק בסיבות ההיסטוריות לכך שאירופה הקדימה את סין בפיתוח כלכלי, יפורסם בחודש הבא, והוא כבר עובד על ספרו הבא. בגיל 79 הוא ממשיך להרצות באוניברסיטה, בקורס מבוקש מאוד, ולהנחות 6 עד 7 תלמידים לתואר שלישי בכל רגע נתון. קצב העבודה שלו מטורף. הוא קם כל יום ב-6 בבוקר".

הקשר של מוקיר לישראל נותר חזק לאורך כל השנים. בן פורת סיפר כי "אחרי 7 באוקטובר הוא תמך מאוד בסטודנטים הישראלים בנורת'ווסטרן. לאורך כל המלחמה, גם בתקופת ההפגנות בקמפוס, דלתו הייתה פתוחה גם לישראלים שלמדו בפקולטות אחרות. הוא נתן לכולנו תחושה שיש לנו גב. שהוא מתגייס לתמוך בנו בתקופה הזאת, יחד עם חוקרים ישראלים נוספים באוניברסיטה. זה היה לו מאוד חשוב".

עבור תושבי חיפה והקריות, הזכייה של מוקיר בפרס נובל מהווה מקור גאווה מקומי. הילד שגדל בחיפה לאם חד הורית ניצולת שואה הפך לאחד החוקרים המשפיעים ביותר בתחומו, וממשיך לשמור על הקשר לעיר ולארץ. הוא מלמד באוניברסיטת תל אביב פעם בשנה, גם בתקופות מלחמה, ומעניק לתלמידיו הישראלים תמיכה ומנטורינג לאורך עשרות שנים.