בחיפה הובאה אחר הצהריים (ראשון) למנוחות ליאם שרוט, בת 25, שנהרגה בערב יום הכיפורים בתאילנד בתאונת אופנוע.
ליאם רכבה על האופנוע יחד עם בן זוגה שי, שנפצע קשה ועדיין מאושפז בבית חולים מקומי. בני המשפחה מספרים כי מדובר היה בטיול נופש שתוכנן מראש לחודש, ונקטע בנסיבות טראגיות לאחר שבוע בלבד.
כתב וואלה ניוז, יואב איתיאל, דיווח כי מירב שרוט, אמה של ליאם, סיפרה בכאב על בתה: “זה לא היה אמור לקרות. זה לא טיול אקסטרים, לא בנג’י ולא טרקים. הם בסך הכול שני צעירים, בוגרי טכניון, שנסעו לנפוש. כל היום הייתי איתם בשיחות וידאו, אבל כנראה שלאלוהים היו תוכניות אחרות”.
ליאם גדלה בחיפה והתגוררה עם משפחתה בכרמל. אחותה הבכורה, רומי, גדולה ממנה בשנתיים. כשהייתה בת 11 התייתמה מאביה יובל, שנפטר לאחר השתלת כבד. היא למדה בבית הספר היסודי איינשטיין, המשיכה בתיכון אליאנס, ובהמשך סיימה תואר בטכניון בשלוש שנים ברציפות, תוך שהיא זוכה להצטיינות דיקן. שם גם הכירה את שי – מצטיין נשיא – שהפך לבן זוגה. הטיול לתאילנד נועד להיות טיול חלומותיהם, אך הסתיים בטרגדיה.
מירב, דמות מוכרת בעיר, תיארה את בתה: “זו אבידה גדולה לאנושות. היא הייתה קודם כל בן אדם. עזוב תארים, עזוב הצטיינות – קודם כול, בן אדם. היא הייתה ילדה מושלמת, כולה אור, שקדנית, חייכנית, צנועה וענווה. הכול אצלה היה מתוכנן בקפידה. היא חיזקה את הסובבים אותה, הכילה ועזרה לכולם. התנדבה תמיד, הצטיינה תמיד. בצבא שירתה כחובשת מצטיינת בחיל המודיעין בבסיס בגלילות. לצד ההצטיינות בלימודים תמיד הייתה גם הצטיינות חברתית”.
לדבריה, ליאם עמדה להתחיל תואר שני באוניברסיטת תל אביב, עם שאיפה לדוקטורט. “על הקיר בחדר שלה יש משפט ‘Treat people with kindness’ – התייחס לאנשים באדיבות. זה מה שהיא חיה לפיו. היא התנדבה במד”א שלוש שנים, בזמן המלחמה לימדה בהתנדבות ילדים מפונים והכינה אותם לבגרויות, ובטכניון לימדה מילואימניקים ששירתו בעזה והחמיצו חומר לימודים. היא אפילו חתומה על כרטיס אדי. אם זה היה קורה בארץ, הייתי תורמת את האיברים שלה כדי שתמשיך לחיות דרך אנשים אחרים. אבל זה קרה בתאילנד”.
מירב ביקשה גם לחזק את שי, בן זוגה: “אנחנו אוהבים ומחבקים את שי, הבחירה שלה, אהוב שלנו, החיים שלנו”.
שי עצמו כתב היום בפוסט בפייסבוק: “ליאם שלי, הבטחת לי שנהיה ביחד ושרק המוות יפריד, אבל למה שזה יקרה כל כך מוקדם? אני יכול להתנחם בכך שרגעייך האחרונים היו בטיול חלומותייך ושלא הפסקת לחייך אפילו לשנייה. העולם הפסיד את המתנה הכי גדולה שהוא אי פעם קיבל”. הוא הוסיף: “כשאילצו אותי לסגור לך את העיניים בפעם האחרונה, שלי נסגרו איתך והאור כבה. אנסה להיות חזק עבורך ולחזק את כל אוהבייך כי היית כזו – מלאת אהבה ונתינה ללא גבול”.
מירב הוסיפה כי כתבה כמה שורות קצרות לבעלה המנוח: “יובלי, תפרוס בפניה שטיח לבן, תעמיד למסדר את כל המלאכים, תכסה אותה בענני נוצה, ביתנו הקטנה עכשיו שלך”. “לא כתבתי עליה”, סיפרה מירב, “זה כתבתי לו – שיקבל את פניה. מכאן היא כבר שלו”.
