בית המשפט המחוזי בחיפה דחה ערעור של שני אחים על החלטה לאכוף צו הריסה מנהלי של מבנה שבנו שלא כדין על שטח ציבורי פתוח ברחוב האצ"ל 2 בחיפה. השופט שלמה בנג'ו קבע כי המהנדס שחתם על צו ההריסה היה מוסמך לעשות זאת על פי חוק, וכי הבניה הלא חוקית חייבת להיות מוסרת. המבנה שנבנה מחומרים קלים בשטח של כ-15 מטרים רבועים, יוסר בתוך 60 יום מהמועד שנקבע בפסק הדין.
הרקע לעניין
עיריית חיפה, בייצוג עורכת הדין ש' חן-כהן, היא הבעלים הרשום של מגרש ברחוב האצ"ל 2, המיועד לפי תוכנית המיתאר לשמש כשטח ציבורי פתוח. ביום 9 באוקטובר 2024 הוציאה העירייה צו הריסה מנהלי בהתאם להוראות סעיף 221 לחוק התכנון והבניה כנגד שיאל אלון ושלומי אלון, בשל כך שבנו מבנה מחומרים קלים בשטח של כ-15 מטרים רבועים על השטח הציבורי.
הצו נחתם על ידי המהנדס ג'מאל כיתאני, שכיהן אז כמנהל אגף פיקוח על הבנייה בעיריית חיפה, מכח כתב הסמכה והאצלת סמכויות מיום 24 באוקטובר 2023, שנחתם על ידי מהנדס הרשות וראשת העיר דאז, הגב' רותם-קליש.
הטענות של האחים אלון
עורך הדין י' גולדברג, המייצג את האחים אלון, ניסה לבטל את צו ההריסה בבית המשפט לעניינים מקומיים בחיפה. הטענה המרכזית שלו הייתה שהצו חסר כל נפקות משפטית, משום שלמהנדס כיתאני אין סמכות לחתום על צו הריסה מנהלי. הטענה הייתה שכיתאני הוא מהנדס גיאודזיה, כלומר בתחום מדידות ומיפוי, ולא מהנדס רשוי בענף הבנייה. לפי גולדברג, אין זה מתקבל על הדעת שמהנדס שאינו כשיר לחתום על תוכניות בניה יהא מוסמך לחתום על צווי הריסה.
בנוסף, הפנה עורך הדין להליך שהתנהל בבית הדין האזורי לעבודה בתיק 3233-06-23, במסגרתו אותגר מינויו של כיתאני להתמודד על מכרז לתפקיד מנהל אגף הפיקוח על הבניה בעירייה, מפאת אי כשירותו המקצועית. לטענת גולדברג, בית הדין פסק לבטל את המינוי בשל כך. עוד נטען שהמבנה מוצב במקום 18 שנה בידיעתה המלאה של העירייה, ועל כן חלף המועד הקבוע בחוק לנקיטה בהליך הריסה מנהלי.
השופטת כרמית פאר-גינת בבית המשפט לעניינים מקומיים דחתה את הבקשה לביטול צו ההריסה ביום 14 בנובמבר 2024, מה שהוביל להגשת הערעור לבית המשפט המחוזי.
הוראות החוק והסמכות להאצלה
השופט בנג'ו התמקד בשאלת חוקיות האצלת הסמכויות ממהנדס הרשות המקומית למהנדס כיתאני, ובכשירותו של האחרון לחתום על צו הריסה מנהלי. הוא פירט את הוראות החוק הרלבנטיות והסביר את התנאים הנדרשים להאצלת סמכויות.
על פי סעיף 221(א) לחוק התכנון והבניה, מהנדס הוועדה המקומית מוסמך לצוות בכתב על הריסת עבודה אסורה, בתנאי שלא חלפו יותר מ-6 חודשים מיום שהסתיימה העבודה. לפי סעיף 6 לחוק הרשויות המקומיות, מהנדס הרשות רשאי להאציל מסמכויותיו למהנדס אחר, באישור ראש הרשות, ובלבד שהמואצל הוא מהנדס רשוי או אדריכל רשוי ובעל הכשירות המקצועית הנדרשת לתחום בו הואצלה לו הסמכות.
השופט בנג'ו פירט שלושה תנאים מצטברים שהחוק מונה עליהם על המואצל לענות: על המואצל להיות עובד הרשות המקומית, עליו להיות מהנדס רשוי או אדריכל רשוי, ועליו להיות בעל הכשירות המקצועית הנדרשת לתחום בו הואצלה לו הסמכות.
הכשירות המקצועית של המהנדס כיתאני
השופט בחן את עמידתו של כיתאני בשלושת התנאים. לגבי התנאי הראשון, קבע כי אין חולק שכיתאני הוא עובד הרשות. לגבי התנאי השני, תעודות ההשכלה וההסמכה של כיתאני שהוצגו לבית המשפט מלמדות שהוא בעל תואר שני במדעים, רשום בפנקס המהנדסים מאז 26 בינואר 1997, עם התמחות בענף הגיאודזיה. הוותק הרישומי עונה על תקופת שלוש השנים הקבועה בתקנות, והוא נטל חלק בקורס בענף התכנון והבניה ובעל הכשרה למפקח בכיר לתכנון ובניה.
השופט קבע: "מכאן שהמהנדס כיתאני עונה על דרישות החוק והינו לפיכך מהנדס רשוי הרשום כדין במרשם הקבוע בחוק".
לגבי התנאי השלישי, הכשירות המקצועית הנדרשת, השופט הסביר כי לצורך הפיקוח על הבניה ולחתימה על צווים מינהליים, נדרש המהנדס בנוסף לבצע פעולה פשוטה של בדיקת עובדות בסיסיות: האם ניתן היתר להקמת המבנה, האם הקמת המבנה הסתיימה ומתי, והאם המבנה אוכלס. לשם בדיקת עובדות בסיסיות אלה, קבע השופט, המהנדס אינו נדרש להחזיק בידע או לבצע פעולות הנדסיות מקצועיות הנגזרות מתחום ההנדסה האזרחית.
השופט כתב: "משעה שזו לשון החוק, והמהנדס כיתאני הוא מהנדס רשוי הרשום כדין בפנקסי המהנדסים, ובעל הכשרה בתחום פיקוח על הבניה, הוא עונה על התנאי השלישי הקבוע בסעיף 6 לחוק מהנדס הרשות, הנדרש לצורך האצלת הסמכויות אליו ממהנדס הוועדה. פועל יוצא של מסקנה זו היא שהאצלה בוצעה כדין וצו הריסה המינהלי שהוציא המהנדס כיתאני הוצא ונחתם כדין על ידו".
תקדים מבית המשפט העליון
השופט בנג'ו הפנה לפסק דין של בית המשפט העליון מ-1994 בעניין הוועדה המקומית לתכנון ובניה תל אביב-יפו נגד עורקבי, שעסק בעניין דומה. באותו מקרה, נחתם צו הריסה מינהלי על יסוד תצהיר שנחתם על ידי מהנדס בעירייה ולא על ידי מהנדס רשוי, אך למרות זאת אישר בית המשפט העליון את הצו.
השופט בנג'ו ציטט את השופט י' זמיר מהפסק דין ההוא: "הפיקוח על הבנייה מתמודד לא פעם עם אנשים הפורצים את גדר החוק ומקימים בניינים שלא כחוק, אם מטעמים של רווח כספי ואם מטעמים של מצוקה אישית. אף אין זה דבר נדיר שבניינים מוקמים שלא כחוק על מקרקעין של הציבור, שנועדו לשרת את צורכי הציבור, ולאחר שהוקמו ואוכלסו במשך זמן מה, קשה כקריעת ים סוף לפנותם ולסלקם".
הוא הוסיף: "משום כך יש צידוק וצורך במכונה יעילה למלחמה בבנייה שלא כחוק. צו ההריסה המינהלי נועד להיות מכונה כזאת. אך די שחלק אחד של המכונה יעלה חלודה, כדי שהמכונה כולה תושבת. הדרישה שהמהנדס החותם על התצהיר יהיה מהנדס רשוי עלולה לגרום תוצאה כזאת".
ההליך בבית הדין לעבודה
השופט בנג'ו התייחס גם לטענה לגבי ההליך בבית הדין לעבודה שבו בוטל מכרז לתפקיד מנהל אגף הפיקוח על הבניה. הוא קבע שאין בהליך זה כדי להשליך על הסמכות של כיתאני לחתום על צו ההריסה. השופט הסביר שההליך בבית הדין נגע לביטול מכרז, ולא הייתה בו הודאה מצד העירייה בשאלת אי כשירותו המקצועית של כיתאני. פסק הדין ניתן נוכח הסכמת העירייה לבטל את המכרז, והטענה לפיה כיתאני לא עמד בדרישות הסף לא הוכרעה.
השופט כתב: "השאלה בה עסק דיוננו הוא, האם עובר להאצלה ולחתימה על הצו, היה כיתאני מוסמך להוציא צו ולחתום עליו, נוכח הוראות החוק. מסקנת הדיון הייתה כי עובר למתן צו ההריסה הייתה לו הכשירות המקצועית לעשות כן".
הממצאים העובדתיים
השופט בנג'ו קבע שבמישור העובדתי, השופטת פאר-גינת בבית המשפט קמא קבעה ממצאים ברורים לפיהם המבנה הוקם בשטח של 15 מטרים רבועים מבניה קלה, בשטח ציבורי בבעלות העירייה, וזאת לפני מתן צו ההריסה. קביעות אלה מבוססות על דוחות המפקח ותמונות שצולמו מזירת האירוע. השופט הדגיש כי אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בקביעת ממצאים עובדתיים אלא במקרים חריגים.
פסק הדין
השופט בנג'ו סיכם: "סוף דבר, בהינתן הממצאים העובדתיים אודות היות המבנה בניה לא חוקית שבנו המערערים, סמוך מאוד להוצאת הצו, אשר הוקם על שטח ציבורי של העירייה, ללא היתר כדין, צו ההריסה המנהלי שניתן ע"י המהנדס כיתאני הוצא על פי האצלה שנעשתה כדין, לא נפל בו כל פגם, ועל כן הוא תקף".
הערעור נדחה, עיכוב הביצוע שניתן בוטל, והעירייה רשאית לבצע את צו ההריסה המנהלי בתוך 60 יום, כקבוע בחוק. נוכח נסיבותיהם האישיות של המערערים, החליט השופט להימנע מהטלת הוצאות.
פסק הדין ניתן ביום 24 בדצמבר 2024 בהעדר הצדדים. ההחלטה מאפשרת לעיריית חיפה להמשיך באכיפת צווי הריסה מנהליים כנגד בניה לא חוקית על שטחים ציבוריים בעיר, ומבהירה את הכללים בנוגע להאצלת סמכויות למהנדסים רשויים בתחום הפיקוח על הבנייה.
