בית המשפט בחיפה דחה בקשה לפסול שופט בפרויקט פינוי בינוי ברחובות דויד שמעוני וצפרא

בית המשפט המחוזי בחיפה דחה בקשה לפסילת שופט במסגרת תיק מורכב העוסק במיזם התחדשות עירונית בשיטת פינוי בינוי ברחובות דויד שמעוני וצפרא בחיפה. השופט איל באומגרט קבע ביום 8 בדצמבר כי הבקשה שהגיש אחד הנתבעים אינה מבוססת, וחייב את מגיש הבקשה בהוצאות משפט בסך 3,000 שקלים.

המקרה עוסק בפרויקט פינוי בינוי המתוכנן במקרקעין הידועים כחלקה 254 בגוש 10049, הכוללים את הבתים ברחוב דויד שמעוני 31, 32, 33 ורחוב צפרא 1, 2, 3 בחיפה. קבוצה גדולה של תובעים, הכוללת 75 בעלי דירות, התקשרה בשנת 2022 לערך עם חברת מור סבג השקעות ויזמות בע"מ לצורך קידום מיזם ההתחדשות העירונית. התובעים טוענים שהם מהווים "רוב מיוחס מבין בעלי הדירות", כמשמעות המונח בחוק פינוי ובינוי משנת 2006.

הסיבוך במקרה זה נובע ממחלוקת משפטית בין יורשי המנוח עמוס שועה לבין אלי גוב, המשיב 7 בתיק, על זכויות בדירה באותו בניין. מחלוקת זו מתבררת בנפרד בבית המשפט. התובעים ביקשו, על רקע דחיפות העניין לטענתם, כי בית המשפט יורה על מתן צו עשה שבמסגרתו ימונה עורך דין או רואה חשבון אשר יחתום על המסמכים הדרושים למיזם פינוי בינוי במקום בעלי הדירה השנויים במחלוקת, תוך מתן בטוחות הולמות. לטענתם, כל עיכוב הוא הרה גורל עבורם.

התביעה הוגשה ביום 27 במרץ 2024, וביום 16 באוקטובר, במהלך פגרת הסוכות, עתרו התובעים בבקשה דחופה למתן צו עשה. במקביל, הגישו התובעים בקשה לתיקון כתב התביעה על דרך צירוף יורשי עיזבון המנוח שועה ואלי גוב כנתבעים נוספים. בית המשפט קבע מועדים שונים להגשת תשובות ותיקון כתב התביעה, ונקבע דיון ליום 8 בדצמבר.

בפתח הדיון, הפתיע בא כוחו של גוב והגיש בקשה בעל פה לפסילת השופט באומגרט. הוא טען כי השופט גיבש עמדה מוקדמת לפי הבקשה ולפיה דין התביעה להתקבל, וכי דעתו של בית המשפט נעולה. בא כוח גוב הפנה לשורת החלטות דיוניות שניתנו בתיק, ביניהן החלטות על מועדי הגשת מסמכים, אופן תיעוד הדיון, ומשך זמן החקירה הנגדית.

בין היתר, הלין גוב על כך שבית המשפט הגביל את משך החקירה הנגדית של עמרי אוסידון, אחד מהתובעים, ל-45 דקות בלבד, בעוד שהוא טען שיזדקק ל-4 או 5 שעות. כמו כן, התלונן על כך שהחקירה הנגדית תתנהל בדרך של הקלדה ולא הקלטה, דבר שלטענתו מאריך את הדיון ומקצר את פרק הזמן הנותר לשאלות. עוד הלין על החלטה שבה קרא בית המשפט לצדדים לשוחח לגוף העניין ולנסות להגיע להבנות בסוגיית הסעד הזמני, ועל דחיית בקשתו לאורכה בהגשת תשובה.

בא כוח גוב טען כי מאחר שהשופט באומגרט דן הן בתיק הנוכחי והן בהליך נוסף הקשור לאותו פרויקט, יש לו עניין לקדם את ההליכים ודעתו מקובעת כי גוב הוא דייר סרבן שדינו פינוי. כחוט השני בטיעוני בא כוח גוב עברה הטענה על "ראיית מנהרה" מצד בית המשפט. עוד נטען כי התובעים פועלים בדרכי מרמה כדי לגזול מגוב את זכויותיו בדירה, וכי נעשתה קנוניה לנשל אותו מזכויות אלו.

התובעים התנגדו נמרצות לפסילת השופט. לטענתם, טענות גוב בעניין הזכויות בדירה, תיקון כתב התביעה והחלטה בעניין צו עשה הן לגוף העניין ולא מקימות עילת פסלות. התובעים ציינו כי בית המשפט, בהחלטותיו, הפנה לקשיים שעומדים בדרכם בכל הנוגע לצו עשה, ונוכח השאלות שבית המשפט העלה הם הגישו הבהרות.

השופט באומגרט דחה את הבקשה לפסילתו בנימוקים מפורטים. בהחלטה הוא הפנה להלכה הפסוקה לפיה אין בעובדה שמותב מסוים דן בהליכים קודמים או בהליכים הקשורים באותו עניין כדי להקים עילת פסלות אוטומטית. השופט ציין כי יש לבחון עילת פסלות לגוף העניין ולבדוק האם המותב הביע דעה מוקדמת ומגובשת שקשורה לנושא שבמוקד ההליך.

בהחלטה נכתב כי השגות על החלטות דיוניות שנתן בית המשפט אינן מקימות כשלעצמן עילת פסלות, גם במקום שבו מדובר בסדרת החלטות שעימן בעל דין מסוים אינו מסכים. השופט ציין כי לאחר עיון בכובד ראש בכל טענות גוב, דינן דחייה. עיקר הטענות היו שבית המשפט רואה את הדברים ב"ראיית מנהרה" ושדעתו נעולה, אך השופט קבע שהחלטותיו היו החלטות דיוניות שאין בהן דבר המלמד על עמדת בית משפט או על התוצאה הסופית.

באשר להחלטה שבה קרא בית המשפט לצדדים לשוחח גם לגוף הבקשה לצו עשה, קבע השופט כי אין בה ולא כל רמז לעמדה לפיה דין הבקשה להתקבל. בהחלטה צוין כי בית המשפט רשאי ולעיתים אף צריך להציע לצדדים לשוחח בינם לבין עצמם. לעניין טענת גוב שבית המשפט לא מאפשר חקירה ארוכה, קבע השופט כי בית המשפט הוא הקובע את סדרי הדיון ומנהל את ההליך כהבנתו, וכי נימק שלפנינו בקשה לצו עשה ולא ניהול תיק ההוכחות.

השופט דחה גם את הטענות לגבי דחיית הבקשה לאורכה, וציין כי תקנות סדר הדין האזרחי קובעות שיש להגיש בקשה מעין זו בצירוף עמדת הצד שכנגד, וכי בית המשפט אינו מקבל בדרך כלל בקשות במעמד צד אחד. באשר להחלטה בעניין תיקון כתב התביעה, קבע השופט כי ההחלטה ניתנה לאחר שהוגשו טיעוני הצדדים ובהסתמך על החומר שעמד לפני בית המשפט, וכי אם גוב סבור שההחלטה שגויה, זכותו לפנות לערכאת הערעור.

השופט הוסיף כי מרבית הטענות שהעלה גוב לעניין ניהול המיזם, קידומו והתנהלות הצדדים האחרים, מקומן בהליך עצמו ולא בטענת פסלות. בסיום ההחלטה הבהיר השופט באומגרט כי "למען הסר ספק, מובהר בזאת שבית המשפט ישמע את טיעוני הצדדים בנפש חפצה ובלב פתוח". גוב חויב לשלם את הוצאות התובעים בסך 3,000 שקלים כולל מע"מ.