בית משפט השלום בחיפה קיבל תביעה של מתווך נדל"ן יצחק דוד נגד חמדה גבאי בסך 75,000 שקל בגין דמי תיווך שלא שולמו על רכישת דירה בכיכר מאירהוף 8 בחיפה. הרשמת הבכירה דנה ביאלר קבעה כי גבאי התחמקה במכוון מתשלום דמי התיווך למרות שחתמה על הסכם ברור, ודחתה את טענותיה לפיהן היא נוצלה לרעה.
הסכם התיווך והמחלוקת
על פי הדיווח בפסק הדין שניתן ביום 5 בינואר 2025, בחודש מאי 2018 פרסם דוד, מתווך נדל"ן בעל ניסיון של כ־25 שנה עם התמחות ייחודית לקניית נכסים הנמכרים במסגרת כינוס נכסים, את פרטי דירה בכיכר מאירהוף 8 בחיפה באתר יד 2. הדירה נמכרה במסגרת כינוס נכסים על ידי משרד עורכי הדין פריימן־ספיבק. בעקבות הפרסום פנתה אליו גבאי, הצדדים נפגשו בביתה וביום 28 במאי 2018 נחתם ביניהם הסכם שירותי תיווך.
על פי הדיווח בפסק הדין, בהסכם התיווך המקורי נכתב כי במקרה של קניית נכס מכונס נכסים, דמי התיווך יעמדו על 5 אחוזים ממחיר הנכס על פי ההסכם בתוספת מע"מ. עם זאת, המתווך הוסיף בכתב יד על גבי ההסכם את הסכום "50,000 בתוספת מע"מ", וגבאי חתמה בסמוך לתוספת זו. חתימתה של גבאי הופיעה על גבי ההסכם שלוש פעמים, ולא הייתה כל טענה לגבי אותנטיות החתימות.
יום לאחר חתימת ההסכם נוצר קשר בין המתווך לבין עורך הדין דוד שרם, אחיה של גבאי שייצג אותה, והמתווך העביר לו נתונים שונים לגבי הנכס לרבות שם הכונס וזהות המטפלת בכינוס במשרדו. גבאי הגישה באמצעות עורך דינה הצעת רכישה לכונס, כאשר המתווך טען שהוא סייע לה בהגשת ההצעה.
ההתמחרות והרכישה
ביום 7 ביוני 2018 נפגש המתווך עם גבאי בביתה, קיבל ממנה כתב הצעה חתום להגשה במשרד של הכונס וכן המחאה בנקאית בגובה 10 אחוזים מהצעתה שעמדה על 940,000 שקל. המתווך הגיש את המסמכים במשרדו של הכונס ועדכן על כך את עורך הדין שרם באותו יום.
ביום 12 באוגוסט 2018 התקיימה ההתמחרות במשרדו של הכונס. מפרוטוקול ההתמחרות שצורף לכתב התביעה עלה כי לאחר הצעתה המקורית של גבאי נערכו מספר סבבי התמחרות. בסופו של דבר הציעה גבאי את המחיר הגבוה ביותר בסך 1,210,000 שקל, זכתה בהתמחרות ורכשה את הדירה. המתווך טען כי גבאי ביצעה עסקה טובה מאוד, שכן שווי הדירה בהתאם לחוות דעת השמאי עמד על 1,260,000 שקל.
הסירוב לשלם והטענות
לאחר זכיית גבאי בהתמחרות, פנה המתווך אליה ביום 23 ביוני 2018 בדרישה לתשלום דמי התיווך על סך 50,000 שקל. או אז מסרה לו גבאי כי לטעמה זכאי המתווך לדמי התיווך בסך האמור רק ככל שהייתה הדירה נרכשת בסכום של 940,000 שקל. המתווך המשיך לפנות לגבאי בתאריכים נוספים: ב־22 ביולי, ב־6 באוגוסט, ב־27 בספטמבר וב־12 בנובמבר 2018. בכל פנייה העלתה גבאי טענות שונות.
בפנייה השנייה טענה גבאי כי מצבה של הדירה היה לקוי וכי משהמתווך לא הציג את הדירה לנתבעת טרם הרכישה, הוא אינו זכאי לדמי תיווך כלל. המתווך השיב לה כי לכל אורך הדרך ידעה היא היטב שאין לה כל אפשרות לבקר בדירה, ובכל זאת החליטה להשתתף בהתמחרות. בפנייה השלישית אישרה גבאי כי ידיעתה על אודות מכירת הדירה באה לה מהמתווך. בפנייה הרביעית טענה גבאי שאין לה אפשרות לשלם ומתי שתהיה לה אפשרות תסדיר את התשלום. בפנייה החמישית אמרה גבאי למתווך שקיבל מספיק כסף אך תשלם לו 2,000 שקל נוספים.
לאורך הזמן שילמה גבאי למתווך סכומים חלקיים: 3,000 שקל ביום 13 באוגוסט 2018, 2,000 שקל ביום 5 באוקטובר 2018, ו־2,000 שקל נוספים ביום 13 בנובמבר 2018. בסך הכל שילמה גבאי למתווך רק 7,000 שקל מתוך 50,000 שקל שהוסכמו. לאחר שלא שעתה גבאי לכל פניות המתווך, נשלח לה מכתב התראה ביום 17 בדצמבר 2018 ומכתבי התראה נוספים באמצעות עורכי דין בתאריכים מאוחרים יותר.
פסיקת בית המשפט
גבאי טענה בתצהירה כי המתווך ניצל לרעה את מצבה, חולשתה ותמימותה, שכן היא בת 89 שנים. היא טענה כי המתווך החתימה על ההסכם בלי לתת לה הזדמנות לעיין בו ומבלי להותיר עותק ממנו בידה. עוד טענה גבאי כי הסיכום היחיד שהיה לה עם המתווך היה שיקבל סך של 50,000 שקל בלבד אם ישיג לה את הדירה של 940,000 שקל, וכי העדרו של הסיכום מההסכם מהווה תרמית.
הרשמת ביאלר דחתה את כל טענות גבאי. בפסק הדין נקבע כי גבאי חתמה על ההסכם שלוש פעמים ואישרה את חתימותיה, ולכן היא אחראית למה שחתמה עליו. הרשמת ביאלר ציינה כי לגבאי מספר נכסי נדל"ן וזו לא הפעם הראשונה שהיא צד לעסקת נדל"ן. בית המשפט קבע כי גבאי אינה חסרת הבנה או תמימה, וכי חזקה שידעה והבינה על מה חתמה.
הרשמת דחתה את הטענה לפיה סוכם שהמתווך יקבל 50,000 שקל רק אם הדירה תירכש ב־940,000 שקל. בפסק הדין נקבע כי אין לתנאי זה כל היגיון, שכן ככל שהנכס יימכר בסכום גבוה יותר מפסיד המתווך את דמי התיווך כליל. בנוסף, בית המשפט ציין כי משהתוספת האמורה לא נכללה בהסכם בכתב, שעה שאינה עולה בקנה אחד עם הגיונם של הדברים, אין לקבלה.
בפסק הדין נקבע כי יום לאחר חתימת ההסכם נוצר קשר בין המתווך לבין עורך הדין שרם, אחיה של גבאי. לעורך הדין נמסרו כלל הפרטים לגבי הנכס לרבות היותו בכינוס נכסים. בית המשפט קבע שככל שסברו גבאי או עורך דינה כי יש במעשי המתווך כדי לרמות אותה, חזקה שלא היו מקדמים את העסקה מהיום שלאחר החתימה על ההסכם ואילך עד להשלמת העסקה.
הרשמת ביאלר הוסיפה כי המתווך צירף לתביעתו תמלולי שיחה רבים התומכים בטענותיו, ומהם עולה רושם משמעותי של התחמקות מכוונת מצד גבאי מתשלום דמי התיווך. בפסק הדין צוין כי בשיחות השונות אמרה גבאי פעם כי ידעה על בעיות ופגמים בדירה אך סמכה על המתווך שיציג לה את הדירה, ופעם אחרת אמרה שאין לה כסף לשלם את דמי התיווך וכשיהיה לה תעביר התשלום.
בית המשפט דחה גם את הטענה לשיהוי בהגשת התביעה. הרשמת ביאלר קבעה כי המתווך פנה לגבאי פעמים רבות ושלח מספר מכתבי התראה, ומכאן שלא ניתן לומר שהמתווך וויתר על זכויותיו או השתהה. בפסק הדין נקבע כי המתווך עמד על זכויותיו לאורך כל הדרך באופן רציף ועשה כל שלאל ידו על מנת למנוע את הגשת התביעה, וגבאי היא שהכשילה במעשיה את ניסיונותיו.
בסופו של דבר קיבל בית המשפט את התביעה במלואה והורה על דחיית ההתנגדות והשבת התיק לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל. גבאי חויבה בתשלום 1,142 שקל בגין החזר אגרות וסך נוסף של 9,000 שקל שכר טרחת עורך דין. הרשמת ביאלר קבעה כי טענות גבאי לחוסר תום לבו של המתווך מהוות למעשה חוסר תום לב מצדה, וכי ניסיונותיה שלא לשאת בתשלום שכר טרחתו של המתווך מחזקים את התרשמות בית המשפט לפיה מדובר בהתחמקות מכוונת.
💬 0 תגובות
עדיין אין תגובות. היה הראשון להגיב!