בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב דחה בקשה של חברת שתית חיזוק מבנים בע"מ ומנהלה, שי פרנקו, לביטול כתב אישום שהוגש נגדם בגין עבירות בטיחות בעבודה. החלטת השופטת שגית דרוקר, שניתנה בדצמבר 2021, קובעת כי ההליך הפלילי ימשיך למרות טענות הנאשמים לאכיפה בררנית והגנה מן הצדק. ההחלטה רלוונטית גם לאזור חיפה והקריות, שם פועלת החברה בפרויקטים שונים של חיזוק מבנים.
כתב האישום שהוגש נגד הנאשמים עוסק בעבירות שאינן קלות, כפי שציינה השופטת בהחלטתה. מדובר בעבירות שעניינן אי מינוי מנהל עבודה, גידור לקוי ואי התאמת מתקנים חשמליים לדרישות החוק. על פי ההחלטה, עבירות אלו מהוות סכנה משמעותית, שכן הן עלולות לגרום לפגיעות גוף לעובדים עצמם ולעוברי אורח.
טענות הנאשמים לאכיפה בררנית
במרכז הבקשה לביטול כתב האישום עמדה טענה לאכיפה בררנית. הנאשמים טענו שהיה על המדינה להגיש כתבי אישום גם נגד חברות וגורמים נוספים שהיו מעורבים באותו פרויקט. על פי מסמכי בית הדין, הנאשמים טענו כי היה על המאשימה להגיש כתבי אישום כנגד חברת יהלי ניהול פרויקטים הנדסיים בע"מ ו/או חברת ש.כ עיצובים בע"מ, שהיא אותה חברה ומבצעת העבודה בפועל, וכנגד מנהליה גד פיש ואמילי חסיד שנכחו באתר העבודה בו בוצעה הביקורת.
כמו כן, טענו הנאשמים כי המאשימה נמנעה מהגשת כתב אישום כנגד בעלת היתר הבנייה והיזם, חברת אלי את גיל השקעות ונכסים בע"מ, עימה חתמה חברת שתית על הסכם לביצוע עבודות בנייה בפרויקט. על פי הנאשמים, באי הגשת כתב אישום כנגד כל הגורמים הללו יש משום אפלייה בהעמדה לדין, והם טענו כי מדובר באכיפה בררנית המצדיקה ביטול כתב האישום מטעמי הגנה מן הצדק.
השופטת דרוקר דחתה טענה זו. בהחלטתה היא ציינה כי התשתית העובדתית שהוצגה למאשימה טרם הגשת כתב האישום כללה הסכם שנחתם מול הנאשמת והודעה למשרד העבודה והרווחה בדבר היות הנאשמת קבלן מבצע. "די באלה להוות תשתית עובדתית להעמדת הנאשמים לדין. משכך, אין להקנות משקל ניכר לטענות הנאשמים כי הופלו לרעה," נכתב בהחלטה.
המחלוקת העובדתית
השופטת הבהירה כי בשלב זה של ההליך קיימת מחלוקת עובדתית שטרם התבררה במלואה. היא קבעה כי השאלה מי היו מנהלי העבודה בפרויקט ומה היה חלקם של מנהלי העבודה בהשוואה לחלקה של הנאשמת עצמה, האם כטענתה כלל לא נכחה באתר וכלל לא הייתה אחראית על ביצוע עבודות הבנייה בפועל, היא שאלה הדורשת בירור עובדתי.
על פי ההחלטה, בשלב זה לא ניתן לומר כי אי הגשת כתב אישום כנגד החברות החתומות על הסכמים מול הנאשמת וכנגד מנהלי העבודה שנכחו באתר עולה כדי אכיפה בררנית המצדיקה ביטול כתב האישום.
השופטת הוסיפה והבהירה כי עצם העובדה שהמאשימה סבורה שאין להגיש כתב אישום כנגד אדם שמעורב בעבירה בשל תשתית ראייתית לא מספקת, ומצד שני מגיעה למסקנה כי יש להגיש כתב אישום כנגד אדם אחר שהיה מעורב באותה עבירה בשל קיומה של תשתית ראייתית מספקת להעמדה לדין, לא מהווה אכיפה בררנית ואינה מהווה טעם לביטול כתב אישום של הגנה מן הצדק.
הראיות והמסמכים
מההחלטה עולה כי קיימת תשתית ראייתית מסוימת נגד הנאשמים. כתב האישום הוגש, כטענת המאשימה, בשים לב להודאת הנאשם שי פרנקו כי חברת שתית היא קבלן מבצע באתר, ועל סמך הודעת הנאשמת למשרד העבודה והרווחה בדבר היות הנאשמת קבלן מבצע. המדינה הסתמכה גם על הסכם שהוגש עליו חתומה הנאשמת.
עם זאת, השופטת דרוקר ציינה כי העובדה שהודאת הנאשם במסגרת חקירתו בפני המפקח סותרת את חקירתו הנגדית בפני בית הדין, לרבות דיווח מטעם הנאשמת בדבר מנהל עבודה לכאורה מטעמה, מצביעים על כך כי טרם ניתן לגבש את המסקנה לה טוענים הנאשמים. לדבריה, אלה מצריכים שמיעת מלוא פרשות המאשימה וההגנה והגשת סיכומים טרם הכרעת דין.
השופטת התייחסה גם לסתירות בין הסכמים שונים. לפי ההחלטה, המאשימה הצביעה על הסכם מיום 1 ביוני 2016 שנחתם מול חברת יהלי ניהול פרויקטים, לעומת הסכם מאוחר במועדו מיום 21 ביוני 2016 שנחתם עם הנאשמת ובו היא מופיעה כקבלן מבצע. השופטת קבעה כי מן הראוי היה לברר לגבי אלה את מלוא התשתית העובדתית בטרם בחינת טענות הנאשמים.
העקרונות המשפטיים
בהחלטתה הבהירה השופטת דרוקר את העקרונות המשפטיים החלים על בקשות לביטול כתב אישום. היא ציינה כי נקודת המוצא היא חזקת תקינות מעשה המינהל, היינו, שלא נפל פגם בהחלטת רשויות התביעה להגיש את כתב האישום. בנוסף, השופטת הדגישה כי בית הדין לא יטה להתערב על נקלה בהחלטות רשויות התביעה באשר למקרים בהם יש להגיש כתבי אישום, וכי התערבות כזו תיעשה אך במקרים נדירים.
על פי ההחלטה, כל אלה מביאים למסקנה כי בית הדין לא יורה כדבר שבשגרה על ביטול כתב אישום בשלב המקדמי של ההליך המשפטי, שכן עומדים לרשות בית הדין כלים אחרים להתחשבות בפגמים בהתנהלות רשויות התביעה, ככל שנפלו פגמים כאלה, כגון התחשבות בהם בשלב גזירת העונש.
יחד עם זאת, הדגישה השופטת כי בדחיית הבקשה בשלב זה אין כדי לגרוע מחזקת החפות העומדת בשלב זה של הדיון לזכות הנאשמים במלוא עצמתה. "אין בה גם לגרוע מהזכות העומדת לנאשמים לטעון טענות מקדמיות, כפי שאלה עושים בבקשתם כאן," נכתב בהחלטה.
המשך ההליך
בסיכום החלטתה קבעה השופטת כי הבקשה נדחית, וכי הטענה שבכתב האישום נפלו פגמים וכן הטענה בדבר הגנה מן הצדק נדחות. זאת, מבלי לגרוע מחזקת החפות המוקנית לנאשמת.
השופטת הורתה לנאשמים להודיע עד ליום 5 בינואר 2022 האם בכוונתם להעיד במסגרת פרשת ההגנה את הגורמים שלטענתם ביצעו בפועל את העבודה באתר בו בוצעה הביקורת. נקבע כי בהעדר הודעה עד למועד שנקבע יינתן צו לסיכומים.
ההחלטה ניתנה ביום 13 בדצמבר 2021 בהעדר הצדדים ונשלחה אליהם. ההליך הפלילי ימשיך את דרכו, כאשר המדינה תצטרך להוכיח את האשמות מעבר לספק סביר, בעוד הנאשמים יוכלו להעלות את טענותיהם במסגרת ההליך המלא.
