בית המשפט המחוזי בחיפה קיבל לאחרונה בקשה חשובה של חברת "קריית הספורט והבילוי חיפה" (להלן: המשיבה), המפעילה את אצטדיון סמי עופר, לצרף לתביעה ייצוגית נגדה את קבוצות הכדורגל מכבי והפועל חיפה. בכך, למעשה, קבע בית המשפט כי המועדונים יצטרפו לבירור התביעה שמטרתה לבחון את האחריות למניעת עישון בתוך האצטדיון במהלך משחקים. מדובר בהחלטה שקובעת את מסגרת הדיון המרכזית בתביעה, שיש לה השלכות משמעותיות על מי נושא באחריות בפועל לשמירה על סדר ובטיחות במגרשי ספורט.
הרקע המשפטי: תביעה של אוהדים נגד האצטדיון
הפרשה החלה כאשר שני אוהדי כדורגל, ברק אליאב ועדן חובב, הגישו בקשה לאישור תביעה ייצוגית נגד המשיבה. בלב התביעה עמדה הטענה כי החברה, כמחזיקה באצטדיון, אינה אוכפת כראוי את איסור העישון ביציעים, ובכך מפרה את החוק למניעת עישון במקומות ציבוריים ואת זכותם של האוהדים לסביבה נקייה מעשן. לטענת המבקשים, העישון הבלתי פוסק ביציעים הוא מטרד ציבורי שפוגע בבריאותם, וכי המשיבה, שקיבלה מהעירייה את האחריות על תפעול האצטדיון, אחראית לכך.
המשיבה, מצידה, טענה כי היא אמנם אחראית על תחזוקת האצטדיון, אך לא על ניהול המשחקים עצמם. לטענתה, האחריות לניהול בפועל של האירועים, כולל הצבת סדרנים ואבטחה, מוטלת על מועדוני הכדורגל – מכבי והפועל חיפה, מכוח הסכמים ייעודיים שנחתמו ביניהם. בהתאם לכך, היא ביקשה מבית המשפט לצרף את המועדונים כ"צדדים שלישיים" לתביעה, מתוך הנחה שאם יוחלט שהיא חייבת בפיצוי, הם אלה שצריכים לשאת באחריות, לפחות בחלקה.
הסכסוך המשפטי: מי באמת אחראי?
ההחלטה של השופט מוחמד עלי התבססה על בחינה מדוקדקת של המקרה אל מול עקרונות שנקבעו בעבר בפסיקת בית המשפט העליון. בית המשפט בחן את בקשת המשיבה לצרף את המועדונים, תוך התייחסות למספר שיקולים מרכזיים, בהם השאלה האם צירוף המועדונים מוצדק ואינו רק מהלך טקטי שמטרתו להתיש את התובעים.
המועדונים התנגדו לצירופם. מכבי חיפה טענה כי ההסכם עמה לא כלל התחייבות מפורשת לאכוף את חוק העישון, וכי מדובר בניסיון של המשיבה להעביר אליה את האחריות. כמו כן, נטען כי מדובר בסרבול מיותר של ההליך. הפועל חיפה טענה כי המבקשים הם אוהדי מכבי חיפה שנפגעו לכאורה ממשחקים של מכבי, וכי הקבוצה אינה יכולה להיות אחראית על עישון שלא התרחש במשחקיה.
המשיבה, לעומת זאת, הציגה בפני בית המשפט את הסכמי השימוש באצטדיון, לפיהם המועדונים התחייבו לאכוף את תקנון האצטדיון, שכולל גם איסור עישון. היא הדגישה כי המועדונים הם אלו שמנהלים בפועל את האירועים, מעסיקים סדרנים ואחראים על הקשר עם הקהל. לכן, טענה המשיבה, אם יש אחריות, הרי שחלוקת התפקידים וההסכמים מחייבים את צירופם לבירור התביעה.
החלטת בית המשפט: איזון בין מורכבות ליעילות
השופט עלי קיבל את עמדת המשיבה וקבע כי יש לצרף את המועדונים כצדדים שלישיים לתביעה. בהחלטתו הוא ציין כי התביעה הייצוגית עוסקת בתופעת העישון שמתרחשת בעיקר במהלך משחקים, וכי ההסכמים בין המשיבה למועדונים יוצרים בסיס לגיטימי לבחון את אחריותם. בכך, הוא דחה את טענות המועדונים בדבר היעדר קשר או אחריות.
ההחלטה של השופט מתייחסת לעובדה כי מועדוני הכדורגל הם אלו שמנהלים את הפעילות העיקרית באצטדיון ומהווים את הגורם המקשר מול הקהל. בנסיבות אלו, קבע השופט, הוספתם להליך תסייע בבירור מלא והוגן של המחלוקת, ותמנע מצב שבו המשיבה תשלם פיצוי, רק כדי להיאלץ לאחר מכן להגיש תביעה נפרדת נגד המועדונים.
בית המשפט הדגיש כי צירוף הצדדים השלישיים בשלב מוקדם של ההליך הוא בעל יתרון משמעותי, שכן הוא מאפשר לחסוך בזמן ומשאבים שיפוטיים ומונע הכרעות סותרות. במקום שכל צד ינהל הליך משפטי נפרד ומסורבל, הכל יתנהל יחד, בבירור עובדתי ומשפטי אחד.
בנוסף, השופט עלי דחה את טענת המועדונים כי מדובר בצעד טקטי, וציין כי נוכח הסכמי השימוש והפעילות בפועל, צירופם הוא צעד מתבקש והגיוני. הוא גם התייחס לטענתה של מכבי חיפה בנוגע לשוני בין ההסכם עמה לבין זה של הפועל חיפה. הוא קבע כי גם אם אין אזכור מפורש של חוק העישון בהסכם עם מכבי חיפה, יש לבחון את ההתחייבויות הרחבות יותר שהיא נטלה על עצמה.
ההחלטה, שניתנה ללא חיוב בהוצאות משפטיות, קובעת כי על המשיבה להגיש הודעה רשמית לצדדים השלישיים, וכי המועדונים יוכלו להשתתף באופן פעיל בדיון בבקשת האישור. עם זאת, הבהיר השופט כי בשלב זה הדיון יתמקד ביחסים בין המבקשים למשיבה, ורק בהמשך ייבחן מערך היחסים בין המשיבה למועדונים. ההכרעה הסופית בשאלת האחריות תתקבל רק לאחר שיבוררו כלל הטענות במלואן.
החלטה זו מבהירה כי בעת שמתקיימים יחסים חוזיים והסכמיים בין גורמים שונים על ניהול אירועים במתחם ספורט, ככל שיוגשו נגד אחד מהם תביעות נזיקיות, הוא יכול להעביר את האחריות, לפחות בחלקה, גם לגורמים המנהלים בפועל את האירועים.
