איך אני אמור לתפעל עסק כשבלילה אחד איבדתי את כל מה שהיה לי?
בין מלחמה ואזעקות לשגרה מתעתעת: בעלי העסקים המקומיים מנסים לשרוד בשיניים
בתקופה זו של חירום מתמשך, שבה הביטחון האישי מתערער, עבור בעלי עסקים קטנים באזור, זו מלחמת הישרדות יום-יומית – וזה לא עוד מהלך של מיתוג. זהו מאבק על נראות אנושית, המשכיות, ולעיתים – על הזהות.
מאז ה-7 באוקטובר ועד היום, מדינת ישראל חווה בהמשכיות מערכות ביטחוניות משמעותיות וקשות. כשהחיים האישיים מוקפאים, קשה לדבר על חיים עסקיים. ובכל זאת, מאות אלפי בעלי עסקים מקומיים ממשיכים לתחזק – לעיתים בשארית כוחותיהם – את העסק, גם כשאין אופק ברור, גם כשההכנסות צונחות, וגם כשהלקוח לא באמת פנוי להוציא כסף. אך השאלה שאינה נשאלת, היא מה עושים אלו שגם איבדו את בתיהם במלחמה הזאת? איבדו את כל מה שהיה להם ברגע?
לראשונה בהיסטוריה של המדינה, חלק מבעלי העסקים עומדים בפני מצב שלא היה מעולם. לחלקם נהרס הבית ואיתו גם העסק, ובעלי העסקים מוצאים את עצמם חסרי אונים אל מול מציאות אכזרית וקשה, בה איבדו את הכל – את הבית, את הרכוש, הזיכרונות, ויחד איתם גם את התקווה שמשהו יסתדר. המדינה אומרת שתפצה בכסף, אבל האם היא תפצה על כך שמאבדים לקוחות? על המוניטין? על הביטחון התעסוקתי שאבד?
בשונה מתאגידים גדולים שיכולים להרשות לעצמם לייצר תנועה עם קמפיינים וגיבוי תקציבי, בעלי העסקים הקטנים נשענים ברובם על קשרים אישיים, על קהילת לקוחות מקומית, לעיתים ממש שכונתית. בזמן מלחמה, החוט הזה שמחבר בין בעל העסק לבין הלקוח הופך לדק במיוחד.
אז מה אפשר לעשות?
במקרים כאלו, אנו נדרשים לפעול בדרכים יצירתיות על מנת להרים את עצמנו ואת העסק מחדש. בהיעדר תנועה בעסקים, בלי פעילות שגרתית, חשוב לשתף את הלקוחות והקהילה בה אנו מתנהלים, על מנת לתת להם תמונה ברורה של המצב, ואף במקרים מסוימים לגייסם למען העסק. כמו כן, נראות ברשתות החברתיות ושיתופי פעולה עם בעלי עסקים אחרים – אפילו שלא בהכרח קשורים אחד לשני – זה הזמן לצאת מהקופסה וליצור שיתופי פעולה שיביאו לקוחות.
כמו כן, נדרש לדעת לתפעל את העסק בתנאים הנוכחיים, בין אם זה לעבור למתכונת דיגיטלית, לשנות את דרכי הפעולה שלנו בעסק ב-180 מעלות, או אפילו "להשאיל" את הלקוחות לחבר קרוב שגם הוא בעל עסק לתקופה זמנית עד שנשתקם. בכל מקרה – אסור להרים ידיים כשמדובר במפעל החיים של עצמך.
מעבר להכל, יש כאן שאלה רחבה יותר שכולנו צריכים לשאול את עצמנו כחברה – האם החברה הישראלית עדיין יודעת לתמוך בעצמאים ובעסקים המקומיים כשהם נלחמים לא רק על פרנסתם, אלא על זהותם?
הקיום השברירי של העסקים הקטנים בתקופה הזו, דווקא עכשיו הוא עדות לעוצמה מסוג אחר – לא של פרסום נוצץ, אלא של קשר אנושי, של עיקשות, ושל תקווה שמסרבת להיכנע.
כותב המאמר: אייל ברנר, מנכ"ל מרכז פסיפס להדרכות בתחומי העסקים והחברה.
