שני עובדי בתי הזיקוק שניצלו מהפגיעה מספרים על רגעי התופת ועל החברים שנהרגו לצדם
עובדי בתי הזיקוק שניצלו מפגיעת הטיל האיראני בבזן במפרץ חיפה חושפים בעדות מזעזעת את רגעי התופת שחוו בחדר הבקרה. על פי הדיווח של כתב וואלה ניוז, יואב איתיאל, השניים – רונן אוסקר מחיפה ונסים שושנה מקרית ים – מתארים כיצד במהלך שניות ספורות "גן העדן הפך לגיהנום" וכיצד הם ניסו להציל את שלושת חבריהם שנהרגו באירוע.
באירוע המזעזע נהרגו שלושה עובדי חדר הבקרה: איגור פרדקין בן 50 מקרית אתא, אורי לוי בן 58 מחיפה ודני אברהם בן 59 מקרית מוצקין. איגור פרדקין נקבר היום בבית העלמין תל רגב, בעוד שני האחרים נטמנו אתמול.
רונן אוסקר, בן 53 ויליד קרית ים, המשמש כאחד מעובדי הדור השני בבתי הזיקוק, מתאר את הרגעים הקשים: "כשנפל הטיל היה רעש חזק מאוד, הכל התפרק עלינו, הכל נדלק והיה עשן סמיך מאוד. זה עניין של שלוש-ארבע שניות. אחרי הפיצוץ סובבתי את הראש וכבר לא ראיתי את החברים".
על פי תיאורו של אוסקר, הרצפה הצפה חלקית קרסה והוא החל לחפש את הדלת ביואש מוחלט. "גם את הדלת לא ראיתי. התחלתי לקרוא ופתאום המהנדס שמע אותי ובא לכיוון הקול שלי". השניים הצליחו לעזור זה לזה ולמצוא את הדרך החוצה באמצעות תאורת הטלפון.
המהנדס התורן ניסים שושנה, בן 38 ובוגר הטכניון, סיפר לכתב וואלה ניוז יואב איתיאל כי הצוות התכונס בחדר הבקרה בעקבות התרעה בסביבות 4:30 בבוקר. "ישבנו דרוכים, אבל במטח הראשון נראה שעברנו בשלום. ראינו את היירוטים במצלמות וחשבנו שאנחנו בסדר", הוא תיאר.
לדבריו, במטח השלישי שמעו שריקה וראו את הטיל מתקרב במצלמות. "ופתאום מאפס למאה, מגן עדן לגיהנום, הכל מתמוטט. הרצפה עולה אל התקרה, התקרה יורדת לרצפה. רעש מטורף", הוא תיאר את רגעי האימה.
שושנה סיפר כי לקח לו כמה שניות להבין שהוא לא מת, כשהוא נפל על הרצפה ונחנק מהעשן. "צעקתי 'מי חי? מי חי?' ושמעתי רק קול אחד שצורח לי. גששתי לפי הקול כי לא יכולתי לראות כלום ופתאום תפסתי יד שבדיעבד הבנתי שזה רונן".
השניים הצליחו לחלץ את עצמם מההריסות באמצעות תאורת הטלפון, כששושנה כיסה את פניו בחולצה כמסנן בסיסי נגד העשן. לאחר שהצליחו לפרוץ את הדלת התקועה, הם ניסו לחזור ולהציל את חבריהם אך התברר שהחום במקום הגיע למעל אלף מעלות.
"הזעקנו את הכבאים שהגיעו מהר ועלו למעלה להוציא את החברים, אבל מצאו שאי אפשר להיכנס גם עם החליפות בגלל החום הקיצוני", סיפר שושנה. "לקח חמש שעות לפרוץ אליהם ולהערכתי הם מתו על המקום".
שני הניצולים הדגישו בפני כתב וואלה ניוז יואב איתיאל את הקשר המיוחד ששרר בין חברי הצוות. "אנחנו בצוות זה משפחה. היינו בחתונה של הבן של אורי לפני שבועיים. אנחנו צוחקים ביחד, אוכלים ביחד, אוהבים אחד את השני", אמר שושנה. "אני עדיין לא מעכל את האירוע, אני מדמיין אותם חיים ולא מצליח לעכל שהם לא פה".
העובדים הדגישו את חשיבות תפקידם בשמירה על המתקן החיוני. "אנחנו מגיעים לעבודה כשאנחנו יודעים שמכוונים עלינו. אנחנו מבינים שאנחנו מסתכנים אבל יש תחושת שליחות", הסביר שושנה. "אנחנו מאמינים שאם לא נבוא, הטנקים לא ינועו. המטוסים לא יטוסו. הצבא לא יוכל לפעול".
הניצולים ביקשו גם לתקן פרסומים שלדבריהם אינם מדויקים לגבי האירוע. "לא היה שום קשר לאחר הפגיעה. ראינו את הטיל במסכים ותוך שניות הוא פגע לנו על הראש", הדגיש אוסקר. "השתררה דממה מוחלטת וזה כל הסיפור".
