בית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין בחיפה הרשיע את עורך הדין גינת יהונתן בעבירות חמורות של שליחת יד בכספי לקוח, הזנחת טיפול והפרת חובת נאמנות, וגזר עליו הוצאה לצמיתות מהלשכה. ההחלטה ניתנה על ידי השופטים סילביה פריימן, עמית גור ואברהם סופר, לאחר שהנקבל בחר שלא להתייצב לאף אחד מהדיונים.
על פי כתב הקובלנה, במהלך פברואר 2017 פנה משה מואיז שיטרית אל גינת לשם ייצוג משפטי בהליך רשות ערעור בבית המשפט העליון. המתלונן שילם לעורך הדין סכום כולל של כ-40,000 ₪ עבור השירות, כאשר 20,000 ₪ מתוכם היו מיועדים כשכר טרחה, ו-20,000 ₪ נוספים נועדו להפקדה כעירבון בקופת בית המשפט העליון, כפי שנדרש בהחלטת בית המשפט.
לאחר שבקשה לפטור מעירבון נדחתה באפריל 2017, הודיע גינת למתלונן כי עליו להעביר לידיו הנאמנות סכום של 20,000 ₪ לשם הפקדת העירבון בבית המשפט. המתלונן מסר לו המחאה בסכום זה, אולם עורך הדין שלח את ידו בכסף ושלשלו לכיסו במקום להפקידו כנדרש. כאשר המתלונן שאל אם בוצעה ההפקדה, שלח לו גינת הודעת פקס על נייר לוגו של משרדו ובה תצלום של המחאה לכאורה ששלח לבית המשפט העליון – מסמך שהתברר מאוחר יותר כמצג שווא.
בעקבות אי הפקדת העירבון, בית המשפט העליון מחק את תיק רשות הערעור באוגוסט 2017. ניסיונות המתלונן ובני משפחתו ליצור קשר עם עורך הדין לא צלחו, והוא לא ענה לשיחות הטלפון. המתלונן נפטר במהלך ההליך המשמעתי, ובתו גילה בן הרוש המשיכה את התלונה והעידה בפני בית הדין.
בית הדין המשמעתי ציין כי עבירת שליחת יד בכספי לקוח היא "מהחמורות בעבירות שבדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין", והדגיש כי "ביצוע עבירה מסוג זה, הינה חילול גמור של כבוד המקצוע ועל דרך הכלל, מבצעה אינו ראוי להיקרא עורך דין ולבוא בשורותיה של הלשכה".
החומרה במקרה זה התעצמה נוכח עברו המשמעתי המכביד של הנקבל. בית הדין פירט שבע הרשעות קודמות מאז 2001, ביניהן תיק נוסף משנת 2018 של שליחת יד בכספי לקוח. בגין אותו תיק קיבל עונש של עשר שנות השעיה, וכעת נקבע כי העונש החדש יהיה מצטבר לענישה הקודמת. בית הדין התייחס לנקבל כ"רצידיוויסט, בעל עבר משמעתי מכביד ביותר, אשר במשך שנות חברותו בלשכה רמס ברגל גסה את הדין המשמעתי".
נוסף על העבירה העיקרית, הורשע גינת גם באי שמירה על כבוד מקצוע עריכת הדין, התנהגות שאינה הולמת את המקצוע, ואי מתן תשובה לתלונה. בית הדין ציין כי ההתנהלות שלו במהלך ההליך המשמעתי הוסיפה חומרה – הנקבל לא השיב לתלונה למרות שנמסרה לידו, לא התייצב לאף אחד מהדיונים למרות שזומן כדין, ובכך המשיך "בדריסת הדין המשמעתי".
השופטים הדגישו כי מעשיו של גינת "חצו את הרף המשמעתי ועלו לכאורה כדי עבירה פלילית של ממש", והתאימו להגדרה של עבירות גניבה בידי מורשה וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות. בית הדין ציין כי "אם הייתה מוגשת נגדו תלונה במשטרה, היה מוצא עצמו הנקבל חשוף לחקירה משטרתית ואין זה מן הנמנע שהיה מוגש נגדו כתב אישום".
החלטת בית הדין כללה הוצאה לצמיתות מהלשכה במצטבר לכל עונש השעיה אותו מרצה הנקבל, תשלום הוצאות בסך 5,000 ₪ ללשכת עורכי הדין, ופיצוי למתלוננת בסך 20,000 ₪ – הסכום אותו נטל לכיסו. על התשלומים לבוצע תוך 30 יום. בית הדין הוסיף כי הוא "מודע לחומרת העונש אשר הוטל על הנקבל ועל השלכותיו המקצועיות והאישיות עליו ועל בני משפחתו", אך "חומרת מעשיו לצד עברו המכביד וחשש לחזרה על מעשים דומים מצד הנקבל, מחייבים אותנו לבכר באופן חד-משמעי את האינטרס הציבורי".
בפסק הדין התייחס בית הדין למדיניות הענישה הנהוגה במקרים דומים, והפנה למספר תקדימים של עורכי דין שהורשעו בשליחת יד בכספי לקוח וגם הם הוצאו לצמיתות מהלשכה. הדגש היה על כך שמדובר בפגיעה קשה ביותר באמון הציבור בעורכי הדין ובערך הנאמנות שהוא יסוד מוסד של המקצוע.
עבור ב"כ הקובל, ליאור בר-זוהר, שטען בטיעוניו כי "במקרה זה חצו מעשיו של הנקבל את הרף המשמעתי ועלו כדי עבירות פליליות של ממש", וביקש את העונש המרבי הן בשל חומרת המעשים והן בשל העבר המשמעתי. בית הדין קיבל את עמדתו במלואה.
