בית המשפט המחוזי בחיפה דחה בקשה של עורך דין להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דין שחייב אותו לשלם 44,000 שקל דמי תיווך. השופטת עידית וינברגר קבעה כי מעבר לדירה חדשה, חתונת בת ומצב רפואי של בא כוחו אינם מהווים "טעם מיוחד" המצדיק הארכת מועד.
נסים נג'אר, עורך דין במקצועו, פנה לבית המשפט המחוזי בחיפה בבקשה למתן ארכה להגשת ערעור עד ליום 15 בנובמבר 2022 על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה מיום 10 ביולי 2022. בפסק הדין המקורי, שניתן על ידי השופטת רויטל באום, קיבל בית המשפט את התביעה הכספית שהגיש משרד התיווך אנגלו סכסון חיפה נגד נג'אר לתשלום דמי תיווך. נג'אר חויב לשלם למשיב סך של 44,000 שקל בצירוף שכר טרחת עורך דין בסך 7,800 שקל והוצאות משפט בסך 2,200 שקל.
בבקשה שהגיש, טען נג'אר כי בחודש האחרון היה טרוד במעבר לדירה חדשה ובהכנות לחתונת בתו שהתקיימה כשבועיים לפני הגשת הבקשה, דבר שחייב אותו להיעדר מעבודתו תקופה ממושכת. בנוסף, בא כוחו עבר סדרת בדיקות רפואיות פולשניות לאחר ניתוח שעבר, ואף אושפז לחצי יום בבית החולים ונעדר מעבודתו כשבועיים במהלך החודשים ספטמבר ואוקטובר. נג'אר הציע למסור מסמכים רפואיים לעיון בית המשפט במידת הצורך, וטען כי יש לראות בכך טעם מיוחד המצדיק ארכה קצרה של 15 ימים. הוא הוסיף כי שילם את מלוא החוב נשוא פסק הדין ולא ייגרם למשיב כל נזק אם תינתן ארכה.
לעניין סיכויי הערעור, טען נג'אר כי אלה טובים לאור העובדה שפסק הדין לא דן בטענותיו שאף נתמכו בחקירת המשיב, והתעלם מהן. עוד טען כי חויב במלוא סכום התביעה, הגם שהסכם התיווך חתום גם על ידי אשתו אשר לא נתבעה בהליך, ללא כל נימוק או התייחסות לטענה זו.
משרד התיווך אנגלו סכסון חיפה התנגד לבקשה בתוקף. המשיב טען כי לנג'אר היו מיום מתן פסק הדין ארבעה חודשים להכנת הערעור, כאשר במשרד בא כוחו יש חמישה עורכי דין שיכולים היו לפעול להכנת הערעור. לטענתו, בא כוח המערער לא ציין מה האירוע הרפואי, מתי אירע ואם ארך ארבעה חודשים. המשיב הוסיף כי פסק הדין לא מגלה כל טעות משפטית, שכן הוא מבוסס על התרשמות בית המשפט מעדות הנתבע, אותה מצא בלתי אמינה, ועל ממצאים שקבע על סמך הקלטות שנג'אר עצמו הקליט והגיש כראיות מטעמו, אשר מתיישבים עם גרסת המשיב. מכאן שלבית המשפט של הערעור אין כל עילה להתערבות בפסק הדין, ועל כן סיכויי הערעור קלושים ביותר.
השופטת וינברגר דחתה את הבקשה בהחלטה מנומקת שניתנה ב-14 בנובמבר 2022. בהחלטה פירטה השופטת את הכללים המשפטיים החלים על בקשות להארכת מועד להגשת ערעור, וציינה כי על פי תקנה 137 לתקנות סדר הדין האזרחי, המועד להגשת ערעור על פסק דין הוא 60 ימים מיום שהומצא למערער. בעל דין המבקש להאריך את המועד נדרש להראות "טעם מיוחד" לכך.
השופטת הפנתה לפסיקה שקבעה כי נקודת המוצא היא שעל בעל דין לקיים את המועדים הקבועים בדין, והכלל מושתת על עקרון סופיות הדיון והצורך בהצבת גבול להתמשכות ההליכים. עם זאת, קיימות נסיבות חריגות בהן מוצדק לאפשר את הגשת ההליך באיחור, באופן המונע תוצאה שרירותית ונוקשות יתרה.
השופטת ציינה כי תקנות סדר הדין החדשות הביאו עמן רוח חדשה שמטרתה ליצור שינוי גם בנושא זה, ועל בית המשפט להקפיד הקפדה יתרה על קיום המועדים שנקבעו בתקנות. היא הפנתה לפסיקה שקבעה כי גם בקשה להארכת מועד המוגשת טרם חלוף המועד להגשתו של ההליך לא תתקבל אוטומטית, ויש לבחון את מכלול נסיבות העניין.
בית המשפט דחה את טענת נג'אר לפיה הבקשה הוגשה לפני חלוף המועד להגשת הערעור. השופטת קבעה כי המועד האחרון להגשת הערעור חל ביום 31 באוקטובר 2022 והבקשה הוגשה ביום 2 בנובמבר 2022. היא הוסיפה כי אף אם היה ממש בטענה, אין די בכך על מנת להצדיק קבלת הבקשה, שכן עדיין יש להראות טעם מיוחד להארכת המועד.
השופטת דחתה את הטענה בדבר מצב רפואי של בא כוח המבקש, וציינה כי זו אינה יכולה להוות טעם מיוחד המצדיק הארכת המועד. המבקש, עורך דין בעצמו, לא הסביר מדוע היעדרות בא כוחו לתקופה של שבועיים במהלך החודשים ספטמבר-אוקטובר מנעה ממנו, או מעורכי דין אחרים במשרד בא כוחו, להגיש בעצמם את הערעור על פסק הדין שניתן עוד ביום 10 ביולי 2022.
גם טענת המבקש בדבר היעדרותו מעבודה בשל המעבר לדירה חדשה וחתונת בתו נדחתה. השופטת ציינה כי ככלל נקבע שטעם מיוחד המצדיק הארכת מועד הינו קיומן של נסיבות חיצוניות שאינן בשליטת בעל דין, ואילו מקום בו טעמי האיחור נעוצים בבעלי הדין עצמם או בבאי כוחם, לא יהיה בדרך כלל צידוק להארכת המועד שהוחמץ.
השופטת התייחסה גם לסיכויי הערעור, וקבעה כי אלה אינם מצדיקים קבלת הבקשה להארכת המועד, שכן אינם גבוהים. היא ציינה כי פסק הדין של בית המשפט קמא מנומק היטב ומבוסס על קביעות עובדתיות וממצאי מהימנות, ועל התרשמותו הבלתי אמצעית מהעדויות ששמע. השופטת הוסיפה כי הלכה פסוקה היא שאין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים עובדתיים, אלא במקרים חריגים.
לאור כל האמור, השופטת דחתה את הבקשה וחייבה את נג'אר בשכר טרחת בא כוח המשיבה בגין בקשה זו בסכום של 1,500 שקל. ההחלטה ניתנה בסמכותה כרשמת ב-14 בנובמבר 2022 בהעדר הצדדים.
