פסק דין: תובענה של עזריאלי נגד מאפייה מהקניון בחיפה תידון בתל אביב

בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה ערעור של מאפיית דגן עודי ובעליה עובדיה פוארטי, שביקשו להעביר תביעה שהגישה נגדם קבוצת עזריאלי מתל אביב לחיפה. השופטת אביגיל כהן, סגנית הנשיא, קבעה כי התביעה בסך 201,612 שקלים בגין הפרת הסכם שכירות במושכר שפעל כבית מאפה וקונדיטוריה בקניון עזריאלי בחיפה תידון בתל אביב, בהתאם לסעיף בהסכם השכירות שקבע סמכות בלעדית לבית המשפט בתל אביב.

הסכסוך נסב סביב הסכם שכירות מיום 9 ביוני 2014 בין מאפיית דגן עודי לבין קבוצת עזריאלי וחברת הניהול של קניון עזריאלי בחיפה. סעיף 33 להסכם השכירות קובע במפורש: "מוסכם בזה על הצדדים כי אך ורק לבית המשפט המוסמך בתל אביב יפו תהא סמכות השיפוט הבלעדית בכל הנוגע להסכם זה או הנובע ממנו ולא לאף בית משפט אחר". קבוצת עזריאלי הגישה את התביעה נגד המאפייה ונגד פוארטי אישית, שנתבע כערב מכוח כתב ערבות שחתם באותו מועד.

המאפייה ובעליה ביקשו לסלק את התובענה על הסף מחמת היעדר סמכות מקומית, ולחלופין להעביר אותה לבית משפט השלום בחיפה. הם טענו כי הסמכות המקומית לפי התקנות היא לחיפה, שכן המושכר ממוקם שם וגם מקום מגוריהם של הנתבעים הוא בחיפה. בנוסף, הם טענו כי סעיף 33 להסכם השכירות הוא תנאי מקפח בחוזה אחיד ולכן אינו בר תוקף לפי חוק החוזים האחידים. טענה נוספת שהועלתה היא שפוארטי לא היה צד להסכם השכירות ולכן אין אפשרות ליחס לו הסכמה מכוח הסעיף בהסכם. לטענתם, כל הזיקות המהותיות להליך הן לאזור חיפה.

בית משפט השלום בתל אביב, בהחלטה שניתנה ביום 14 באוקטובר 2024 על ידי השופטת הבכירה רונית פינצ'וק-אלט, דחה את הבקשה. בהחלטה נקבע: "הבקשה לסילוק על הסף ולחילופין להעברת מקום השיפוט נדחית ללא צורך בתשובה לאור ההוראה החוזית. הטענה כי מדובר בתנאי מקפח בחוזה אחיד טעונה בירור, וזה ייעשה במסגרת שמיעת הראיות בתובענה". המאפייה ובעליה הגישו בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי.

בפסק הדין שניתן ביום 13 בינואר 2025, השופטת כהן נתנה רשות ערעור אך דחתה את הערעור לגופו. השופטת הסבירה כי החליטה לתת רשות ערעור כיוון שיש בהחלטה בעניין סמכות מקומית כדי להשפיע מהותית על אופן ניהול ההליך, ולא רצתה לדחות את ההשגה הערעורית לשלב הערעור על פסק הדין, כיוון שאז ניהול ההליך בתל אביב יהיה כבר בגדר "מעשה עשוי".

באשר לסוגיית הסמכות המקומית, השופטת כהן ציינה כי ככלל נקבע בפסיקה שבישראל מדובר במרחקים קצרים יחסית, וכי היקף שיקול הדעת המסור לערכאה הדיונית בהחלטות בדבר סמכותו המקומית של בית המשפט הוא רחב, וככלל ערכאת הערעור תמעט להתערב בהחלטות מעין אלה. השופטת קבעה כי אין מחלוקת שבהעדר תניית שיפוט בהסכם השכירות, הסמכות המקומית הייתה נתונה לבית משפט שלום בחיפה, מכוח תקנה 7(א) לתקנות סדר הדין האזרחי: מקום מגורי הנתבעים, מקום הקניון ומקום המושכר. אולם, בסיפא של תקנה 7(א) נכתב מפורשות: "אם קיים הסכם בין בעלי הדין על מקום השיפוט, תוגש התובענה לבית המשפט שעליו הוסכם". כך פעלו התובעות.

השופטת דחתה את הטענה בנוגע ל"מבחן הזיקות" וקבעה שהיא אינה רלבנטית לעניין. היא הסבירה כי מבחן זה יכול להיות רלבנטי בעת הגשת בקשה לבית המשפט העליון בהתאם לסעיף 78 לחוק בתי המשפט, אך לא במקרה הנוכחי. באשר לטענה על תנאי מקפח בחוזה אחיד, השופטת כהן קבעה כי בית משפט קמא לא היה אמור לקבוע בשלב המקדמי כי מדובר בהסכם שכירות שהוא חוזה אחיד וכי תניית השיפוט היא תנייה מקפחת.

השופטת הסבירה כי כאשר מועלית בבית משפט טענת תנאי מקפח בחוזה אחיד, בית המשפט אינו יכול לקבוע כי מדובר בתנאי מקפח מבלי לידע את היועץ המשפטי לממשלה, בהתאם לסעיף 20 לחוק החוזים האחידים, וממילא זכותו להביע עמדתו בעניין. "הטענה אינה מתאימה לבירור כטענה מקדמית. ודאי לא ניתן לקבוע כטענה מקדמית ללא בירור עובדתי אם הנתבע 2 מחויב לכל תנאי הסכם השכירות כנטען על ידי התובעות או אינו מחויב כנטען על ידו", כתבה השופטת בפסק הדין.

קבוצת עזריאלי טענה בתגובתה לבקשת רשות הערעור כי המבקשים לא הוכיחו ולא צרפו ראיה לכך שהסכם השכירות הוא חוזה אחיד. לפי חוק החוזים האחידים, חוזה אחיד הוא חוזה בין ספק ולקוח שתנאיו נקבעו מראש, ולטענת הקבוצה, במקרה זה אין כך הדבר עובדתית. בנוסף, הם טענו כי הסכמה לתניית שיפוט בתל אביב אינה מקפחת, וכי הערב חתם על כתב ערבות לכל התחייבויות השוכרת וממילא ההתחייבות כוללת גם את תניית השיפוט.

לסיכום, השופטת כהן קבעה: "לפיכך, התובעות הגישו את התביעה בתל אביב לפי הסכם השכירות ולפי תקנה 7(א) סיפא לתקנות סדר הדין האזרחי ולא היה מקום לסלק התביעה על הסף בשל היעדר סמכות מקומית". המאפייה ובעליה חויבו בהוצאות המשיבות ושכר טרחת עורך דין בסך 7,000 שקלים. הסכום יחולט מתוך הערבון שהפקידו ויועבר לקבוצת עזריאלי.