בית משפט השלום בחיפה חייב את יצחק רוזנר, פרופסור לרפואה, לשלם למתווך יוסי פרץ סך של 82,134 שקלים בגין דמי תיווך עבור רכישת דירה ברחוב גבעון 1 בחיפה. השופטת הבכירה כאמלה ג'דעון דחתה את טענות רוזנר לפיהן הוא הוטעה לחתום על הסכם תיווך, וקבעה כי מי שחותם על מסמך מבלי לקרוא את תוכנו לא יכול לטעון מאוחר יותר שלא ידע על מה חתם. פסק הדין ניתן ביום 17 באוגוסט 2025 והוא כלל גם חיוב בשכר טרחת עורך דין בסך 7,000 שקלים נוספים.
העובדות שהובאו בפני בית המשפט מצביעות על מחלוקת משפטית מורכבת סביב נסיבות ההתקשרות בהסכם התיווך. פרץ, בעל רישיון תיווך במקרקעין שפעל כעוסק מורשה תחת השם "רשף נכסים" או "רשפים נדל"ן", התקשר ביום 5 בינואר 2021 עם משה ליפשיץ ובנו מאיר בהסכם להזמנת פעולות תיווך במקרקעין למכירת שתי דירות מגורים שבבעלות משה ליפשיץ, המצויות בבניין ברחוב גבעון 1 בחיפה. אחת הדירות היא בת חמישה חדרים והשנייה בת שלושה חדרים.
פרץ, שיוצג על ידי משרד עורכי הדין של פרייליך ושותפיו, טען כי נקט בפעולות תיווך מקיפות בקשר לשתי הדירות, ובין היתר הציב שלטים בבניין בו מצויות הדירות, פרסם מודעות בעיתונות הכתובה ובמדיה הדיגיטלית, ושיתף מתווכים אחרים בחיפה למכירת הדירות. על פי התביעה, בעקבות הפרסומים רוזנר פנה לפרץ טלפונית וקיבל פרטים לגבי הדירות העומדות למכירה, וביקש לקבוע פגישה בדירה.
בסמוך לאחר שיחת הטלפון, פנה סוכנו של פרץ, המתווך איציק ורסנו, לרוזנר ותיאם עמו פגישה בדירה. במהלך הביקור שהתקיים ביום 21 ביולי 2022 בהשתתפות רוזנר וורסנו, חתם רוזנר על הסכם להזמנת שירותי תיווך והתחייבות לתשלום דמי תיווך בשיעור של 2% בתוספת מע"מ משווי התמורה. על פי התביעה, מספר ימים לאחר הביקור בדירה, ולאחר שהתברר לרוזנר כי יש לו היכרות כלשהי עם המוכר, התקשר לפרץ בנו של רוזנר, עורך הדין עקיבא רוזנר, והחל להעלות טענות שונות בניסיון להתחמק מתשלום דמי תיווך.
במהלך אותה שיחה הובהר לו על ידי ורסנו ועל ידי מאיר ליפשיץ, בנו של המוכר, כי במידה ורוזנר ירכוש את הדירה, יהיה עליו לשלם דמי תיווך לפרץ בהתאם להתחייבותו על פי הסכם התיווך. עם זאת, רוזנר בחר להמשיך בעסקה, וביום 18 בספטמבר 2022 התקשר עם המוכר בהסכם לרכישת הדירה תמורת סך של 3,510,000 שקלים. למרות שרוזנר רכש את הדירה, הוא סירב לשלם לפרץ את דמי התיווך בהתאם להתחייבותו, להבדיל מהמוכר שכן שילם לו את דמי התיווך על פי ההזמנה לביצוע פעולות תיווך שנחתמה בינואר 2021.
מנגד, רוזנר, שיוצג על ידי משרד עורכי הדין של עולמי ושותפיו, הכחיש בתוקף את טענות התובע וטען כי הוא לא התקשר עם פרץ בהסכם תיווך מרצון חופשי, וכי פרץ לא היה הגורם היעיל שהוביל להתקשרותו בהסכם הרכישה. על פי כתב ההגנה, רוזנר ורעייתו התגוררו מזה עשרות שנים בסמוך למבנה בו מצויה הדירה. לאחר שמכרו את דירתם והחלו לשקול רכישת דירה חדשה, ראה רוזנר את הפרויקט המוקם במגרש בו נבנתה הדירה, והניח כי הקבלן או הבעלים של המגרש יהיו מעוניינים למכור את הדירות שייבנו.
לצורך יצירת קשר עם הקבלן או הבעלים של הדירות, רשם רוזנר לעצמו את מספר הטלפון שהיה רשום על גבי שלט שהיה מוצב בחזית הבניין, כשהוא סבור לטענתו שמדובר במספר הטלפון של הקבלן או הבעלים של המגרש. רוזנר טען כי כל שהיה כתוב על השלט היה מספר הטלפון בלבד, ללא כל רמז לשירותי תיווך. לטענתו, המגרש שעליו נבנתה הדירה היה בבעלות משפחת ליפשיץ, שעמה, ובמיוחד עם אב המשפחה עורך הדין נפתלי ליפשיץ, הייתה לו היכרות רבת שנים. לכן, לו ידע כי מספר הטלפון הרשום בשלט הוא מספר של מתווך, הוא כלל לא היה עושה שימוש במספר אלא מאתר את זהות המוכר באמצעות פניה ישירה למשפחת ליפשיץ.
רוזנר טען כי כשהתקשר למספר הטלפון, הוא סבר שהוא מתקשר למשרדי הקבלן או הבעלים של הדירות בפרויקט, וכי פרץ שענה לשיחת הטלפון לא הזדהה כמתווך והפנה אותו לורסנו המחזיק במפתח הדירה. לטענת רוזנר, במהלך הביקור בדירה ביום 21 ביולי 2022, כשהוא ורעייתו מיהרו לצאת מהדירה ותוך שהם נכנסים לרכבם להמשך יום עבודה, ביקש ורסנו כי רוזנר יחתום על מסמך המאשר כי הוא הראה לו את הדירה. רוזנר טען כי מחמת חוסר ניסיונו בעניינים אלה, ובמצב שהוא ממהר לעבודה כרופא מומחה, הסכים לחתום על המסמך מבלי לקרוא את תוכנו, כשהוא סבור שהוא חותם על מסמך המאשר כי ורסנו הראה לו את הדירה.
לטענת רוזנר, למחרת הביקור בדירה, ולאחר שנודע לבנו עורך הדין עקיבא רוזנר כי ורסנו החתים אותו על מסמך, פנה עקיבא לורסנו בדרישה לקבל את העתק המסמך, והודיע כי ככל שיש במסמך התחייבות לתשלום דמי תיווך הרי שמדובר במסמך חסר תוקף ובטל מעיקרו, שעה שחתימתו התקבלה תוך הטעיה וניצול תמימותו וחוסר ניסיונו. בין לבין, ומשעה שהתברר לרוזנר כי הדירה נותרה בבעלות משפחת ליפשיץ ואינה נמכרת על ידי קבלן, הוא יצר עמם קשר לטענתו, ניהל מולם משא ומתן ממושך שבמסגרתו הצליח להפחית ממחיר הדירה סך של 100,000 שקלים, וביום 18 בספטמבר 2022 נחתם הסכם מכר בין הצדדים.
רוזנר טען כי התנהלות פרץ שבאה לידי ביטוי בהצבת שלט "אנונימי" ומטעה, החתמה בהטעיה על הסכם תיווך, אי מסירת עותק ההסכם לו, ודרישת דמי תיווך למרות שפרץ כלל לא היה מעורב בעסקה ובמשא ומתן לגביה, היא התנהלות המנוגדת לחובות החלות על מתווך מקרקעין על פי חוק המתווכים במקרקעין, ואף עולה לכאורה כדי עבירות משמעת, ולכן פרץ אינו זכאי לדמי תיווך.
במענה לטענות שהועלו בכתב ההגנה, הגיש פרץ כתב תשובה שבו הבהיר כי על הבניין היו שני שלטים, האחד שנתלה על גדר דירת הגן והשני על מרפסת הדירה, וכי שניהם נשאו את פרטי משרדו בצורה ברורה, ונקבו מפורשות כי המכירה היא באמצעות "רשפים נדל"ן. לתמיכת טענתו הוא צירף תמונות המראות את שני השלטים, והוסיף כי השלט שתמונתו צורפה כנספח לכתב ההגנה הוא השלט שהיה תלוי על גדר דירת הגן ולא על הדירה נשוא התביעה, וכי הוא צולם לאחר שהושחת באופן ששם משרד התיווך הוסתר. פרץ טען כי רוזנר ידע היטב כי הוא וורסנו מטעמו הם מתווכים וכי מכירת הדירה הופקדה בידי משרד תיווך, והוסיף כי עותק הסכם התיווך נמסר לידי רוזנר במעמד בו הוצגה לו הדירה, וכי עותק נוסף נשלח לעורך הדין עקיבא רוזנר ביום 9 באוגוסט 2022 לכל המאוחר, לבקשתו.
בישיבת קדם המשפט הגיעו הצדדים לידי הסכמה למתן פסק דין לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, ללא רצפה ותקרה, לאחר סיכומים קצרים. השופטת ג'דעון קבעה בפסק דינה כי הכלל הוא שאדם החותם על מסמך בלא לדעת תוכנו לא ישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם ובמה התחייב. היא ציינה כי כלל זה יפה ביתר שאת במקרה שבפני בית המשפט, בהיותו של רוזנר אדם משכיל ופרופסור לרפואה.
השופטת קבעה כי מחומר הראיות הוכח במידה הדרושה כי פרץ מילא אחר התחייבויותיו על פי חוק המתווכים, והיה הגורם היעיל בעסקה, בבחינת מי שהפגיש בין הצדדים וזרע את הזרע לעסקה. בנוסף, השופטת ציינה כי טענות שהועלו בסיכומי רוזנר בעניין רישיון התיווך של ורסנו ובעניין ניסיונות אקטיביים לסיכול ההתקשרות, הן טענות שלא הועלו בכתב ההגנה ומהוות הרחבת חזית אסורה.
לאור האמור, קיבלה השופטת את התביעה במלואה וחייבה את רוזנר לשלם לפרץ את הסך של 82,134 שקלים בצירוף אגרת משפט וריבית שקלית ממועד הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. בנוסף, חויב רוזנר לשלם לפרץ שכר טרחת עורך דין, בהתחשב בדרך המקוצרת שבה הסתיים ההליך, בסך של 7,000 שקלים בצירוף ריבית שקלית מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל. לאור הדרך המקוצרת שבה הסתיים ההליך, ניתן פטור מתשלום מחצית שנייה של האגרה. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים.
💬 0 תגובות
עדיין אין תגובות. היה הראשון להגיב!