בית הדין האזורי לעבודה בחיפה הורה על הקפאת חוזר של המוסד לביטוח לאומי שעסק באיחוד פגימות בעור שנגרמו מחשיפה לשמש. החוזר, שהוצא בדצמבר 2023 , עורר מחלוקת קשה סביב האופן שבו המוסד מכיר בפגיעות עוריות שונות כתוצאה מחשיפה תעסוקתית לשמש. תביעה בנושא הוגשה על ידי חמישה תובעים, נפגעי עבודה מענפים שונים , שטענו כי החוזר פוגע בזכויותיהם ומביא לפיצול בלתי מוצדק של הכרות רפואיות. בית הדין קיבל חלקית את טענות התובעים וקבע כי על המוסד לביטוח לאומי לבחון מחדש את הוראות החוזר, תוך התחשבות בהערות ובדגשים שפורטו בפסק הדין.
הרקע: עובדים במקצועות חשופים לשמש
התובעים הם אלי גפן, שלמה פנונו, יוסף גוברמן, אורי ברצורי ואברהם אלפסי. הם עובדים במקצועות שונים שכללו חשיפה ממושכת לשמש. כל אחד מהם סובל ממחלות עור שונות, כגון קרצינומה של תאי הבסיס (BCC), קרצינומה של תאי הקשקש (SCC) ומלנומה, אשר הוכרו כפגיעות עבודה על ידי המוסד. לטענתם, עד הוצאת החוזר, המוסד נהג להכיר בכלל הפגיעות במכתב הכרה אחד. לאחר הוצאת החוזר, המדיניות השתנתה, והפגיעות פוצלו לתתי-הכרות נפרדות. לשיטתם, פיצול זה פוגע באחוזי הנכות המוענקים להם.
המוסד לביטוח לאומי טען מנגד כי התביעה אינה מוצדקת , וכי החוזר נועד ליצור אחידות באופן הטיפול בפגיעות עור. הוא הסביר כי על אף שהעור הוא איבר אחד , המחלות השונות הן מחלות נפרדות של תאים שונים , וכי מועד התגבשות הנזק הוא הקובע.
הקפאה מיידית והנחיות לביטוח הלאומי
בית הדין, בהרכב של השופט טל גולן ונציגי הציבור מועין מקלדה וברק נחשול , קיבל כאמור את התביעה חלקית. ההחלטה התבססה על מספר נימוקים מרכזיים:
- שינוי מדיניות: בית הדין קבע כי הוכח שעד הוצאת החוזר בשנת 2023, המוסד נהג להכיר בפגיעות עוריות במכתב הכרה אחד. החוזר שינה באופן דרמטי את המדיניות , והמוסד לא סיפק הסבר מספק לשינוי זה.
- פגיעה במבוטחים: בית הדין קבע כי החוזר מביא לפיצול של הנכויות ועלול לפגוע באחוזי הנכות הניתנים למבוטחים. המוסד לא הצליח להפריך טענה זו ואף לא בחן את ההשלכות השליליות של החוזר בעת כתיבתו.
- התנגדות הוועדות הרפואיות: הודגם כי ועדות רפואיות ומומחי עור התנגדו לפיצול ההכרות , וראו בפגיעות העור תהליך רפואי אחד. המוסד לא לקח בחשבון את עמדתם בעת גיבוש החוזר.
- ייחודיות מחלות העור: בית הדין הדגיש כי מומחית מטעם המוסד עצמו הודתה בייחודיות של מחלות העור לעומת מחלות אחרות , אך המוסד לא התחשב בנתון זה בעת כתיבת החוזר.
בית הדין הורה למוסד לביטוח לאומי להקפיא את יישום החוזר תוך 60 יום. כמו כן, הוא חייב את המוסד לקיים תהליך חשיבה מחודש ודיון נוסף, שיכלול היוועצות יסודית עם מומחי עור ובחינה מעמיקה של הפוטנציאל לפגיעה במבוטחים. בנוסף, בית הדין פסק כי המוסד לביטוח לאומי יישא בהוצאות משפטיות בסך 20,000 ש"ח , שישולמו תוך 30 יום.
