מסמך עירוני פנימי חושף כוונה לשדרג את סיווג הארנונה בשכונות חדשות בחיפה לדרגת החיוב הגבוהה ביותר, מהלך שיתרגם לתוספת של אלפי שקלים בחשבון השנתי של אלפי משקי בית. המהלך, המוצג על ידי העירייה כהתאמה למציאות תכנונית, נתקל בביקורת נוקבת על רקע העובדה שחלק מהשכונות עדיין מהוות אתרי בנייה פעילים, ועל רקע נתוני הארנונה הגבוהים ממילא בעיר.
טיוטת צו המיסים של עיריית חיפה לשנת 2026, אשר החלה את דרכה במסדרונות ועדת הכספים העירונית, כוללת בתוכה סעיף בעל פוטנציאל נפיצות כלכלי וחברתי. על פי התכנון המסתמן, מספר שכונות חדשות ברחבי העיר, ובהן נאות פרס, רמת הנשיא, גבעת זמר ונאות נבון, צפויות לעבור שדרוג מנהלי של סיווגן לצורכי ארנונה, מאזור שומה ב' לאזור שומה א', קטגוריית החיוב היקרה ביותר. השינוי הבירוקרטי, הנשמע טכני, טומן בחובו משמעות כלכלית כבדת משקל עבור אלפי משפחות, רבות מהן צעירות, שבחרו לקבוע את ביתן בשכונות אלו. המהלך מצית מחדש את הדיון הציבורי על מדיניות הארנונה של חיפה, הנחשבת לאחת הגבוהות בישראל, ומעלה שאלות עקרוניות בדבר ההלימה בין גובה המס המוניציפלי לרמת השירותים הניתנת לתושב בפועל.
ההיגיון המוצהר מאחורי החלטת העירייה נשען על טיעונים תכנוניים. על פי גורמים ברשות, שכונות אלו הגיעו לשלב של בגרות ומיצוי תהליכי הפיתוח המרכזיים. מנקודת מבט עירונית, המעבר ממצב של שכונה בהקמה, המאופיינת ברעש, אבק ותנועת משאיות, למצב של שכונה מבוססת עם תשתיות מושלמות, שטחים ציבוריים מפותחים ושירותים מוניציפליים סדורים, מצדיק את שיוכה לקבוצת השומה הגבוהה ביותר. מבחינה פיסקלית, הרשות רואה בכך צעד מתבקש של התאמת המיסוי לרמת הפיתוח הסביבתי ואיכות החיים המשופרת. ההשפעה של שינוי סיווג זה על חשבון הארנונה של משק הבית היא ישירה ומיידית. כדוגמה, דירת מגורים בשטח של כ-130 מטרים רבועים, הכוללת רכיבים נלווים כמו מרפסת, חניה ומחסן, המאפיינים את הבנייה החדשה, צפויה להיות מחויבת באזור שומה א' בסכום שנתי המתקרב לכ-14,000 שקלים. אותו נכס בדיוק, לו היה נותר באזור שומה ב', היה זוכה להנחה משמעותית של אלפי שקלים.
אולם, בין ההיגיון הבירוקרטי למציאות בשטח קיים פער עמוק, והוא המקור לתרעומת ולתחושת חוסר ההוגנות בקרב התושבים. בעוד שהטיעון על סיום הבנייה עשוי להיות תקף במידה מסוימת לגבי שכונות ותיקות יותר ברשימה כמו רמת הנשיא או חלקים נרחבים בנאות פרס, המצב שונה בתכלית בשכונות הנמצאות בראשית דרכן, כמו גבעת זמר ונאות נבון. בשכונות אלו, המציאות היומיומית של הדיירים רחוקה מלהיות אידילית. התושבים מתמודדים עם מטרדים של אתרי בנייה פעילים, תשתיות שטרם הושלמו במלואן, וחוסרים בשירותים בסיסיים. בגבעת זמר, למשל, עולות טענות על רשת תחבורה ציבורית שאינה מספקת מענה הולם, בעיקר עבור תלמידים, מה שמאלץ הורים רבים להפוך למסיעים פרטיים. התחושה הרווחת היא של תשלום מס מקסימלי עבור מוצר שאינו שלם. בולט במיוחד הטיעון המשווה את המצב הנוכחי למקרה של שכונת רמת הנשיא, שלפי תפיסת התושבים, נהנתה מתקופת חסד ארוכה של ארנונה מופחתת עד להתבססותה המלאה.
המקרה של שכונת נאות נבון מדגים את האבסורד באופן החד ביותר. השכונה, שכבר שובצה בצו המיסים לקטגוריה היקרה ביותר, טרם אוכלסה כלל. פירוש הדבר הוא שהדיירים הראשונים שייכנסו לדירותיהם החדשות יתחילו לשלם את התעריף המלא מהיום הראשון, בעודם גרים הלכה למעשה בלב אתר בנייה, עם כל המשתמע מכך. אפילו בשכונת רמת הנשיא, הנחשבת מבוססת, יוצר הצו החדש חלוקה פנימית מלאכותית, כאשר חלק אחד של רחוב יחויב בתעריף שונה מחלקו האחר, מה שמעיד על אופי שרירותי אפשרי של קביעת הגבולות.
התייקרות זו אינה עומדת בפני עצמה. היא מתווספת לשתי התייקרויות רוחביות נוספות, היוצרות אפקט מצטבר ומכביד. הראשונה היא העדכון האוטומטי השנתי של תעריפי הארנונה, הנקבע על ידי משרד הפנים על בסיס נוסחה ארצית, ועמד בשנת 2025 על 5.29%. השנייה היא עלייה נוספת בשיעור של 1.62%, הנובעת מחוק ההסדרים במשק. כך, משק בית בשכונה שסיווגה שונה, יספוג "מכה משולשת": גם את הקפיצה המשמעותית במעבר בין אזורי השומה, וגם שתי התייקרויות כלליות המתווספות על הבסיס הגבוה החדש. המהלך כולו מתרחש על רקע העובדה הידועה שחיפה היא אחת הערים היקרות בישראל מבחינת ארנונה, והפער בינה לבין ערים שכנות, כמו נשר, נותר בלתי מוסבר ומהווה מקור לתסכול מתמשך.
במקביל לשינויים במגזר המגורים, הצו החדש מתכנן גם סיווג מחדש של אזורי תעשייה ומסחר. אזורים אסטרטגיים כמו נמל המפרץ ומעגן דרור (מעגן הפולינום) מיועדים להיות מסווגים לראשונה כאזור שומה א' לעסקים, תעשייה ומלאכה. צעד זה צפוי להגדיל את הכנסות העירייה באופן ניכר, אך באותה נשימה עלול להעלות את עלויות התפעול לעסקים וחברות הפועלים באזורים אלו. בסופו של דבר, יוזמת העירייה בצו המיסים לשנת 2026 חושפת מדיניות פיסקלית המבקשת למקסם את בסיס הגבייה, אך עושה זאת באופן שנתפס על ידי אלפי תושבים כלא מתחשב, מנותק מהמציאות בשטח, ומטיל עליהם עול כלכלי כבד עוד בטרם זכו לקבל את מלוא התמורה שהובטחה להם.
