בית משפט השלום בחיפה אישר באופן חלקי בקשה של רמי שטרית לעיין בחומרי תיק משפטי של בר ושחר פורת נגד חברות התחדשות עירונית. הרשם הבכיר בנימין בן סימון קבע כי העיון יתאפשר בכתבי התביעה ובפסק הדין, אך לא בנספחים המכילים מסמכים רגישים. ההחלטה ניתנה ביום 27 ביוני 2025 לאחר שנדרש לאזן בין זכות העיון הציבורית לבין הגנת הפרטיות והסודיות המסחרית.
הרקע למקרה מורכב ונובע ממערכת יחסים משפטית רב שכבתית בין הצדדים. שטרית הגיש בקשה לקבל לעיונו את חומרי התיק, והסביר כי התובע בתיק זה הוא אותו תובע שהגיש נגדו תביעה בתיק אחר. לטענתו, החומר המבוקש נחוץ לצורך ניהול הליך בערעור על פסק דין שניתן נגדו בתיק קודם. באותו תיק הקודם, שמספרו 57370-09-24, הגיש אחד מהתובעים תביעה נגד שטרית להשבת דמי תיווך, והתביעה התקבלה במלואה.
התיק הנוכחי, שמספרו 60727-01-25, עוסק בתביעה של בר ושחר פורת נגד חברת ש.כ.א. התחדשות עירונית ויזום פרויקטים בע"מ, חברת יעד גולץ השקעות בע"מ, ויעד גולץ אישית. התביעה עוסקת בהשבת כספי מכר ובפיצוי מוסכם, אך התובעים טענו כי אין שום קשר ענייני בין שני ההליכים.
התובעים בתיק, בר ושחר פורת, ביקשו מבית המשפט לדחות את בקשתו של שטרית לעיין במסמכי התיק, ולחייב אותו בהוצאות משפט. הם טענו כי הבקשה הוגשה באופן לקוי, ללא נימוק מספק, ללא תצהיר תומך וללא כל ראיה ראשונית. לטענתם, מבקש העיון לא פנה אליהם לקבלת עמדתם לפני הגשת הבקשה, כנדרש בתקנות. בנוסף, הם טענו כי התיק מכיל מסמכים אישיים ורגישים שלהם ושל צדדים שלישיים, כגון הסכם מכר, הסכם ביטול, הסכם סודיות וצילומי המחאות, וכי חשיפתם תפגע בפרטיותם ובסודותיהם המסחריים.
התובעים הדגישו כי שטרית לא הוכיח כל קשר ממשי בין התיק הנוכחי לבין התיק הקודם שבו נתבע. הם ציינו כי התיק הקודם עסק בתביעה להשבת דמי תיווך שהתקבלה במלואה, בעוד התיק הנוכחי עוסק בתביעה נגד נתבעים אחרים לחלוטין. בנוסף, הם טענו כי שטרית טוען שהוא זקוק למסמכים לצורך הגשת ערעור, אך לא צירף כל הוכחה לכך שאכן הוגש ערעור, ואף הוסיפו כי המועד להגשת הערעור כבר חלף. במידה ובית המשפט יחליט לאשר את העיון בכל זאת, ביקשו התובעים להגביל אותו באופן משמעותי כך שלא ייחשפו המסמכים הרגישים, ולכל היותר לאפשר עיון בכתב התביעה בלבד, ללא נספחיו.
בתגובה טען שטרית כי זכות העיון בתיקי בית משפט היא הכלל הבסיסי, והנטל הוא על התובעים להוכיח מדוע יש למנוע אותה. הוא טען כי שני התיקים קשורים לאותה עסקה ולאותם צדדים, וכי התובעים הסתירו ממנו את קיום ההליך המשפטי השני נגד היזם במהלך המשפט נגדו, והמידע חיוני לו לצורך הגשת הערעור. שטרית הוסיף כי אחד המסמכים המרכזיים שהתובעים טוענים שהוא סודי כבר נמצא בידיו, מאחר שהתובעים עצמם הגישו אותו כראיה בתיק הראשון, ולכן טענת הסודיות לגביו אינה רלוונטית. הוא הבהיר כי בהתאם להנחיית בית המשפט, הוא יגיש בקשה מסודרת להארכת המועד להגשת הערעור מיד לאחר שיקבל את המסמכים המבוקשים, ובשורה התחתונה ביקש את כתבי הטענות, ולחלופין לקבל אותם עם השחרה של פרטים רגישים.
הרשם בן סימון, לאחר שעיין בטענות הצדדים, הגיע למסקנה כי דין הבקשה להתקבל באופן חלקי. הוא קבע כי זכות העיון בתיקי בית המשפט נגזרת מעקרון פומביות הדיון, וכי במקרה זה המבקש הצביע על אינטרס לגיטימי בעיון, כלומר רצונו למצות את זכויותיו הדיוניות בהליך ערעור. הרשם ציין כי טענתו של שטרית, כי שני ההליכים נוגעים לאותה מסכת עובדתית, מקימה זיקה לכאורה בין התיקים, אשר די בה בשלב זה כדי להצדיק עיון מסוים.
מנגד, הרשם קבע כי טענות התובעים בדבר הגנת הפרטיות והסודיות המסחרית הן טענות כבדות משקל. באיזון בין האינטרסים הנוגדים, הוא מצא את "שביל הזהב" באופן שיאפשר למבקש לקבל את המידע הנחוץ לו לשם בחינת טענותיו בערעור. אשר לטענות הפרוצדורליות שהעלו התובעים, לרבות שאלת המועד להגשת הערעור, הרשם קבע כי אין בהן כדי לחסום את בקשת העיון בשלב זה, וכי שאלת הארכת המועד להגשת הערעור תידון, אם תוגש בקשה כזו, בפני ערכאת הערעור, והיא אינה בסמכותו.
בהחלטתו, הורה הרשם בן סימון על קבלת הבקשה באופן חלקי. העיון יתאפשר בכתבי התביעה שהוגשו בתיק, ללא נספחים, וכן בפסק הדין שניתן. העיון לא יכלול את הנספחים שצורפו לכתבי הטענות, והעניין הועבר לטיפול המזכירות. בנסיבות העניין, ובהתחשב בתוצאה המאוזנת, קבע הרשם כי כל צד יישא בהוצאותיו.
