פרשת נערות הליווי הברזילאיות: חלפן כספים מחיפה חשוד בהלבנת מיליונים דרך ישיבות ומוסדות דת

בית המשפט העליון דחה לאחרונה את ערעור הפרקליטות ואישר את שחרורו של דוד קאופמן (42), תושב חיפה, לאיזוק אלקטרוני לאחר חמישה חודשים במעצר. קאופמן נחשד בהיותו חלק מרשת סחר בנשים ברזילאיות, אך השופטים קבעו שהראיות מצביעות בעיקר על מתן שירותי העברת כספים ולא על שותפות ברשת עצמה.

הפרשה החלה להתגלגל כאשר קאופמן, שעלה מברזיל בגיל 19, נעצר בחשד למעורבות ברשת שהביאה נשים ברזילאיות לעבודה בזנות בישראל. כתב האישום שהגישה הפרקליטות באפריל כולל שמות של 15 נשים ברזילאיות שאמורות להעיד בתיק, מתוכן 11 עדיין שוהות בישראל. לצד קאופמן הואשם גם לואיס קריימר (63) מחריש.

במהלך חקירותיו ביחידה המרכזית במשטרת מחוז ירושלים, חשף קאופמן מערכת מסועפת של העברות כספים בשיטת "החוואלה" – מערכת העברות כספים שאינה עוברת דרך הבנקים אלא מתבססת על קשרים אישיים בין חלפנים במדינות שונות. על פי עדותו, מיליוני שקלים במזומן שהרוויחו הנשים הברזילאיות עברו דרכו למוסדות דתיים בירושלים, ישיבות וגמילות חסדים של הקהילה החרדית.

המנגנון פעל באופן הבא: נשים ברזילאיות שעבדו בזנות בישראל מסרו לקאופמן מזומנים בשקיות, בסכומים שהגיעו לעשרות אלפי שקלים בשבוע לכל אחת. קאופמן היה יוצר קשר עם יהודים אמידים בברזיל, שהעבירו סכומים מקבילים לחשבונות של קרובי הנשים שם. בתמורה, קאופמן העביר את המזומנים שקיבל מהנשים לישיבות ומוסדות דת בישראל, על פי הנחיות אותם יהודים מברזיל. המוסדות הדתיים הוציאו קבלות על תרומות מהנדבנים בברזיל, וכך הושלם מעגל ההלבנה.

עו"ד אמיר אלרון מהפרקליטות טען שקאופמן היה שותף פעיל ברשת שניהלה אישה בשם "פלומה", שחזרה לברזיל ופתחה סוכנות לגיוס נשים. התביעה הציגה תכתובות נרחבות בין השניים, הפרושות על פני יותר מ-1,000 עמודים, כולל הודעה קולית שבה פלומה אומרת לקאופמן: "תראה שהשותפות שלנו היא של שנים".

אולם השופט אלעד פרסקי מבית המשפט המחוזי בירושלים, שבחן את הראיות, קבע שהמילה "שותפות" יכולה להתפרש כקשר עסקי של העברות כספים ולא בהכרח כשותפות ברשת הזנות. השופט ציין שלמרות הקשר ההדוק בין קאופמן לפלומה, "על פניו אין ראיות לסחר בנשים, הנשים לא נדרשו להפקיד את דרכונם, ולא נמצאו גם אינדיקציות למעורבות המשיב בסוכנות".

עורכי הדין משה גלעד, זיו גלעד וולנטין זברוב, שייצגו את קאופמן, טענו שמרשם סיפק שירות פיננסי לגיטימי לקהילה הברזילאית, כולל ליצאניות, וגבה עמלה של שמונה אחוזים על העברות. לטענתם, העבודה בזנות עצמה אינה אסורה בישראל, והוא לא היה מעורב בהבאת הנשים או בניהול עבודתן.

השופט פרסקי אכן קיבל חלקית את טענות ההגנה וקבע שהעמלה שגבה קאופמן אינה חלוקה ברווחי האתנן אלא תשלום עבור שירות העברת כספים. הוא מצא ראיות לכאורה רק לסיוע בעבירות ולא לביצוע בצוותא של העבירות העיקריות.

קאופמן מודה בעבירות כלכליות של העלמת מס ומתן שירותים פיננסיים ללא רישיון, אך מכחיש את האישומים החמורים יותר. לפי כתב האישום, מיוחסות לו עבירות הלבנת הון בהיקף של 18 מיליון שקל, כאשר כשבעה מיליון שקל נתפסו ממנו במזומן ובחשבונות בנק.

השופט יחיאל כשר מבית המשפט העליון, שדן בערעור הפרקליטות, אישר את החלטת בית המשפט המחוזי ודחה את הבקשה להחזיר את קאופמן למעצר. החלטה זו מאפשרת לתושב חיפה להמתין למשפטו תחת איזוק אלקטרוני, לאחר שבילה חמישה חודשים מאחורי סורג ובריח.