בטור ל"לכלכליסט", אותו אנו מציעים לכם לקרוא מתחילתו ועד סופו, חבר מועצת העיר בחיפה ויו"ר החברה הכלכלית לחיפה, רני בנדר, הכריז כי "חיפה נמצאת על סף פריצה כלכלית משמעותית". בנדר שיבח את הפוטנציאל הכלכלי של העיר – ונראה שבנדר מנסה לייצר כותרות חיוביות שמבלי להתייחס לנתוני המציאות המדאיגים – הרי כמה מאיתנט יבדקו את הנתונים לעומק לאחר שיקראו את הטור של בנדר? כנראה שלא הרבה – וייתכן שעל זה הוא סומך.
דבריו של בנדר מעוררים סימני שאלה על האופטימיות המוגזמת שלו – וחלק ניכר מדבריו אף מנותק מכל נתון מציאותי. "הבנאדם לא מחובר לחשמל כמו שאומרים. פשוט הזוי שנתנוו לו את התפקיד הזה", אמר הערב אחד התושבים שקרא את הטור, אותו בנדר שיתף בגאווה ברשתות החברתיות.
כזכור, לפני הבחירות רני בנדר, דוגמן בעברו וכיום מנכ"ל הסיטי סנטר במושבה הגרמנית, הלווה 750 אלף שקל לקמפיין של יונה יהב – ולאחר הבחירות מונה ליו”ר החברה הכלכלית לחיפה.
המאזן הדומגרפי ו"מטרופולין הצפון" מול נתונים סטטיסטיים מדאיגים
בטור בכלכליסט כאמור, הציג בנדר תמונה ורודה של חיפה כ"מטרופולין הצפון" המציע "חלופה אסטרטגית למרכז הארץ. לדבריו, העיר מספקת "איכות חיים גבוהה ועלויות נמוכות יותר למ"ר נדל"ן.
אולם נתוני הלמ"ס מעידים על מגמה מדאיגה: בעוד שבתל אביב נמצא גידול משמעותי בקבוצות הגיל הצעירות, בחיפה חל פיחות בכל קבוצות הגיל הצעירות לעומת גידול בקבוצת הגיל של בני 65 ויותר. כמו כן, במחוז חיפה הכולל גם את חדרה מועסקים רק 7.5% ממועסקי חברות ההזנק (סטארט-אפ) ורק 11% ממועסקי חברות העילית (היי-טק).
מאזן הגירה שלילי ושיעור אוכלוסייה מזדקן הם שני נתונים מרכזיים המעיבים על תמונת הצמיחה הכלכלית של העיר. על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בשנת 2024 סבלה חיפה ממאזן הגירה פנימי שלילי של 2,056- נפשות, ובנוסף, מאזן ההגירה הבינלאומי עמד אף הוא במינוס עם 1,021- נפשות. נתונים אלו מתווספים למגמה שהחלה גם בשנים קודמות, כאשר בסוף שנת 2023, למרות עלייה של כ-2.8% באוכלוסייה, עלייה זו נבעה בעיקר מגידול במספר העולים החדשים וקיטון קל במאזן ההגירה השלילי, ולא ממשיכה של תושבים מתוך ישראל.
תופעה זו מהווה סימן אזהרה משמעותי. עיר שנחשבת למרכז משיכה אזורי או למטרופולין פורח אמורה למשוך אליה אוכלוסייה חדשה, ובעיקר צעירה. מאזן הגירה פנימי שלילי, הנמשך לאורך שנים, מעיד על כך שתושבים, ככל הנראה צעירים ומשפחות, בוחרים לעזוב את העיר לטובת ערים אחרות. הדבר עומד בניגוד מוחלט לרעיון של חיפה כמרכז מתפתח ומוביל.
בנוסף, מבנה האוכלוסייה בעיר מעצים את האתגר הדמוגרפי. נתוני הביטוח הלאומי מראים כי שיעור האזרחים הוותיקים בחיפה עומד על 21.9% מכלל האוכלוסייה, נתון כמעט כפול מהממוצע הארצי שעומד על 13.1%. במקביל, שיעור הילדים עד גיל 18 בעיר נמוך משמעותית מהממוצע הארצי, ועומד על 22.7% לעומת 32.4% בהתאמה. שיעור האוכלוסייה בגיל העבודה בחיפה (55.4%) דומה לממוצע הארצי (54.5%).
הפערים הללו מצביעים על תהליך התבגרות של אוכלוסיית העיר, תהליך שיש לו השפעות כלכליות וחברתיות משמעותיות. אוכלוסייה מזדקנת מביאה באופן טבעי לירידה בכוח העבודה הפוטנציאלי, ובמקביל מעלה את הנטל על שירותי הרווחה, הבריאות והתשתיות העירוניות. חזון של עיר הייטק ומרכז תוסס נתקל באתגר משמעותי, שכן אוכלוסיית היעד לה הוא מיועד – כוח עבודה צעיר וחדשני – היא זו שאינה נשארת או מגיעה לעיר בקצב מספק.
הפער התעסוקתי המציאותי
רני בנדר: ""הגידול באוכלוסיית ישראל יביא איתו תנועה טבעית של משפחות צעירות צפונה, לצד עלייה בביקושים לתעסוקה"".
המציאות: מחקר של עיריית חיפה עצמה מראה כי תושבי תל אביב מהווים 6.7% ממועסקים במשק לעומת תושבי חיפה שמהווים רק 3.5% מכלל המועסקים – פער של פי 2 לטובת תל אביב. זה עומד בסתירה ישירה לטענת בנדר על "ההון האנושי החיפאי כמפתח".
נתוני הלמ"ס חושפים כי בחיפה נותרו רק 3.5% ממפעלי ההיי-טק הישראליים לעומת 16% בתל אביב. המציאות הכלכלית קשוחה מהחזון האופטימי בהגזמה שמציג יו"ר החברה הכלכלית.
גם בתחום הדיור, הנתונים מציגים תמונה של שוק רדום יחסית
גם בתחום הדיור, הנתונים מציגים תמונה של שוק רדום יחסית. מחיר דירה ממוצע בחיפה עומד על 1,807,000 ש"ח, מה שדורש 154 משכורות בממוצע לרכישה. זאת בהשוואה לתל אביב, שם מחיר ממוצע הוא 4,885,000 ש"ח הדורש 416 משכורות. מקור נוסף מציין כי המחיר הממוצע בעיר עומד על 1,300,000 ש"ח, דבר המחדד את הפערים הדרמטיים. כמו כן, מספר הדירות המוצעות להשכרה בעיר עומד על 3,617.
מחירי הדיור הנמוכים יכולים להיתפס כהזדמנות למשוך אוכלוסייה חדשה, אך הם עשויים גם להיות סימן לחוסר ביקוש והיעדר אטרקטיביות. במרכזים כלכליים שצומחים במהירות, מחירי הדיור עולים באופן חד עקב ביקוש גואה מצד מהגרים פנימיים ומשקיעים. העובדה שמחירי הדיור בחיפה נמוכים באופן משמעותי ממרכז הארץ, לצד מספר דירות גבוה המוצע להשכרה , מצביעה על כך שהשוק לא חווה את אותו לחץ ביקוש שהיה מצופה מעיר ה"מתרוממת". על אף עלייה במספר עסקאות לרכישת דירה ב-2024 לעומת 2023 , ייתכן שהמחירים הנמוכים הם תוצאה של חוסר משיכה דמוגרפית ולא רק הזדמנות. השוק המתקבל הוא שמרני ורדום יחסית, בניגוד לדינמיקה של עיר מתפתחת.
זיהום ללא הפסקה
בנדר הציג בגאווה את תוכניות "סגירת המפעלים המזהמים במפרץ חיפה עד 2029 … גם אם הדבר יקח עוד מספר שנים מעבר לתאריך היעד", לדבריו. נשמע שהוא מאמין בזה – או לפחות מנסה למכור לנו להאמין בזה – אך המציאות מורכבת יותר. באיגוד ערים להגנת הסביבה מתריעים כי המשרד להגנת הסביבה מבקש לאשר בניית מתקן מזהם חדש בחיפה, בניגוד להחלטת הממשלה ההיסטורית על סגירה ופינוי מתקני התעשיה המזהמת – ובגדול כלל לא נראה שמישהו בבז"ן קיבל הודעת פינוי כלשהי.
על פי הדו"ח האחרון של המשרד להגנת הסביבה, קבוצת בזן "מובילה" במשך שנים את רשימת עשרת המפעלים בעלי השפעה סביבתית שלילית ביותר בישראל. זה מעמיד בסימן שאלה את הטענות על מעבר מהיר לכלכלה נקייה.
לסיכום, הטענות של בנדר על "פריצה כלכלית" נתקלות בנתונים סטטיסטיים קשים. פער התעסוקה מתל אביב, הירידה בקבוצות גיל צעירות, והריכוז הנמוך של חברות היי-טק מציגים תמונה מורכבת ואף מדאיגה מבחינתה של העיר.
התמונה העולה מניתוח הנתונים הרשמיים חושפת פער משמעותי בין ההצהרות האופטימיות בנוגע לעתיד חיפה לבין המציאות הנוכחית. הנתונים הדמוגרפיים מצביעים על עיר שמתכווצת מבחינת אוכלוסייה פנימית ומאבדת את כוח המשיכה שלה לצעירים ומשפחות. שיעור האזרחים הוותיקים הגבוה במיוחד ביחס לממוצע הארצי מעלה שאלות לגבי יכולת הצמיחה העתידית והפוטנציאל הכלכלי של העיר.
חיפה אמנם רוכשת תאוצה בתחומים מסוימים, אך הדרך להפיכתה למנוע כלכלי משמעותי נראית ארוכה מאוד ומורכבת לא פחות.
