בית המשפט בקריות חייב את חברת הפניקס לפצות את עיריית קרית ביאליק על תשלומי שכר לעובדת שנפגעה בתאונה

בית משפט השלום בקריות, בראשות השופט הבכיר ערן נווה, קיבל באופן חלקי את תביעת השיבוב שהגישה עיריית קרית ביאליק נגד חברת הביטוח הפניקס. העירייה דרשה החזר של כ-12,000 שקלים ששילמה כשכר לעובדת שנפגעה בתאונת דרכים במהלך עבודתה.

המקרה החל במאי 2022, כאשר יהודית חובב, עובדת העירייה, נפגעה בתאונת דרכים שאירעה לה במסגרת תפקידה. התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה, והעובדת נאלצה להיעדר מעבודתה במשך כ-27 ימים בשתי תקופות נפרדות.

בתקופה הראשונה, מיום התאונה ב-12 במאי ועד ה-31 במאי, ובתקופה השנייה מה-21 ביוני עד ה-27 ביוני, העירייה המשיכה לשלם לעובדת את שכרה המלא, כולל כל התנאים הסוציאליים והתשלומים הנלווים להם הייתה זכאית. סך התשלומים שהעבירה העירייה לעובדת הגיע לכ-12,351 שקלים, כאשר המוסד לביטוח לאומי שילם לה דמי פגיעה בסך 4,158 שקלים בלבד.

כשנה לאחר התאונה, במאי 2023, פנתה העירייה לחברת הביטוח הפניקס בדרישה להשיב את הכספים ששילמה לעובדת מעבר לדמי הפגיעה שקיבלה מהביטוח הלאומי. העירייה צירפה את כל המסמכים הנדרשים, אך חברת הביטוח דחתה את הדרישה בטענה שתשלום השכר לעובדת בתקופה שבה נזקקה לכספים אינו מהווה "הטבת נזק" כפי שמוגדר בחוק.

במהלך הדיון המשפטי, עורכי הדין של העירייה טענו שחברות הביטוח נוהגות באופן שיטתי לדרוש פיצויים גבוהים עבור הפסדי השתכרות כאשר הן תובעות מהנפגעים, אך כשהן נדרשות להשיב כספים למעסיקים, הן מסרבות לעשות זאת. לדבריהם, מדובר בהתנהלות שנועדה להותיר את הכספים בכיסי חברות הביטוח.

מנגד, חברת הביטוח הפניקס העלתה מספר טענות להגנתה. ראשית, היא טענה שאין קשר סיבתי בין התאונה לבין תקופת ההיעדרות השנייה של העובדת בחודש יוני, שכן העובדת חזרה לעבודה מלאה במשך כשלושה שבועות בין שתי תקופות ההיעדרות. שנית, החברה ציינה שהעובדת נהגה לנצל באופן קבוע ימי מחלה – בין 6 ל-7 ימים בחודש – עוד לפני התאונה, מה שמעלה ספק האם ההיעדרות השנייה אכן קשורה לתאונה.

החברה גם הצביעה על כך שהתקופה השנייה של ההיעדרות לא דווחה למוסד לביטוח לאומי, וטענה שהעירייה לא יכולה לדרוש החזר עבור ימים שלא הוכרו רשמית כתקופת אי כושר עקב התאונה. העירייה מצידה הסבירה שמדובר בטעות טכנית שנבעה מהשמטה מקרית, וכי לו הייתה מדווחת על כך למוסד לביטוח לאומי, הוא היה מכיר גם בתקופה זו.

השופט נווה בחן את המסמכים הרפואיים ומצא שקיים קשר סיבתי ברור בין התאונה לבין שתי תקופות ההיעדרות. הוא ציין שהעובדת נבדקה על ידי רופא אורתופד ביום ה-20 ביוני, יום לפני תחילת תקופת ההיעדרות השנייה, וכי הרופא מצא ממצאים רפואיים הקשורים לתאונה. השופט דחה את הטענה שמדובר בניצול של ימי מחלה שאינם קשורים לתאונה.

עם זאת, השופט קיבל חלקית את טענת חברת הביטוח לגבי הצורך בניכוי רעיוני. הוא קבע שיש לנכות מהסכום הנתבע את הסכום שהמוסד לביטוח לאומי היה משלם עבור התקופה השנייה, אילו הייתה מדווחת כראוי. בסופו של דבר, השופט פסק שחברת הביטוח תשלם לעירייה סך של 8,009 שקלים בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום התאונה, וכן שכר טרחת עורך דין בשיעור של 15% בתוספת מע"מ והחזר האגרה ששולמה.