רופא הילדים מחדרה שמעניק רפואה עם נשמה וזוכה בפרס דניאלי על חמלה ומסירות

בשיחה מיוחדת, זוכה פרס דניאלי היוקרתי חושף את סוד הקשר המיוחד עם מטופליו לאורך עשרות שנים, מדבר על ייעודו לרפואת ילדים, ועל החשיבות העליונה של אנושיות לצד מקצועיות ברפואה הציבורית.

במרפאת מאוחדת בחדרה, ישנו רופא ילדים ומומחה ברפואת משפחה ששמו הפך לשם דבר באלפי משפחות באזור – ד"ר ניר כהן. עבור רבים, ד"ר כהן אינו רק רופא, אלא דמות מרכזית המשלבת רגישות יוצאת דופן, מקצועיות ללא פשרות, ומעל הכל – נוכחות מרגיעה ברגעים הקשים ביותר. ההכרה בפועלו הגיעה לאחרונה עם זכייתו בפרס דניאלי היוקרתי, המוענק לאנשי רפואה המצטיינים בחמלה, מסירות ואנושיות. בשיחה אישית, ד"ר כהן חושף את הדרך שעבר, את תפיסת עולמו הרפואית, ואת הקסם שנוצר כאשר הלב והמקצוע נפגשים.

ייעוד מילדות: הדרך לרפואת ילדים

כשנשאל מה הוביל אותו לעסוק ברפואת ילדים, ד"ר כהן משיב בחיוך: "רפואה ורפואת ילדים זה לא משהו שהתעורר לי פתאום באמצע החיים – כבר בכיתה א' כששאלו אותי מה אני רוצה להיות כשאהיה גדול, אמרתי 'רופא ילדים'. זה תמיד היה שם. לי זה היה פשוט מובן מאליו. לשם כיוונתי, זו לא הייתה התלבטות". הוא אינו רואה זאת דווקא כ"ייעוד" במובן המקובל, אלא כצורך טבעי ומובנה עמוק בתוכו.

ד"ר כהן מדגיש כי למרות שזה לא היה מובן מאליו לסביבתו, שכן אינו מגיע מבית של רופאים אלא מ"בית פשוט וערכי בדרום תל אביב הקטנה", הוא תמיד ידע שזה יקרה. "בתיכון לא הייתי התלמיד המצטיין של השכבה, שאומרים עליו – הוא יום אחד יהיה רופא, אבל בתוכי תמיד ידעתי שזה יקרה." דרכו לא הייתה קלה; כספורטאי-על בנבחרות כדורסל, הוא עבר שינוי דרמטי בחייו כאשר נפצע כקצין בצנחנים ונאלץ לעבור שיקום קשה, אך פציעה זו והיותו נכה צה"ל לא הזיזו אותו מחזונו הרפואי. נחישותו הבלתי מתפשרת להגשים את חלום ילדותו מהווה השראה בפני עצמה.

הפתעה מרגשת: זוכה פרס דניאלי

על קבלת פרס דניאלי, פרס המבטא חמלה ואנושיות, מספר ד"ר כהן בהתרגשות: "זה היה מרגש מאוד. אני לא עושה את מה שאני עושה כדי לזכות בפרסים, אבל כשזה מגיע – זה בהחלט נוגע ללב. הבשורה הפתיעה אותי. לא הייתי מודע בכלל שהגישו אותי כמועמד לפרס. זה מחזק ומחייב גם יחד". הזכייה בפרס, המעידה על ההערכה העמוקה לה זוכה ד"ר כהן מצד מטופליו ועמיתיו, משקפת את ההכרה בהיותו רופא עם נשמה יתרה.

כשנשאל מה לדעתו בגישתו גרם לו לבלוט, השיב בפשטות: "אני חושב שזה השילוב בין המקצועיות לקשר האישי עם החולים. אני מאוד אוהב את מה שאני עושה. זה חלק בלתי נפרד ממני. יש לי קשר מאוד חזק עם המטופלים, הרבה מעבר למטפל ומטופל, זה קשר אישי, אכפתי, מאוד זמין, חם ואנושי".

הקשר האנושי כבסיס לריפוי

התרגום של ערכי החמלה והאנושיות לעבודה היומיומית הוא עמוד התווך בפילוסופיה הטיפולית של ד"ר כהן. "אני אומר לחולים שלי – 95% יבריאו איתי או בלעדיי, אבל אני חושב שאיתי זה יותר ברוגע," הוא מסביר. "החולים שלי מאוד רגועים, מאוד בפרופורציות. הם מגיעים ונרגעים מהר, אני חושב שזו התחושה הכי חשובה שאני נותן להם. כמובן שאני לא משקר ובמקרים שבהם אני חושב שמשהו לא בסדר כולם יודעים את זה כמובן, אבל בסופו של דבר אני חושב שהפרופורציות הן החשובות ברפואת ילדים ומשפחה". גישה זו, המשלבת אמפתיה עמוקה עם ראייה מפוקחת, מאפשרת למשפחות להתמודד עם מצבי מחלה בביטחון ובשלווה.

ד"ר כהן מתקשה לשתף במקרה מיוחד אחד שיש לו חותם, אך מבהיר: "תחשבי על ארבעים שנות רפואה, ועל 5000 מטופלים ויותר. כמעט כל יום יש משהו שמרגש, שמטלטל. אבל לא מרגיש שאני צריך להדגיש רק מקרה אחד. כל יום מביא איתו סיפור אחר". העושר האנושי והמקצועי הזה הוא מה שמזין את תחושת השליחות שלו.

מרפאה שהיא משפחה חוצת דורות

מעבר לטיפול הרפואי, הקשר עם ההורים והמשפחה הוא בעל חשיבות עליונה עבור ד"ר כהן. "המרפאה שלי מלווה אותי כבר למעלה מ-40 שנה. תינוקות קטנים שהחזקתי בידיים הפכו לילדים, לנערים – והיום הם כבר הורים בעצמם, שמביאים אליי את ילדיהם. ההורים שלהם, שליוו אותם בזמנו, הם כבר סבים וסבתות". הוא מתאר את המרפאה כ"משפחה אחת גדולה, חוצת דורות – מגיל שמונה ימים ועד גיל 88. לפעמים אני מרגישה שזה לא רק מקום רפואי, אלא בית שמכיל בתוכו את כל מעגל החיים". תיאור זה ממחיש את הקשר העמוק והמתמשך שהוא בונה עם מטופליו ומשפחותיהם.

מסר לדור הבא: מקצועיות, קרבה ואהבה

לדור החדש של רופאים ורופאות ילדים, ד"ר כהן מעביר מסר ברור: "המסר הוא לשלב: מקצועיות, קרבה, ואהבה. זה לא מספיק להיות חכם או לדעת לאבחן. צריך באמת לראות את האדם שמולך, להיות איתו. וכשאתה שם באמת – זה חוזר אליך". הוא מציין בגאווה כי חלק ממטופליו הלכו בדרכו, ומתמחים צעירים מביעים רצון להיות כמותו – "זה מרגש אותי בכל פעם מחדש".

לסיום, כשהוא נשאל אם היה בוחר שוב באותה דרך, ד"ר כהן משיב ללא היסוס: "לגמרי הייתי בוחר שוב באותה הדרך." הוא מסכם את דרכו הייחודית: "הדרך שלי ברפואה התחילה לפני 40 שנה. הייתי סטודנט באוניברסיטת תל אביב לפני כמעט 50 שנה, זו לא הייתה התקופה של היום. הרבה מאוד רופאים שלמדו בישראל הגיעו מבתים כאלה של רפואה שהדרך הייתה טבעית להם, ואני באתי מדרום תל אביב. אני לא שוכח לרגע מאיפה הגעתי ואני חושב שזה מה שנותן לי את הפרופורציה הכי טובה בחיים – שאתה מגיע פשוט, אוהב, מחבק ונותן הרבה ביטחון ואז השמים הם הגבול. יש בי הרבה גאווה לאן שהגעתי אני שמח בדרך שלי ומקווה שהיא תארך לפי התכנון שלי עוד הרבה שנים". הוא מאמין נחרצות ב"רפואה ציבורית טובה", וטוען כי "כשיש זמן לחולה, כשיש אכפתיות אמיתית – לא צריך שום דבר מעבר". דרכו של ד"ר ניר כהן היא עדות חיה לכוחה של רפואה המגיעה מתוך אהבה ואנושיות, והיא מודל לחיקוי עבור כל מי שבוחר לעסוק במקצוע זה.