זוג נשוי כ-30 שנה הגיע לבית הדין הרבני בירושלים, כאשר האישה תובעת גירושין בטענה כי הבעל הומו ומבקשת את מלוא כתובתה. פסק הדין קבע תקדים מעניין ומעורר שאלות בנוגע לזכויות כתובה במקרה של יציאה מהארון
מאת: עו״ד ליבנת גבסי
במשך שנים רבות, היציאה מהארון הייתה נושא רגיש ומורכב בחברה. בעבר, אנשים רבים, גברים ונשים כאחד, חששו לבטא את נטייתם המינית עקב שיקולים תרבותיים, דתיים, עדתיים ואישיים. עידן השמרנות, שליווה את החברה, הביא רבים להישאר בארון, לעיתים קרובות מתוך חשש מתגובת הסביבה או בני המשפחה הקרובים. אך כיום, לאור השינויים החברתיים והפתיחות המגוברת, אנשים רבים מרגישים חופשיים יותר לחיות את חייהם כפי שהם רואים לנכון – גם אם מדובר בשינוי אחרי שנים רבות של נישואין והקמת משפחה.
אחד המקרים שהגיע לבית הדין הרבני הגדול בירושלים מעלה סוגיה משפטית ודתית מרתקת: האם יציאתו של בעל מהארון מעניקה לאשתו עילה לגירושין ותביעה לכתובה? על המקרה נדון להלן, והוא מייצג מצב שניתן בו להתבונן דרך פריזמה חדשה ותקדימית.
המקרה המדובר עוסק בזוג נשוי כ-30 שנה, כאשר האישה הגישה תביעת גירושין בטענה כי בעלה מנהל חיים הומוסקסואליים, כולל יחסים אינטימיים עם גברים, וכי היא מעוניינת להפסיק את חיי הנישואין ולקבל את מלוא כתובתה בסך מיליון שקל. הבעל לא הכחיש את הטענות אך טען שהאישה ידעה על נטייתו המינית כבר לפני הנישואין. הוא אף ציין כי הכירו במועדון להטב”י, ושלטענתו, אף היא הייתה לסבית. לטענתו, המטרה העיקרית של הנישואין הייתה להקים משפחה ולהביא ילדים, ולא לחיות חיי אישות זוגיים.
בית הדין התמודד עם שאלות מוסריות ומשפטיות בנוגע למצב זה. ראשית, האם יש עילה לגירושין? שנית, האם מצב זה מצדיק את תשלום הכתובה? פסק הדין גילה כי, באופן עקרוני, גבר עם נטייה מינית שונה, המקיים את חובותיו הזוגיות, לא מקנה לאישה עילה לגירושין. עם זאת, כאשר עולה מצב שבו הבעל מנהל חיי זוגיות עם בן זוג נוסף, הסיטואציה משתנה.
בית הדין בחן את ההשלכות של המקרה ונדרש להכריע בסוגיית הכתובה. תחילה, הודגש כי במקרים בהם אחד מבני הזוג מודע לפגם אפשרי אצל בן זוגו, וממשיך בחיי הנישואין למרות ידיעתו, הוא נחשב כמי שקיבל את המצב ו”סבר וקיבל”. בהתאם, ברוב המקרים, לא ניתן לטעון לעילת גירושין בדיעבד על בסיס מידע שהתקבל מלכתחילה.
עם זאת, במקרה זה הייתה הבדל מובהק. הבעל לא רק יצא מהארון, אלא גם פיתח קשר זוגי עם גבר אחר, מה שהפך את הטענות לאקטואליות ורלוונטיות יותר. בית הדין התחשב בעובדה שהאישה ניסתה לשקם את הנישואין ואף הציעה שלום בית למרות נטייתו המינית של בעלה. אולם, כאשר הבעל בחר לפתח קשר אינטימי עם בן זוג אחר, הדיינים ראו זאת כהפרה משמעותית של חוזה הנישואין.
בסופו של דבר, פסק בית הדין כי הבעל מחויב בתשלום כתובה בסך 360,000 שקלים, ולא במיליון כפי שביקשה האישה, וזאת לאור השיקולים השונים שהתעוררו במהלך הדיון.
מה המשמעות של החלטה זו?
החלטה זו של בית הדין מבטאת פרשנות משפטית ייחודית ומתקדמת באשר לזכותה של אישה לקבל את כתובתה כאשר בעלה יוצא מהארון ומנהל חיי זוגיות עם בן זוג נוסף. המקרה מחדד את הגבול הדק שבין שמירה על חיי נישואין לבין הכרה בהשפעת נטייה מינית על הזוגיות. בעוד שחיי נישואין אינם מחייבים קשר רומנטי בלבד, והנטייה המינית של בן זוג אינה כשלעצמה עילה לגירושין, פסק הדין מדגיש כי כאשר אחד הצדדים בוחר לפתוח פרק זוגי חדש עם אדם אחר – יש לכך השלכות גם במישור הכלכלי.
ההחלטה הזו מעלה גם שאלה הפוכה: מה קורה אם האישה היא זו שיוצאת מהארון ומנהלת מערכת יחסים עם אישה אחרת? האם גם במקרה זה יחויב הבעל בתשלום כתובה? פסק הדין מבהיר כי במצב זה, לרוב, הבעל לא יחויב בתשלום כתובה, היות שהאישה היא זו שבוחרת לעזוב את הנישואין באופן המעיד על הפרת ההסכם.
הדיון סביב נושא הכתובה במקרים של יציאה מהארון מעלה סוגיות מוסריות, משפטיות ודתיות מורכבות. בעוד שבתי הדין נוטים לשמור על חיי הנישואין ולמנוע גירושין ככל הניתן, הם מכירים בזכותו של כל אדם לחיות את חייו כפי שהוא בוחר. עם זאת, כאשר הנטייה המינית משפיעה באופן מהותי על הזוגיות ומביאה לפירוק הבית – יש לכך השלכות כלכליות.
המקרה שהובא בפני בית הדין הרבני הגדול הוא מקרה מובהק ותקדימי שמראה כיצד בתי הדין מצליחים לשלב בין ההלכה לבין עקרונות המשפט המודרני, במטרה להבטיח את זכויות הצדדים ולשמור על עקרונות השוויון והצדק.
* הכותבת היא ליבנת גבסי, עורכת דין ומגשרת המתמחה בתחום דיני המשפחה והירושה, בעלת משרד עורכי דין בתל אביב. בעלת תואר ראשון (LL.B) ותואר שני (LL.M) במשפטים, המוסמכת על פי משרד המשפטים והאפוטרופוס הכללי לערוך ייפוי כוח מתמשך
