תביעה: ניתוח לקיצור קיבה הפך תושבת חיפה לאנורקטית המתניידת על כיסא גלגלים

תביעה נגד איכילוב וסורוקה: רצף של ניתוחים כושלים הפך אם צעירה שסבלה מהשמנה חולנית – לאנורקטית המתניידת על כיסא גלגלים

שרשרת של מחדלים רפואיים קשים הפכו את חייה של תושבת איזור חיפה, אם לחמישה ילדים, בת 45 בסך הכל, לגיהינום מתמשך – כך נטען בתביעה שהוגשה לאחרונה, בשם האישה, על ידי עורכי דין ממשרד עוה"ד אלמוג-שפירא, נגד בתי החולים 'סורוקה' ו'איכילוב'.

על פי התביעה, לפני כשבע שנים, וכתוצאה מהשמנה חולנית, עברה האישה ניתוח קיצור קיבה בבית החולים סורוקה. אלא שבמהלך הניתוח, כך נטען, נגרמה לאישה היצרות בוושט. כתוצאה מההיצרות זו, פיתחה האישה קושי משמעותי באכילה ובשתייה, עד שהשילה כ-70 ק"ג ממשקלה.

כפועל יוצא, כך נטען, הפכה האישה לתשושה פיזית ונפשית, ואף החלה להתנייד בכיסא גלגלים.

בבית החולים 'סורוקה' הוחלט לטפל באישה באמצעות הזנה תוך ורידית, אלא שעל פי התביעה, בעת הכנסת הצנתר לגופה, נגרם לה חור בריאה. מצבה של האישה הידרדר עוד יותר והיא הועברה למחלקת טיפול נמרץ.

לדברי עוה"ד שפירא וקלו, בשל הסיבוכים הרבים שנגרמו לה מהניתוחים הכושלים, אושפזה האישה ב'סורוקה' לתקופות ממושכות, עד שהוחלט, בחלוף כשנתיים ממועד הניתוח הראשון, להעבירה לבית החולים 'איכילוב' לצורך ניתוח מעקף קיבה.

אך על פי הנטען בתביעה, בכך לא תמה מסכת ייסוריה של האישה. גם ניתוח זה לא בוצע כראוי, כך נטען, ובמהלכו נגרם בקע פנימי במעיים.

לדברי עוה"ד שפירא וקלו-יוגב, בשל מצבה, אושפזה האישה לחודשים ארוכים נוספים, כשהיא מלווה במקביל על ידי הצוות הפסיכולוגי של בית החולים. אם לא די בכך, טוענים עוה"ד שפירא וקלו-יוגב, בהמשך גם נאלצה האישה לעבור ניתוח נוסף.

על פי התביעה, זה כשבע שנים, מאז הניתוח הראשון לקיצור הקיבה – חייה של האישה הפכו לגיהינום. היא שוקלת 53 ק"ג בלבד, מקבלת הזנה תוך ורידית, סובלת מבעיות עצביות, ומאבדת הכרה מעת לעת.

עקב כך, כך נטען, התגרשה האישה מבעלה, היא אינה עובדת ולמעשה איננה מצליחה לתפקד כלל. עד היום, כך על פי התביעה, מטופלת האישה בקנאביס רפואי ונזקקת לטיפול פסיכיאטרי ותרופתי.

לתביעה צורפה חוות דעת רפואית של פרופ' מיכאל קראוס, מומחה בתחום הכירורגיה, שקבע כי התנהלות הצוותים הרפואיים בבתי החולים 'סורוקה' ו'איכילוב' – הייתה רשלנית.

לדבריו, היצרות הוושט בניתוח הראשון שבוצע ב'סורוקה', היא זו שגרמה לירידה הקיצונית במשקלה של האישה, וכתוצאה מכך לחולשתה הקיצונית ולירידה התפקודית.

"זמן קצר לאחר הופעת סיבוך זה, היה על הצוות הרפואי ב'סורוקה' לבצע לתובעת ניתוח מעקף פורמלי של הקיבה, ולא להתעכב תקופה ארוכה עד לביצוע המעקף", קבע פרופ' קראוס, "ניתוח זה בוצע בפועל רק כשנתיים לאחר מכן בבית החולים איכילוב, באיחור משמעותי על כל המשתמע מכך".

עוד קבע המומחה, כי בחולים לאחר ניתוחים מסוג זה נדרש מהמטפל הסביר להקפיד על מתן ויטמינים, ובעיקר תיאמין (1B), שכן לדבריו חוסר בו מביא להתפתחות נוירופתיה קשה (פגיעה עצבית).

"מכיוון שהתובעת סבלה מהקאות כרוניות תקופה ארוכה אחרי הניתוח, היה סיכון ממשי שהיא תפתח חוסר בוויטמינים, ולכן על המנתח הסביר מוטל היה לצפות סיבוך זה, ולהוסיף ויטמינים בדרך תוך ורידית", קובע פרופ' קראוס, ומוסיף ש"הצוות המנתח לא הקפיד על כך".

באשר לניתוח מעקף הקיבה שבוצע באיכילוב, קבע המומחה, כי גם כאן ההתנהלות הייתה רשלנית. לדבריו, החור בריאה הוא סיבוך שנגרם במהלך הניסיונות להחדרת הצנתר.

כמו כן, ציין פרופ' קראוס, שהניתוח לווה בעליות חום משמעותיות וכאבי בטן, "כך שברור שהיה ליקוי בביצוע הניתוח".

לתביעה צורפה חוות דעת רפואית נוספת של ד"ר רבקה כהן, פסיכיאטרית מומחית, שקבעה כי מאז הניתוח הראשון לקיצור הקיבה ובמשך כשבע שנים, סובלת התובעת מהפרעת הסתגלות ממושכת למצבה הגופני הירוד.

לדברי ד"ר כהן, יש להכיר במצבה הנפשי של התובעת כמצב כרוני, והעריכה כי היא סובלת מנכות נפשית צמיתה, בשיעור של 20 אחוז, זאת בנוסף לנכויות הרבות והגבוהות שנקבעו לה בתחום הכירורגי.

התביעה לפיצויים, בגין נזקי גוף עקב רשלנות רפואית, בסכום המקסימלי שבסמכותו של בית המשפט (2.5 מיליון שקלים) הוגשה בימים אלה לבית משפט השלום בתל אביב-יפו.