מאת: עו"ד לירום סנדה
בדרכי היום בבוקר ללקוח חלפתי על פני מסעדת טוביה, מקום שחשבתי שנסגר לפני שנים רבות.
מסעדת טוביה היא מסעדת פועלים בצ’ק פוסט בחיפה. העסקים והחנויות של אבא שלי ז״ל היו ממוקמים 100 מטר ממנה. בילדותי אבא שלי היה לוקח אותי ואת אחותי קבוע לאכול במסעדה צהרים. לא היה דבר שאהבנו יותר מלבוא לאבא לעבודה ולאכול איתו צהרים.
קשה לי מאד לראות את ההסלמה האחרונה ביחסי יהודים וערבים. יש לי המון לקוחות מהמגזר, אנשים שיקרים מאד לליבי. יש לי המון חברים מהמגזר, ולא סתם חברים, חברים טובים מאד, חברים אמיתיים. ויש לי הרבה עובדים מהמגזר, ולא רק עובדים, אלא שותפים לעשייה ולדרך, עורכי דין שרק אותם אתם רוצים שייצגו אתכם וינצחו את התיק שלכם.
הקרע הזה, בין יהודים לערבים, מתחיל בכל אחד מאיתנו, בחיי היומיום שלנו, מהילדות, ואפשר לאחות אותו רק בעבודה קשה. זה מתחיל בחינוך הדור הצעיר לשינוי עמדות, הפחתת דעות קדומות וניכור בין שתי התרבויות הדרות בשכנות באזור אחד, פיתוח עמדה סובלנית, אמון וכבוד כלפי האחר ותרבותו, העמקת הידע על התרבות של האחר חשיפה, לימוד והכרות עם המנהגים ואורחות החיים של כל תרבות.
טוביה, שעל שמו המסעדה היה החבר הכי טוב של אבא שלי. הוא היה ערבי ישראלי שגר בואדי ניסנס עם עולם ותרבות משלו. הם הכירו במסעדה. שהייתי בן 13 ואבא שלי הסתבך בחובות מי שעמד לצידו היה טוביה. הוא לא ברח כמו כל ״החברים״ שלו באותה התקופה שהיו שם מאינטרסים. טוביה היה ונשאר חבר של אבא שלי, עזר לו כספית, תמך בו, הקשיב לו, והיה בן ברית אמיתי, ברמה שאתה מצפה רק ממשפחה קרובה.
טוביה הלך לעולמו לפני הרבה שנים. אני רוצה להאמין ששם למעלה, אצל בורא עולם, אבא שלי וטוביה נשארו החברים הכי טובים, ששם למעלה יש דו קיום אמיתי, אני מתפלל לזה.
הכותב: עו"ד לירום סנדה, הבעלים של פירמת עורכי הדין S.L לירום סנדה.
