לאחר שטענה שאין לה קשר לשילוט: נדחה ערעור של חברת אלומה על החלטה לחייבה בערובה

בית המשפט המחוזי בחיפה דחה בקשה למתן רשות ערעור של חברת אלומה נ.ג. יזמות נגד החלטה שחייבה אותה בהפקדת ערובה של 20,000 שקל כתנאי לביטול עיקול על חשבון הבנק שלה. השופטת לובנה שלאעטה חלאילה קבעה כי קיימת זיקה לכאורה בין החברה לשלטים שהוצבו ברחובות חיפה ללא רישיון, ושההחלטה להטיל ערובה נעשתה כדין.

ההליך החל ביום 11 ביולי 2024, כאשר עיריית חיפה הגישה נגד חברת אלומה נ.ג. יזמות תביעה על סכום קצוב בלשכת ההוצאה לפועל בסכום של 26,238 שקל. העירייה טענה כי החברה הציבה שלושה שלטים ללא רישיון, שניים מהם ברחוב מרגלית 16 ואחד ברחוב טרומפלדור 54. התביעה עסקה בחיוב החברה בתשלום אגרות שילוט לפי חוק עזר לחיפה עבור השנים 2020 עד 2022.

החברה לא הגישה התנגדות למשך חודשים ארוכים, חרף המצאת האזהרה אליה כדין. רק ביום 29 באפריל 2025 הגישה החברה התנגדות לביצוע התביעה, לצד בקשה להארכת מועד להגשתה ובקשה דחופה להורות על ביטול עיקול ועיכוב הליכים. ביום 4 במאי 2025 הוגשה בקשה נוספת לביטול עיקול על חשבון הבנק של החברה.

במסגרת ההתנגדות טענה חברת אלומה נ.ג. יזמות כי היא אינה החייבת האמיתית, וכי החייבים האמיתיים הם חברת אלומה מרגלית 16 או בעל הנכס הרשום ברחוב טרומפלדור 54. החברה הדגישה את השוני במספרי התאגיד וטענה כי די בכך שבית המשפט יורה על ביטול העיקול. בנוסף, החברה טענה כי אין לה כל קשר לכתובות בהן הוצבו השלטים וכי הבעלים והמשתמשים בכתובות אלו הם גורמים אחרים.

החברה הסבירה את האיחור בהגשת ההתנגדות בטענה לטעות אנוש בתום לב, בנסיבות הקשורות לעובד בעל מוגבלות שהיא מעסיקה, אשר חתם על אישור המסירה והניח את כתב בית הדין על שולחנו ללא טיפול. עם זאת, השופטת ציינה כי מדובר בטענה כללית שהועלתה ללא כל תימוכין ומבלי שנעשה ניסיון להוכיחה, וללא הגשת תיעוד רפואי או אחר.

ביום 19 במאי 2025 הורה הרשם הבכיר מילאד תלחמי בבית משפט השלום בחיפה על ביטול העיקול בתנאי להפקדת סך של 20,000 שקל בקופת בית המשפט. החברה הגישה בקשה למתן רשות ערעור על החלטה זו לבית המשפט המחוזי, בטענה כי בית משפט קמא טעה עת התעלם מסיכויה הגבוהים של הגנתה.

החברה טענה כי העירייה אינה מראה או מוכיחה כל קשר בינה לבין הכתובות והשילוט, ומנגד היא הראתה בראיות כי הבעלים והמחזיקים של הכתובות הם גורמים אחרים. כמו כן, החברה טענה כי בית משפט קמא טעה בהטילו עליה להפקיד ערובה כתנאי לביטול העיקול ובקביעת גובה הערובה, שלטענתה מהווה 76% מסכום התביעה ואינו פרופורציונלי. לטענת החברה, בשים לב לסיכויי ההגנה הגבוהים, אין מקום לחייב אותה בהפקדת ערובה, ואם כן, אין הצדקה לערובה שסכומה עולה על 3 עד 5% מסכום התביעה.

השופטת שלאעטה חלאילה דחתה את הבקשה במסגרת החלטה מפורטת שניתנה ביום 30 בספטמבר 2025. בפסיקתה ציינה השופטת כי החברה הגישה את ההתנגדות באיחור של חודשים, חרף המצאת האזהרה כדין, וללא כל טענה לפגם בהמצאה. השופטת הוסיפה כי נראה לכאורה שעוד בחודש נובמבר 2024, כחמישה חודשים לפני הגשת ההתנגדות, מומשו כספים מחשבון החברה בבנק לאומי לאחר עיקול, מה שמקשה על קבלת הטענה כי החברה לא ידעה על ההליך.

בית המשפט קבע כי משהוגשה ההתנגדות באיחור, וטרם הוכרעה הבקשה להארכת המועד להגשתה, ביטול העיקול נמצא בשיקול דעתו של בית המשפט. השופטת הבהירה כי החלטת בית משפט קמא היא החלטה דיונית בעיקרה, אשר ברגיל ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בה, אלא במקרים חריגים בהם הדבר נדרש על מנת למנוע עוול או נזק בלתי הפיך לבעל דין.

השופטת בחנה את הראיות שהוצגו ומצאה זיקה לכאורה בין החברה לשלטים השנויים במחלוקת. לפי תוכן שלושת השלטים שהוצבו, כפי שעולה מהתמונות שהוגשו, המדובר בפרסום לאלומה. בנוסף, לאחר פנייה של העירייה בנוגע לשלט ברחוב מרגלית 16, נשלחה תשובה במייל על ידי מנהלת המשרד של קבוצת אלומה, בה נכתב כי השלט הוסר כמה חודשים לפני מסירת הבניין לדיירים בחודש פברואר 2022. תשובה זו נשלחה על ידי קבוצת אלומה שכתובתה לפי המייל היא רחוב הצפירה 8, הכתובת הרשומה של החברה המבקשת.

בנוסף, לפי תדפיס של רשם החברות מ-2019, כתובתה הרשומה של החברה המבקשת הייתה ברחוב טרומפלדור 54, המיקום של אחד מהשלטים שבמחלוקת. השופטת הדגישה כי אין בדברים אלה כדי להביע עמדה בשאלת הקשר בין החברות השונות, אך יש בהם כדי להראות זיקה לכאורה או פוטנציאלית בין החיובים שבתביעה לבין החברה המבקשת, באופן המצדיק הטלת ערובה על רקע האיחור בהגשת ההתנגדות.

לעניין גובה הערובה, השופטת קבעה כי זה נתון לשיקול דעתו של בית משפט קמא, ועל אף שנדמה כי שיעורה נקבע על הצד הגבוה, אין בכך כדי להצדיק התערבות של ערכאת הערעור. השופטת הוסיפה כי אין כל סממן לכך שהחברה לא יכולה לשאת בסכום הערובה או כי הסכום שנקבע יחסום את דרכה מלזכות בסעד שנתבקש. בית המשפט הזכיר כי ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהחלטות על הפקדת ערובה וקביעת גובהה אלא במקרים חריגים.