בית המשפט המחוזי בחיפה דחה השבוע את בקשת ייעוץ לביסוס ושירותים הנדסיים בע"מ בראשות ישראל קלר להאריך את המועד להגשת חוות דעת הנדסית נוספת בתיק אזרחי ת"א (חיפה) 51476-07-19, שהגישו נילי מוזס ודורון מוזס. השופטת לובנה שלאעטה חלאילה קבעה כי לאחר מינוי מומחה מטעם בית המשפט בהסכמת הצדדים – ובפרט לאחר שבוצעו בדיקות, ניטור ומסירת חוות דעת מקיפות – אין הצדקה לפתוח "מסלול עוקף" באמצעות חוות דעת פרטית מאוחרת באותו נושא. נקבע כי הדרך לחלוק על המסקנות היא באמצעות חקירה נגדית של המומחה
התביעה הוגשה ביום 21.7.2019 בבית משפט השלום, ועוסקת בליקויי בנייה במבנה המגורים של בני הזוג מוזס: סדקים במעטפת ותזוזות הקשורות לבסיס וליסודות. כבר עם פתיחת ההליך צירפו התובעים חוות דעת הנדסית שתמכה בשתי חלופות סעד – הריסה ובנייה מחדש או תיקון מקיף בצירוף ירידת ערך. מלבד החברה של ישראל קלר נתבעו סטיב שמחה כמי שעל פי הנטען היה אחראי למסירת התכנון הקונסטרוקציוני לקבלן, וכן רינה פרחאת וחנא פרחאת כקבלני ביצוע
לאחר כתבי ההגנה, הורה בית המשפט ביום 7.1.2020 להגיש חוות דעת נגדיות תוך 45 יום. בדיון מיום 6.8.2020 הודיעו באי כוח הנתבעים כי הם מסכימים למינוי מומחה קונסטרוקציה מטעם בית המשפט, תוך שמירת חוות הדעת שהוגשו. ביום 9.6.2021 מונה המהנדס ישראל דוד כמומחה בית המשפט. בהמשך ציין המומחה כי בסבירות גבוהה מקור הסדקים קשור לתפקוד היסודות, וביקש להיעזר ביועץ הקרקע זליו דיאמנדי לקידוחים, בדיקות וניתוח ממצאים גיאוטכניים. בהודעה מוסכמת מיום 11.10.2021 צוין דיאמנדי סייר בנכס וביקש לבצע קידוחי ניסיון והתקנת מדידים לניטור תנועות היסודות, והוסכם כי הנזקים שייגרמו במהלך הבדיקות ייכללו במסגרת תיקון המבנה
באוגוסט 2022 הותקנו מדידים בבית התובעים, המערכת הופעלה בתחילת ספטמבר 2022 והניטור נמשך בפועל מעבר לשנה לבקשת המומחה. ב־19.9.2023 הוגש דו"ח סופי של חברת "מעבדות" (גיל גורן) על תנועות היסודות, וב־12.5.2024 הוגשה חוות דעת יועץ הקרקע. לפי הנתונים שנותחו – בכמחצית מן היסודות נרשמו תזוזות מצטברות לשני הכיוונים מעל 1 ס"מ. ביום 9.6.2024 הגיש ישראל דוד חוות דעת משלימה שבה המליץ להרוס את המבנה ולהקימו מחדש. בעקבות ההמלצה ביקשו התובעים להגדיל את סכום התביעה ל־4 מיליון ש"ח והדיון הועבר למחוזי
לאחר שהליך גישור לא צלח, ניתנו בקיץ 2025 צווי תצהירים: התובעים הגישו תצהירים ב־3.8.2025, והנתבעים 3-4 ב־14.9.2025. בשלב זה ביקשה הנתבעת 1 להאריך את המועד כדי להגיש כעת חוות דעת נוספת המתייחסת למדידות. התובעים התנגדו – נטען כי משהוסכם על מינוי מומחה מטעם בית המשפט ואין מדובר בתחום חדש אלא באותו נושא מקצועי שכבר נבחן, אין להגיש חוות דעת פרטית נוספת; עוד הודגש כי אם ביקשה הנתבעת לחלוק על אופן המדידה או לבצע מדידות עצמאיות, היה עליה לעשות זאת בזמן אמת לאורך שלבי ההליך
בהחלטתה סקרה השופטת את המסגרת הנורמטיבית: תקנה 129 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, בעניין מועדי הגשה של חוות דעת מומחה; ותקנה 130(ג) – שלפיה כאשר מונה מומחה מטעם בית המשפט בהסכמת בעלי הדין, "לא יוגשו חוות דעת מומחה מטעם בעלי הדין". ההלכה הפסוקה הדגישה כי צד המבקש לשמור לעצמו יכולת להגיש חוות דעת פרטית – נדרש להבהיר זאת מראש; שאם לא כן, שתיקתו תיחשב כהסכמה להסדר הדיוני שממקם את מומחה בית המשפט כגורם המקצועי המרכזי. עוד צוין כי הבדיקות והמדידות שבוצעו – לרבות ניטור ממושך והפקת דוחות – הוזמנו והותוו במסגרת מנדט מומחה בית המשפט ובהסכמת הצדדים, ועל כן הן חלק מליבת הסוגיות המקצועיות שהועברו להכרעתו
הפניה לפסיקה חיזקה את הכלל המעשי: אחרי שחוות דעת מומחה בית המשפט מונחת בתיק, אין הצדדים מגישים חוות דעת נוספות כדי לסתור אותה – סדר הדברים הוא הפוך, והמומחה מתייחס למה שכבר הוגש. בנוסף הודגש שחלפו למעלה משש שנות התדיינות – מתן ארכה בשלב זה צפוי לפתוח "שרשרת" של חוות דעת נגדיות, להאריך את ההליך ולפגוע ביעילות ובסופיות הדיון
התוצאה – בקשת הארכה נדחתה. נקבעו הוצאות לטובת התובעים בסך 4,000 ש"ח לתשלום בתוך 30 יום.
